שאלה: האם מועילה תשובה הנעשית רק על מקצת העברות?

תשובה: בדרך כלל מבינים (וכן משמע ברמב"ם) שמשמעות התשובה היא החלטה בלב שהאדם לא יחזור לחטוא את החטא שבו נכשל. אמנם בעל התניא מחדש, שהתשובה היא קבלת-עול מלכות-שמים כללית: "שיגמור בליבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו יתברך, ולא יעבור עוד מצות המלך חס-ושלום, הן במצוות עשה הן במצוות לא-תעשה".

אם עבר האדם אפילו על מצווה אחת, פרק מעליו את עול המצוות בכלל, כי יש בזה לא רק העברה בפועל, אלא מה שעומד מאחוריה - קלות-דעתו כלפי ציווי ה', "אין פחד אלוקים לנגד עיניו". לכן כשהוא עושה תשובה, עליו קודם-כול לקבל את העול מחדש. רק כאשר האדם מתקן את סיבת החטא, יכול הוא להיות בטוח שלא יחזור לסורו.

עם זה, התשובה נעשית בכוחו של הבורא, שהוא אין-סופי. לכן היא אפשרית ומתקבלת בכל המצבים ובכל הזמנים. "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים... ואומר (ירמיה יז,יג): 'מקווה ישראל ה'' - מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש-ברוך-הוא מטהר את ישראל". רבי עקיבא רומז בדבריו, שכשם שהמקווה יכול לטהר גם מקצת טומאה, אם חלה על האדם טומאה אחרת שאותה אין בכוח המקווה לטהר, ובכל-זאת נטהר הוא על-ידי טבילתו מטומאה קלה שעליו, כך גם בענייננו: כשיהודי שב ומבקש מה' שיכפר לו עתה רק על העוונות המעיקים לו ביותר, גם אז "הקדוש-ברוך הוא מטהר את ישראל", ואחר-כך הקב"ה מסייע לו, בבחינת "מצווה גוררת מצווה", להיפטר מכל עוונותיו, כי "הבא ליטהר – מסייעים אותו".

מקורות: יומא פה,ב. משנה ברכות ספ"ג. שבת קד,א. רמב"ם פ"ב מהל' תשובה ה"ב. תניא, אגרת התשובה פ"א. שיעורים בספר התניא (בלה"ק) ח"ג עמ' 1133. לקוטי שיחות כרך יז עמ' 180.