על ייסורים הפוקדים את האדם אמרו חז"ל, שצריך לקבלם בשמחה, משום שהם ממרקים את הנפש מן העוונות. תורת החסידות מוסיפה עומק מיוחד בעניין זה, על-פי הכלל "אין רע יורד מלמעלה". לכן ברור שהייסורים הם בעצם טוב נעלה ביותר, שדווקא בגלל רום מעלתו אי-אפשר לקבלו כטוב גלוי אלא הוא בא בצורת ייסורים.
ברוח זו מוסברים בספר התניא (פרק כו) דברי חז"ל "השמחים בייסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". שכן השמחה בייסורים נובעת מההכרה, שמקורם של הייסורים ב'עלמא דאתכסיא' (העולמות העליונים, המכוסים), ולכן ברור לאדם שיש כאן טוב, אלא שהוא נסתר ומכוסה. השכר על כך הוא, שיזכה ל"צאת השמש בגבורתו" – היא ההתגלות של הטוב המכוסה לעתיד לבוא.
בעל ייסורים
הכרה זו, שהחסידות מחדירה ומדגישה, גידלה חסידים שידעו לקבל ייסורים. מסופר (ספר השיחות תש"ה עמ' 7) שפעם אחת בא חסיד אל ה'צמח-צדק', והרבי קירבו במיוחד. בנו של הרבי, המהר"ש, רצה לדעת למה זכה אותו חסיד לכך ושאל את אביו לפשר הדבר. אמר לו ה'צמח-צדק': "בעל ייסורים כמוהו קשה למצוא. מקבל הוא הכול במנוחה ובאמונה – בבחינת 'לקבולינהו בשמחה'. למדן הוא ומבין חסידות, ואף-על-פי-כן הכול מבטלים אותו ולא ניכרת עליו שום התפשטות. אדם כמוהו ראוי שהטוב יומשך ויֵרד אליו, בטוב הנראה והנגלה".
כמו-כן מסופר שבימי הבעל-שם-טוב חי בעיירה ליובאוויטש יהודי שהיה דמות מיוחדת ובולטת בעיירה – "ר' ישראל השמח". כשראה אדם שרוי בעצבות או במרה שחורה, היה מסביר לו בנעימות, שרע להיות עצוב, ולפעמים היה מדבר גם בנימה חריפה: "שמע ר' יהודי, מדוע אתה זועף כל-כך, בגלל היותך עני, או חולה? אל תהיה טיפש! תן נשיקה לשוט, קבל את הייסורים באהבה! ואז ייתן לך אבא סוכרייה"... (ליקוטי-דיבורים כרך א עמ' קטו).
ואמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "האומר 'אוי' – הריהו 'נפרד' (כלומר, הוא נפרד מאחדותו יתברך)". שכן מי שדבק בקב"ה ומאמין בו באמת, יודע שגם הייסורים באים ממנו והכול לטובה.
לעורר על-ידי שפע
עומק נוסף בסוגיית קבלת הייסורים מסבירה החסידות על-פי היסוד שכל ענייני העולם צריכים להיות כאַיִן וכאפס לעומת האלוקות. אדם שמתבונן בגדולת ה' ובכך שהאין-סוף האלוקי בורא ומקיים את הבריאה בכל רגע ורגע, מגיע להכרה שהטוב והרע בעניינים הגשמיים שווים לגביו לגמרי. ממילא הוא מקבל את הרע בשמחה, שאם לא-כן, הרי הוא מייחס לגשמיות חשיבות לעומת האין-סוף האלוקי.
על כך אומר הבעש"ט (צוואת הריב"ש סימן ב, י): "כל אשר יקרה את האדם – כטוב וכרע – ישווה בעיניו. וכגון שמקלסים אותו או מבזים אותו; שאוכל מעדנים או מאכל פשוט – הכול ישווה בעיניו ויאמר: הלוא זה מאיתו יתברך". על מידה זו של השתוות נאמר (תהילים טז,ח): "שִוויתי" – היינו, הכול שווה אצלי, שכן – "ה' לנגדי תמיד".
הרבי מליובאוויטש אומר, שכאשר הקב"ה רואה שההנהגה ב'קו השמאל' ובייסורים אינה פועלת את פעולתה – ודאי יעבור ל'קו הימין', מתוך קירוב, בחסד וברחמים, בטוב הנראה והנגלה. וכך פירש את הכתוב (ישעיה א, ה) "על מה תּוכּוּ עוד תוסיפו סרה": "על מה תּוכּוּ" – לשם-מה להכות ולהעניש, והרי הדבר אינו מועיל, שהנה "עוד תוסיפו סרה". לכן ודאי יעורר הקב"ה את עם-ישראל על-ידי שפע של טוב וחסד. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
