מצוות הצדקה היא אחת המצוות הגדולות בתורה. בספר ה'תניא' (פרק לז) מודגשת העובדה, שבכל התלמוד הירושלמי נקראת הצדקה בשם 'מצווה' סתם. הדבר מוסבר בכך, שהצדקה היא "עיקר המצוות מעשיות ועולה על כולנה". במקום אחר (איגרת-הקודש פרק ט) נאמר, ש"עיקר עבודת-ה' בעיתים הללו, בעקבות משיחא, היא עבודת הצדקה".
חז"ל אמרו (בבא-בתרא י,א) על מצווה זו שיש בה סגולה מיוחדת לקרב את הגאולה: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", זאת על-פי הפסוק (ישעיה נו,א): "שִמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא". כך גם נאמר בעוד מקום (שבת קלט,א): "אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר (ישעיה א,כז): ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". מה יש בה, במצוות הצדקה, שאין בכל המצוות האחרות?
זיכוך הנפש
את מעלתה המיוחדת של הצדקה אפשר לראות בשלושה מישורים. האחד – בהשפעה המזככת שיש לה על נפש האדם; השני – בבירור חומריות העולם ובהשכנת הקדושה בתוכו; והשלישי – בשפע האלוקי העצום ששופע בזכותה לעולם.
מעלתה של הצדקה על המצוות האחרות מבחינת זיכוך נפש האדם, שכל מצווה מזככת ומקדשת חלק מוגדר של הנפש, אותו חלק הקשור באותה מצווה, ואילו הצדקה מרוממת ומעלה את הנפש כולה. הדבר נובע מהקשר הנפשי העמוק של האדם עם כספו. לא לשווא אמרו חז"ל, שיש אנשים שממונם חביב עליהם יותר מגופם. הלהיטות הרבה של אנשים אחר הכסף אינה מקרית. את הכסף משיג האדם בעמלו ובזיעת-אפיו, והכסף גם נתפס כביטוי ליכולתו לחיות, ליהנות, לעשות דברים. מבחינות רבות, הכסף הוא החיים.
כאשר אדם נותן מכספו למטרות צדקה, הוא נותן בכך את נפשו, את חייו. במקום לְהנות את עצמו ולענג את גופו, הוא נותן כסף זה לצדקה. בעצם, הוא נתן בזה חלק מהתענוג שלו וממאווייו הנפשיים. הצדקה מבטאת אפוא יותר מכל מצווה אחרת את מסירת הנפש ותענוגותיה לקב"ה. על-כן היא יוצרת הזדככות כללית בכל הנפש.
השפעת הצדקה על הנפש גדולה כל-כך, עד שבדורות האחרונים, כשנתקטנו המוחות והלבבות, וקשה להגיע לדבקות בקב"ה על-ידי עבודת המוח והלב, העצה הניתנת לאדם שרוצה לדבוק בקב"ה היא – להרבות בצדקה. על-ידי הצדקה הוא "זובח את יצרו", הופך את חשכת הנפש הבהמית לאור ולקדושה, ומגיע לדבקות בקב"ה.
שפע מלמעלה
נוסף על כך יש בצדקה מעלה מיוחדת מבחינת זיכוך חומריות העולם. חלק חשוב מחייו של אדם מופנה לעבודה ולהשגת פרנסה. העיסוק בהשגת פרנסה מקיף את כל תחומי החיים והעולם. כשיהודי מפריש מממונו לצדקה, בכך הוא מגלה, כי כל העיסוק שלו בפרנסה נעשה מתוך כוונה לעבוד את ה', ועל-ידי כך עולה כל עבודתו לקדושה. נמצא אפוא, שהצדקה מרימה ומזככת את כל חלקי העולם, שמתוכם הושג הכסף שהופנה לצדקה.
המישור השלישי שבו אנו רואים את מעלת הצדקה הוא בשפע האלוקי שהיא מורידה לעולם. הקב"ה קבע את סדר העולם כך, שכל שפע מלמעלה יבוא בהקדמת פעולה ממשית מצד האדם. כל מצווה מביאה שפע מיוחד, הקשור באופייה ובמהותה של המצווה. בצדקה קיים הדבר ביתר שאת וביתר עוז. כשאדם נותן מממונו לצדקה – הוא מעורר שפע אלוקי רב ועצום מלמעלה, וככל שהוא מדקדק פחות במתן הצדקה, כן מדקדקים עמו פחות מלמעלה, והשפע האלוקי שניתן לו ולעולם בכלל, מדוד ומוגבל פחות.
בימים האלה, כשאנו מצפים יום-יום לבוא הגאולה, חשוב להרבות ביותר בצדקה, המביאה את חסד ה' ובזכותה תבוא הגאולה במהרה בימינו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
