ר' יעקב לרנר, חסיד חב"ד מירושלים, נמנה עם מעגל מקורביו של הרב יצחק זילבר – דמות-מופת ידועה ונערצת בקרב יוצאי רוסיה. הרב זילבר, שהלך לעולמו לפני כשנתיים ומחצה, היה גדול בתורה, עובד ה' מופלא, בעל ידע כללי נרחב, ורועה רוחני לרבים-רבים שאותם קירב אל תחת כנפי השכינה.
היכרותו עם הרב זילבר נמשכה יותר מחמישים שנים, מאז נמלט הלה מעיר מגוריו לטשקנט שבבוכרה, כדי שלא ייאלץ לשלוח את ילדיו לבית-ספר ממשלתי, שבו ניתן חינוך כפרני.
כשנתיים הסתתר הרב זילבר בבית חמיו של ר' יעקב, החסיד ר' שלום-זאב קרוגליאק. האחרון היה עובד בכיר בתעשייה האווירית הלאומית, ומשום כך נחשב ביתו בטוח יחסית.
בשנים ההן ובאלה שלאחריהן נרקם קשר נפשי עמוק בין הרב זילבר ובין קהילת חסידי חב"ד, שנדדה אף היא מעומק רוסיה לטשקנט. הוא השתתף בחיי הקהילה ואירועיה, ופעל באותן שיטות של הקרבה ומסירות-נפש שבהן פעלו החסידים, בהכוונתם ובניצוחם של רבותיהם, אדמו"רי חב"ד לדורותיהם.
כעשרים פעמים הגיש הרב זילבר בקשות ליציאה מרוסיה וכולן נדחו. בכל ליבו השתוקק לצאת משם ולעלות לארץ-הקודש. בכל פעם שנדחתה בקשתו היה מקבל את הדין בשמחה ואומר: "אם הקב"ה סיבב את הדברים כך שאשאר כאן, כנראה עדיין צריכים אותי פה".
הוא פעל באומץ-לב בלתי-רגיל להפצת תורה ולליבוי הגחלת היהודית. יום אחד נתפס, נשפט ונשלח למאסר. לימים סיפר לר' יעקב את קורותיו בימי מאסרו, ועל פורים אחד שנחרת בזיכרונו במיוחד. וכך סיפר:
בכלא גיליתי אפשרויות חדשות לקרב אסירים יהודים ליהדות. בחסדי שמים הצלחתי לארגן שם מניינים לתפילה בציבור, מתחת לאפם של הסוהרים. הצלחתי לרכוש את אמונם של כמה אסירים גויים, על-ידי שעשיתי למענם כמה שירותים ובתמורה מילאו את חלקי בעבודות שנדרשתי לעשות בימי שבת-קודש.
הגיע ערב פורים. זה היה בשנת תשי"ג, שבה חל פורים ביום ראשון. עם צאת השבת אספתי סביבי קבוצה של כחמישה-עשר אסירים יהודים. מגילת אסתר כמובן לא הייתה ברשותנו, אך לספר את סיפור המגילה אפשר היה גם אפשר. וכך עשיתי. סיפרתי על גזֵרת ההשמדה הכללית שריחפה מעל ראשי היהודים בממלכת אחשוורוש, ועל נס ההצלה המופלא שהסתיים ב"ונהפוך הוא".
בין הנוכחים היה אסיר, אייזיק שמו, שכבר היה אדם לא-צעיר וסבל רבות בימי מאסרו. בשלב מסויים איבד את שלוות-רוחו לנוכח התיאורים המלבבים שלי, ובחמת זעם ביקש להשתיקני. "את מי מעניינות המעשיות שאתה מספר על מאורעות שהתרחשו לפני אלפיים שנים, בשעה שהעם היהודי סובל כל-כך בהווה", התפרץ לעברי. "מיליונים מאחינו הושמדו על-ידי הגרמנים, וכעת עומד סטלין להשמיד גם את יהדות רוסיה".
באותם ימים התנהל 'משפט הרופאים' הידוע. עלילה שפלה שנרקמה כנגד קבוצה של רופאים יהודים בכירים, שהואשמו כי קשרו קשר כביכול להרעיל את ראשי השלטון. ידוע היה כי סטלין מתכנן, בעקבות הרשעתם של הרופאים, לשלח מיליוני יהודים לערים נידחות ביותר בסיביר הקפואה.
האסיר לא נרגע. "בעוד כמה ימים ייתלו הרופאים בכיכר האדומה", הוסיף לטעון. "הרכבות לגירוש היהודים כבר עומדות הכן. מקצת היהודים יישלחו לעיר וורחויאנסק, שהטמפרטורה מגיעה בה בחורף לשישים-שבעים מעלות מתחת לאפס. אחרים יישלחו לחברובסק"...
הבטתי בו ואמרתי: "נכון מאוד, המצב קשה, אבל אל תמהר להספיד את העם היהודי. גם המן הרשע כבר הספיק לשלוח פקודת השמדה על היהודים, ולא עלתה בידו. הקב"ה יעזור, ראֹה תראה".
אייזיק התקומם. "איך הוא יעזור, איך?! סטלין כבר תכנן הכול. הוא לא 'המן'...". האסיר החל להוכיח כי כל תכניותיו של סטלין יצאו לפועל והתבצעו.
"גם אם בכל תכניותיו הצליח, ברי לי שבכל הקשור ליהודים – לא יצליח", אמרתי בביטחון.
"על מה בדיוק אתה מסתמך?", זרק האסיר לעברי בנימת ביטול.
"על הפסוק 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'", עניתי והוספתי, "אל תשכח שסטלין הוא בסך-הכול בשר-ודם".
האסיר אייזיק הניד ראשו בגיחוך. "בן שבעים ושלוש וחזק כמו פלדה!", פלט.
"אף 'בשר ודם' אינו יכול לדעת מה יקרה לו בעוד חצי שעה", הפטרתי ובזאת תם הוויכוח. כאמור, זה היה בליל פורים.
בבוקר נאמר לי שאייזיק מחפש אותי. כשמצאני, השפיל קלות את עיניו. "צדקת אתמול בערב", אמר. "מה אמרתי אתמול בערב?", שאלתי, בניסיון לרדת לסוף דעתו.
"אני מתכוון לדבריך כי איש אינו יודע מה יקרה לו בעוד חצי שעה... אסיר שהגיע לכאן היום סיפר לנו כי אמש לקה סטלין בשטף-דם במוחו ואיבד את כושר הדיבור"...
בימים הבאים עבר סטלין תהליך גסיסה רב-סבל, ובדיוק שבוע לאחר פורים, ביום ראשון, כ"א באדר, התפרסמה הידיעה על מותו. לכתו של הרודן האכזר שמה קץ לעלילת 'משפט הרופאים' ולתכנית הגירוש שהכין ליהודי ארצו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
