בארון-הבגדים בביתו של יחיאל קילימניק בבאר-שבע, תלוי מקטורן ועליו שלל אותות קצונה, עיטורים ומדליות, שהוענקו לו בימי שירותו בצבא האדום. הוא מעביר עליהם יד מלטפת ומתבונן בהם בגאווה. אך שום תחושה, לדבריו, לא תשווה לאושר המציף אותו בהביטו על תמונה שבה צולם רוקד עם נכדו, ביום חתונתו.
יחיאל, שהשבוע נכנס לשנתו השמונים ושלוש, נולד בבית חסידי בקישינב שבמולדוויה. בילדותו למד ב'חדר'. אחר-כך נשטף, כצעירים יהודים רבים, בלהט הקומוניזם והתגייס לצבא האדום. כעבור זמן מצא את עצמו מחרף את נפשו בקו החזית מול הגרמנים.
קול קורא בשמו
בכפר אחד ביצע הצבא הרוסי עבודת חישוף של השטח, וזו כללה הריסת בתים. לפתע הבחין יחיאל במזוזה קבועה בפתח אחד הבתים המיועדים להריסה. ליבו נחמץ מהמחשבה על ביזוי המזוזה, כשהטנקים יעלו על הבית ויהרסוהו. בזריזות הסיר את המזוזה, נזהר שחבריו לא יבחינו במעשהו. כעת הוטרד מהאפשרות שייפול חלילה בשבי הגרמנים והמזוזה תימצא בבגדיו. בכל-זאת לא היה מוכן להיפרד מהמזוזה. והיא לא נשארה חייבת.
יום אחד נקלעו יחיאל וחבריו לשטח שורץ גרמנים. הוא שכב בשוחה רדודה. לפתע נדמה היה לו כי מישהו קורא בשמו. הוא הרים את ראשו, ובאותה שנייה שרק כדור של צלף גרמני ליד אוזנו ושרט את סנטרו. אילולא זז, היה הכדור מפלח את ראשו. לאחר מכן טענו כל החברים כי איש מהם לא קרא בשמו. יחיאל עדיין זכר את הפסוק "למען ירבו ימיכם" שבמזוזה והיה משוכנע כי היא זו שגוננה עליו.
חיפוש תכלית
לפני כשבע-עשרה שנים עלה יחיאל לארץ עם רעייתו (ז"ל), בתו, חתנו ושני ילדיהם-נכדיו. נכדו, יגאל ברודצקי, היה אז כבן שש. הוא גדל ביקנעם, וחווה ילדות מאושרת, לדבריו. במהלך שירותו הצבאי החלו לכרסם בליבו ספקות ותהיות בדבר אורח-חייו.
"שום מאורע דרמטי לא טלטל את חיי", הוא ממהר להבהיר, "אלא שאט-אט החלה לקנן בי הרגשה שהחיים במתכונת שבה גדלתי הם חסרי תכלית. התחלתי להתעניין בפילוסופיות מגוּונות, בעיקר כאלה שמקורן במזרח הרחוק. החיפוש הוביל אותי אל המקורות היהודיים. נסעתי לירושלים ופניתי לישיבה. השינוי באורח-חיי התקבל בהבנה ואף באהדה אצל בני משפחתי, שראו את ההשפעה הטובה שהייתה לכך עליי ועל אישיותי".
בכי של סבא
מי שהגיב בחמימות מיוחדת למהפך בחייו – שהוביל בינתיים גם להוספת השם נחמן – היה הסבא יחיאל. בחתונת נכדו, זה לא-כבר, רקד עם נכדו בשמחה גדולה. צלם הנציח את הרגע בתמונה, שכאמור מסבה לו אושר מיוחד.
"לפני זמן-מה בא סבי מבאר-שבע לעשות שבת בביתנו ביקנעם", מספר ר' יגאל-נחמן, הלומד כעת ב'כולל'. "כשעמדתי וקידשתי על היין, פרץ סבא בבכי חסר-מעצורים. לאחר שנרגע אמר, שכאשר הביט בי – עם הזקן והפאות והגביע ביד – ראה מול עיניו את אביו בליל-שבת. אחר-כך, בסעודה, סיפר לנו בפעם הראשונה את הסיפור על המזוזה שהציל ושהצילה אותו במלחמה". והשיב לב סבים על נכדים.
יחיאל קילימניק רוקד עם נכדו בחתונתו. אושר מיוחד |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
