שמחתו של דוד המלך מחוץ לעיר היה בה 'מבוקש' ולכן הייתה מוגבלת, אבל בתוך העיר היא הייתה באופן ד'מפזז ומכרכר', בלי 'מבוקש' ולמעלה מכל הגבלה * עבודתו של שאול המלך, שלא רצה להחרים לגמרי את עמלק, הייתה על-פי טעם ודעת ולכן הפסיד את המלוכה לדוד שעבודתו הייתה למעלה מטעם ודעת * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בהפטרת1 פרשתנו2 מסופר אודות העברת ארון האלוקים על-ידי דוד המלך מבית עובד אדום הגתי לעיר דוד. בדרכם – מסופר בכתוב3 – "ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' ודוד חגור אפוד בד". ובהגיעם לעיר דוד – נאמר4 הלשון "המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'".
וצריך להבין הרמז בהשינויים בלשון הכתוב בין חוץ לעיר לבין עיר דוד: א) תחילה נזכר "ודוד חגור אפוד בד", ובעיר דוד לא נזכר. ב) תחילה נאמר רק "מכרכר", ובעיר דוד – "מפזז ומכרכר".
גם צריך להבין המסופר לאחרי זה, שכשראתה מיכל בת שאול ש"המלך דוד מפזז ומכרכר" – לעגה לו על כך, וענה לה דוד: "לפני ה' אשר בחר בי מאביך גו' ונקלותי עוד מזאת גו'"5 – לשם מה הקדים "אשר בחר בי מאביך"? הלא היה לו רק לבאר את הסיבה לשמחתו.
ב. בעניין "אפוד בד" כתב הרמב"ם6 שאין זה אחד משמונה בגדי כהונה, שהרי האפוד של בגדי כהונה לא נעשה מבד – פשתן – בלבד, אלא גם מ"תכלת7 וארגמן גו'"8. ומביא ראיה לזה – "שהרי שמואל הנביא9 לוי היה ונאמר בו10 נער חגור אפוד בד".
ומסיים הרמב"ם: "אלא אפוד זה היו חוגרים אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח-הקודש, להודיע כי הגיע זה למעלת כהן גדול שמדבר על-פי האפוד והחושן ברוח-הקודש".
כלומר: מכיוון שנבואה היא מדריגה נעלית ביותר, שהרי "אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר ובעל קומה"11 ושאר המעלות שמנו בו, ונוסף לזה נוגע אז עניינם של הלבושים ובאיזה אופן הם, עד שאומרים על כך "ויפשט גו' את בגדיו"12 – לכן, כסימן לכך שמוכנים וראויים לכך "שתשרה עליו רוח הקודש", היה העניין דחגירת אפוד בד.
עניין זה שכתב הרמב"ם – יש לו מקור בירושלמי13: בנוב עיר הכוהנים היו שמונים וחמשה כוהנים "נושאי אפוד בד".14 שואל הירושלמי: והרי אין כוהן גדול אלא אחד? ומתרץ "מלמד שהיו כולם ראויין להיות כוהנים גדולים". והן הם דברי הרמב"ם.
ג. אחת מההכנות לנבואה היא – התבודדות15, שבדרך כלל נעשית מחוץ לעיר. בשעה שהיה דוד בדרך, מחוץ לעיר – שם הוא עיקר המקום שהכין עצמו לנבואה, ולכן שם נזכר שהיה גם "חגור אפוד בד".
וזהו גם הטעם שהיה "מכרכר בכל עוז לפני ה'", כיוון ש"אין שכינה שורה... אלא מתוך שמחה".16 ונוסף לזה, "מכרכר" פירושו גם משבח, אומר שירים ותשבחות לפני הקב"ה, כדי לעורר את גילוי הנבואה, שהרי תשבחות והילולים מעוררים את הכוחות הנעלמים, כידוע.17
בהשמחה דעיר דוד – נזכר גם "מפזז", המורה על ריבוי הריקוד18. מחוץ לעיר לא היה כך, ואולי לא היה שם ריקוד כלל. ריקוד – מבואר בחסידות19 – נובע מכך שהשמחה חודרת את כל כולו של האדם ("די שמחה נעמט אים דורך, דורך און דורך"), עד שמגיעה גם לרגליים.
ולכן נזכרת תיבת "מפזז" רק בהפסוק הב': השמחה מחוץ לעיר היה בה מבוקש – נבואה והשראת השכינה, וממילא – היתה בהגבלה, ולא חדרה לגמרי את כולו ("עס איז ניט אין גאנצן דורך און דורך"). השמחה דעיר דוד דווקא – שמחה ללא 'מבוקש'20, ובמילא בלי גבול – היה בה גם העניין ד"מפזז".
ד. ובזה יובן גם-כן הטעם שלא נתקבל בדעתה של מיכל בת שאול זה שדוד היה "מפזז ומכרכר לפני ה'" בעיר דוד21:
בנוגע לשמחה שיש בה חשבון – הרי אף שאין רואין את המלך22 כשהוא עוסק בעניינים שפועלים חלישות בהעניין ד"שום תשים עליך מלך"23, "שתהא אימתו עליך"22 – אף-על-פי-כן, מכיוון שיש בה מבוקש, יש לזה מקום בטעם ודעת, על-פי שכל.
אבל העניין ד"מפזז ומכרכר", בעיר דוד, שהיה למעלה מהגבלה, למעלה מטעם ודעת – אינו מתקבל בשכל.
ה. ובזה יובן גם-כן מה שדוד ענה לה "אשר בחר בי מאביך" – שבכך הצביע על החילוק בסדר העבודה:
עבודתו של שאול היתה על-פי טעם ודעת24, ולכן לא רצה שאול להחרים לגמרי את עמלק, כיוון שעל-פי שכל הסתבר לו שיש צורך ב"מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה' אלוקיך"25, כפי שאמר לשמואל26.
וזהו שאמר דוד "אשר בחר בי מאביך": שאול, שהלך אחרי הטעם – ניטלה ממנו המלוכה, וניתנה דווקא לו, "לצוות אותי נגיד"27, דוד דווקא, שעבודתו בקבלת-עול, כמו שכתוב28 "ודוד עבדי". ולכן, אם רוצים שמלכותו תהיה מלוכה קיימת – צריך להיות קבלת-עול, "ונקלותי גו' והייתי שפל גו'", ללא הגבלה של שכל.
ו. עניין זה הוא גם סיוע להנהוג אצל חסידים, וכן ראו גם אצל רבותינו נשיאינו, שבשבת ויום-טוב רוקדים, מוחאים כפיים וכו', אף שעל-פי המשנה דורש הדבר ביאור מיוחד על-פי נגלה29 – אף-על-פי-כן עושים זאת בפשטות. ויש צורך לומר טעם פנימי, כנ"ל:
מכיוון שמתקרבים יותר ויותר לביאת המשיח ("עס ווערט דאך אלץ נענטער צו משיח'ן"),
– מיד לאחר החורבן התחילו כבר ללכת לקראת משיח30, כסיפור המדרש31 שמרגע החורבן נמשך רק כגעייה של פרה ונולד מושיען של ישראל. ומרגע לרגע מתקרבים יותר ויותר לזמן שבו "ועבדי דוד מלך עליהם", על כל ישראל, "נשיא להם לעולם"32 –
לכן נוהגים33 – וכפסק הרמב"ם34 – בהסדר ד"ודוד עבדי", "מפזז ומכרכר לפני ה'".
* * *
ז. בנוגע להחקירה אודות כתיבת שם החודש "אייר"35 – ידוע36 הסימן ש"אייר" ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל, שעל-ידי זה זוכרים שתיבת "אייר" נכתבת בשני יודי"ן.
ותוכן העניין בעבודה:
ידוע ש"האבות הן הן המרכבה"37. והרמז בכך ששמות האבות רמוזים בחודש אייר, הוא – שהעבודה בחודשי הקיץ, מיד לאחר הפסח (זמנו של חודש אייר), צריכה להיות בקבלת-עול וביטול, בדוגמת מרכבה38.
ובפרטיות יותר:
לאחרי הגילויים דחג הפסח – יש מקום לחשוב שיש להתעסק בעניינים נעלים דווקא, בענייני הבנה והשגה; ועל כך באה ההוראה, שלאחרי כל הגילויים – צריכה להיות עבודה פשוטה דווקא, מתוך ביטול, בדוגמת מרכבה.
וזהו הרמז בכך ש"אייר" ראשי-תיבות אברהם, יצחק, יעקב, רחל – שגם אצל האבות מצינו דוגמת זה:
אף-על-פי ש"אחד היה אברהם"39, והיה בעל-השגה גדול, עד שהגיע לאלוקות על-ידי השגה (כמוזכר לעיל40 המשל41 מ"אחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה") – הרי לאחרי כל מעלות אלו, הנה "האבות הן הן המרכבה", היינו שהיה בביטול.
וזהו גם-כן הטעם שמיד בשבת הראשונה שלאחרי חג הפסח מתחילים לומר פרקי-אבות, שהתחלתם "משה קיבל תורה מסיני"42 – להורות, שאף שמשה רבינו היה זה ש"קיבל תורה מסיני ומסרה" לכל ישראל, אף-על-פי-כן היה בביטול, כמרומז בתיבת "קיבל", דהיינו שהיה צינור ומרכבה בלבד כדי לקבל את התורה.
ודווקא על-ידי ביטול והתעסקות עם עניינים פשוטים – מתעוררים גם המדריגות הנעלות. וכמשל כוח הצומח המתלבש בגרעין43, שדווקא על-ידי ההגשמה (ההתלבשות בגרעין הגשמי) – מתעורר כוח הצומח44.
ח. בשבת זו מתחילים ללמוד מסכת אבות, שעניינה מידות ודרך-ארץ45, ש"דרך ארץ קדמה לתורה"46, ולכן לומדים מסכת זו קודם חג השבועות, כהקדמה למתן-תורה שבחג השבועות.
ייתן ה' יתברך שתהיה ההקדמה כדבעי, ונזכה לקבלת התורה – כפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר נהג לומר – בשמחה ובפנימיות.
(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת שמיני, מברכים החודש אייר ה'תשט"ו, תורת-מנחם התוועדויות תשט"ו ח"ב (יד) עמ' 57-66 – בלתי מוגה)
------------
1) שיחה זו (עד סוס"ו) הוגהה על-ידי כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפסה בלקו"ש ח"א עמ' 228 ואילך. במהדורה זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.
2) שמואל-ב ו,א ואילך.
3) שם,יד.
4) שם,טז.
5) שם, כא-כב.
6) סוף הל' כלי המקדש. נתבאר בארוכה בלקו"ש חל"א עמ' 156 ואילך.
7) תצוה כח,ו.
8) ועד ש"חוטן כפול עשרים ושמונה" (פרש"י עה"פ, מיומא עב,א) – מהנחה בלתי מוגה.
9) הטעם שלא הביא הרמב"ם ראיה מדוד שלא היה משבט לוי כלל*, דלכאורה היא ראיה אלימתא יותר – נתבאר בהשיחה בארוכה**. ואכ"מ.
-------------
*) וממילא לא היתה לו כל שייכות לזה, מה-שאין-כן שמואל שהיה לוי – היתה לו שייכות כלשהי לקודשים (מהנחה בלתי מוגה).
**) לקמן סי"ב. וראה גם לקו"ש שם עמ' 158.
10) שמואל-א ב,יח.
11) שבת צב,א. וש"נ.
12) שם יט,כד.
13) סנהדרין פ"י ה"ב.
14) שם כב,יח.
15) ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ה"ד.
16) שבת ל,ב. וש"נ. רמב"ם שם.
17) הוספות לתו"א ויחי (קב,א. קג,ג). דרך-מצוותיך מצוות הלל (קמח,א ואילך).
18) ראה רד"ק שם (ש"ב ו,טז). ובתרגום שם.
19) ראה גם לקו"ת שה"ש מח, סע"ג.
20) דמכיוון שהיה זה בעיר – לא היה עוד צורך בהכנה לנבואה (ולכן לא נזכר שם העניין ד"אפוד בד"), ולכן בהכרח ששמחה זו היתה ללא מבוקש, אלא רק שמחה מצד זה שעובד את הקב"ה (מהנחה בלתי מוגה).
21) מה-שאין-כן זה שהיה "מכרכר" בשדה – לא היה איכפת לה (מהנחה בלתי מוגה).
22) סנהדרין כב,א (במשנה).
23) פ' שופטים יז,טו.
24) כמ"ש (וישלח לו,לז) "שאול מרחובות הנהר", ש"נהר" קאי על בינה (מהנחה בלתי מוגה).
25) שמואל-א טו,טו.
26) ולכן גם מיכל, בהיותה בת שאול – לא יכלה לסבול שמחה בלי גבול, שאין לה מקום בטעם ודעת (מהנחה בלתי מוגה).
27) שמואל-ב ו,כא.
28) ירמיהו לג,כו. יחזקאל לז,כה.
29) ביצה לו,ב. שו"ע או"ח סשל"ט ס"ג. שו"ת מנחת-אלעזר ח"א סכ"ט.
30) ראה לקו"ש ח"ב עמ' 359 ואילך.
31) איכ"ר פ"א, נא. ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
32) יחזקאל לז, כד-כה.
33) בנ"י בכלל, ובפרט אלו שיש להם שייכות למלכות בית דוד (מהנחה בלתי מוגה).
34) סוף הל' לולב: השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת הא-ל כו' וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי כו' והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'* כו'.
-------
*) עפ"ז יובן ג"כ הטעם שמביא הפסוק הב' (ולא הפסוק הא') – כי, מעלת עבודת ה' בשמחה (שמפליג בה ביותר ברמב"ם שם), דהיינו שמחה לא כדי להשיג דבר, אלא שמחה מעצם העניין שהוא עובד את הקב"ה, ובמילא היא שמחה בלי גבול – מודגשת דוקא בהעניין ד"מפזז ומכרכר" בתוך העיר דווקא, שהיא שמחה שאין בה מבוקש אחר, כנ"ל (מהנחה בלתי מוגה).
35) ראה גם שיחת ש"פ קדושים מבה"ח אייר דאשתקד סט"ז ('תורת-מנחם – התוועדויות' חי"א ס"ע 251).
36) ראה רמ"א אה"ע סקכ"ו ס"ו ובב"ש שם סק"כ.
37) ב"ר פמ"ז,ו. פפ"ב,ו.
38) ראה גם לקו"ש ח"א ס"ע 264 ואילך. ועוד.
39) יחזקאל לג,כד.
40) ד"ה ונגלה גו' דאחרון-של-פסח שנה זו פ"ה (לעיל ע' 24).
41) ב"ר רפל"ט.
42) ראה גם לעיל (בגוף השיחה), הערה 43.
43) ראה תניא אגה"ק ס"ח (קיג,א). ובכ"מ.
44) אין זוכרים אם קטע זה שייך לכאן (המו"ל).
45) ראה פירוש הרע"ב ריש מסכת אבות.
46) ויק"ר פ"ט, ג. וראה מד"ש בהקדמה (בשם "מצאתי כתוב"). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
