"ייחוד נפלא" בחג השבועות ועל-ידו בכל השנה כולה * הרבי מקפיד לברך בנוסח שבו בירך כ"ק אדמו"ר הריי"צ * קורא לא לסרב לומר חידושי-תורה ב'כינוס תורה' * מציב תנאי בלתי-שגרתי לנוכחות הבחורים בסעודות בדירת הרבי הקודם * ניצוצות בסוד שיח מחג-השבועות תשכ"ג
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
"האי יומא" דמתן-תורה – קובע הרבי ('התוועדויות' תשמ"ט, כרך ג, עמ' 274) – מעניק כוח לכל יהודי להתאחד עם הקב"ה, בראש וראשונה – באמצעות לימוד תורתו של הקב"ה, שעל-ידה נעשה "ייחוד נפלא" כו', ומכאן גם בכל ענייני האדם בעבודתו במשך היום, הן ענייני קדושה שלו, קיום המצוות וכו', ואפילו דברי הרשות, העבודה בשוק ("יוסף בשוקא"), שכל פרט ופרט שבחייו, גם בהימצאו במצב ירוד (בשוק) יהיה "דירה לו יתברך", כך שבכל חלקי חייו, אי-אפשר להפרידו מהתורה והקב"ה – כי מודגש ("כל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו") בגלוי איך שכל ענייניו חדורים בנקודה אחת – ישראל וקוב"ה כולא חד!
לשון הרב
הרבי דייק להשתמש בנוסח הברכה "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות", באומרו שזה הנוסח שבו "כ"ק מו"ח אדמו"ר היה מברך לפני חג השבועות, במכתבים ובעל-פה".
ובמקום נוסף נאמר:
כמו בשאר ענייני כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהיה מדייק בלשונו כמו ששמע מאביו, בטח כן הוא גם בנוסח הברכה לחג השבועות.
ובמקום אחר, בלשון קצר יותר: "נוסח ברכתו של כ"ק אדמו"ר".
לכן אומר הרבי: "כל הנהגה של רבותינו נשיאינו, ובפרט נוסח של ברכה, מדוייק הוא – שקול ומחושב".
[הרבי נדרש לבאר ולפרש מטבע-לשון זה (ראה ליקוטי-שיחות, כרך ד, עמ' 1307; כרך יג, עמ' 158; כרך כח, עמ' 307; כרך ח, עמ' 272)]
"בנוסח המסורתי"
בריש ירחא תליתאי תשכ"ד כותב הרבי למר שזר ('נשיא וחסיד', עמ' 480):
לקראת חג השבועות, זמן מתן תורתנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני להביע ברכתי לכ', בסגנון הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר – לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
המכתב נחתם (שם, עמ' 481):
בהוקרה ובכבוד ובברכת מועדים לשמחה ולהמשיך משמחת ופנימיות קבלת התורה בכל ימי השנה.
בערב ראש-חודש סיוון תשכ"ז (שם, עמ' 501) מברכו הרבי:
בברכה – בנוסח המסורתי – לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
במברק למר שזר (שם, עמ' 517) מאחל הרבי:
איחולי חג שמח וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
ללא תרגום
עד כדי כך יקר היה בעיני הרבי מטבע-לשון זה של חמיו – כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ – שבשעה שהשמיע שיחה באנגלית לפני תלמידי ישיבת 'אחי תמימים' בבוסטון (ראש-חודש סיוון תשכ"ב – 'תורת-מנחם – התוועדויות' כרך לג, עמ' 477 ואילך), סיים את דבריו באיחול הבא:
שיהיה לכם יום-טוב שמח, וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
וכאן הוסיף מיד:
רצוני לומר לשון הרב, ולזאת לא אתרגם.
חג השבועות טוב, נסיעה טובה, וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
ענווה שאינה במקומה
בהתוועדות שבת-קודש פרשת במדבר תשכ"ב ניצל הרבי את העובדה "שנפגשים יחד באופן של התוועדות, קודם חג השבועות", וביקש להשתתף ב'כינוס תורה' [ראה בהרחבה ב'התקשרות', גיליונות תקע"א-ב-ג]. וכך אמר ('תורת-מנחם – התוועדויות' כרך לג, עמ' 469):
נהוג כאן שלאחרי חג-השבועות נערך "כינוס תורה". אך לפעמים, כשמבקשים ממישהו לומר דברי תורה, הרי הוא מסרב, תוך כדי התנצלות שאינו מוכן וכו', אף שלאמיתו של דבר בוודאי ישנם דברי תורה שמתחדשים בכל יום. ועל זה ברצוני לעורר – שלא יסרבו לבקשה לומר דברי תורה.
לא כל הרוצה ליטול...
באותה התוועדות (שם, עמ' 470-469) התייחס הרבי לסעודות בדירתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, סעודות שנערכו בנוכחות הרבי. בסעודות האלה השתתפו גם הרש"ג ז"ל וקומץ חסידים מבוגרים מקרובי בית רבי ואורחים נוספים. אחדים ניצלו את המעמד לברר אצל הרבי ענייני הלכה ומנהג (ראה בהרחבה במבוא לספר 'המלך במסיבו', קה"ת תשנ"ג). בין השאר אמר הרבי:
זה כמה שנים שנעשה "סדר", שבעת עריכת סעודות יום-טוב בקומה השנייה, נכנסים עוד כמה וכמה אנשים, ותופסים "עמדות", ומסתכלים על המסובים, איך שפלוני אוכל, ופלוני מרכין ראשו לכאן או לכאן, וכיוצא-בזה, ובשביל זה מבזבזים כמה וכמה שעות במשך היום-טוב.
וכל זה – למרות גודל יוקר הזמן בכלל, ובפרט בשבתות וימים טובים, שהם ימי סגולה בכלל... כך שהיו צריכים לנצל כל רגע ורגע... (שהרי אין זה באופן שנוטל עמו ספר שיוכל לעיין בו במהלך הסעודות...). אי לזאת יש לעורר, שמכאן ולהבא, הנה רק מי שמעמדו ומצבו בלימוד התורה, הן בנגלה והן בחסידות, והן בעבודה ד"בכל דרכיך דעהו", הוא (לא רק יותר מה"ממוצע", אלא גם) יותר מטוב – יכול הוא לבוא ולהיות נוכח בעת הסעודות... ובכל אופן... הדלת תישאר פתוחה, ואף-על-פי-כן, לא יבואו לשם, לבזבז כמה-וכמה שעות במהלך יום-סגולה שצריך לנצל כל רגע ורגע שבו.
(הרבי התבטא גם: "אינני בעל-הבית לסגור את הדלת, וגם אם הייתי בעל-הבית, לא הייתי סוגר את הדלת...").
"מדייקים בדברי"...
בעת סעודות חג השבועות תשכ"ג בדירת הרבי ריי"צ (שיחות-קודש תשכ"ג, עמ' 407 – לא נכללו ב'המלך במסיבו', שם) התנהל הדו-שיח הבא:
שאלה: למה שיעור התניא בו איתא "ופירש הבעש"ט ז"ל כו'", בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת – הוא ביום שני של חג השבועות, בזמן שיום הילולת הבעש"ט הוא ביום ראשון של חג השבועות?
כ"ק אדמו"ר: טעם הדבר הוא משום שהבעש"ט היה מחבב את יום-טוב שני של חג השבועות.
הרש"ג: במאמר ד"ה "וכל העם" נתבאר שההתכללות ד"עושה שלום במרומיו" (מיכאל וגבריאל) היא למעלה מהתכללות המידות דחסד וגבורה, על-דרך "ישת חושך סתרו", ואילו המאמר ד"אחרי" תרמ"ט, מביא משל להתכללות המידות מהעניין ד"עושה שלום במרומיו"?
כ"ק אדמו"ר: (שוחח בעניין זה, ובין השאר אמר): לא ידעתי עד כמה מדייקים בדבריי.
שאלה: היה זה דבר נכון באם ייכנסו לכ"ק אדמו"ר ל"חזרה" (=כפי שהיה נהוג אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע).
כ"ק אדמו"ר: הם מדייקים בדבריי (באותיות) – לא אני.
שאלה: שמא ייכנסו לכל-הפחות כדי לשחזר את העניינים ("איבערריידען די עניינים").
כ"ק אדמו"ר: מטעם זה הנני אומר במאמרים מראי-מקומות כדי שיוכלו בעצמם לעיין במקורות. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
