קודם שהחלו התלמידים להתפלל 'שמונה-עשרה' עוד הספיק המדריך להכות על השולחן כדי להזכיר להם את אמירת 'יעלה ויבוא' של ראש-חודש. כשלושים נערים צעירים, כמעט כולם עולים חדשים ממרוקו ומתוניס, עמדו לתפילה. באמצע 'שמונה-עשרה' כבה לפתע האור. כעבור שנייה פילחו יריות את הדממה. אחר-כך באו זעקות הכאב והדם והחיילים והשוטרים והלוויות...
בביתו שבכפר-חב"ד יושב ר' אשר קדוש, מלטף את זקנו המלבין ונזכר בלילה הנורא ההוא, במה שקדם לו ובמה שאירע בעקבותיו. ר' אשר (65) נולד בקזבלנקה שבמרוקו. אביו היה יהודי פשוט וירא-שמים, שהתפרנס מעמל כפיו. כמה חודשים אחרי הבר-מצווה שלו החליטו הוריו לשולחו ארצה, עם אחיו הצעיר ממנו בכשנתיים, מאיר.
ממרוקו לכפר-חב"ד
כשבועיים לאחר הגעתם לארץ פגש אותם, במרכז קליטה של 'עליית הנוער' בירושלים, צעיר חייכן עטור זקן, שהציג את עצמו כ"שמחה זילברשטרום מכפר-חב"ד". הוא גיבש סביבו קבוצה של עשרים וארבעה נערים, ובתיאום עם הנהלת המקום עלתה הקבוצה אל משאית ויצאה לדרכה. באותו יום, למעשה, הוקם 'בית-הספר לחקלאות' בכפר-חב"ד.
"הגענו לכפר בט"ו בשבט", נזכר ר' אשר. "ההתאקלמות הייתה טובה ומהירה. למדנו תורה ועבדנו בשדות. גידלנו תפוחי-אדמה, עגבניות, גזר, דלעת ושאר ירקות". כשר' אשר מגיע לתיאור ליל הרצח, ראש-חודש אייר תשט"ז, חודשיים וחצי בדיוק לאחר בואם לכפר, גופו מצטמרר: "מחוץ לצריף התפילה היה ארון-חשמל", הוא מספר. "מחבל אחד הוריד את המתג בארון, ומחבל שני ירה צרור לתוך הכיתה. כל מי שעמד מול הדלת נרצח. אני עמדתי בפינה הצמודה לדלת, ובליטה קטנה בקיר גוננה עליי.
יציאה מבעד לחלון
"עם הישמע הצרור חשתי גוף כבד נופל עליי. זה היה המדריך שמחה זילברשטרום הי"ד, שעמד בפתח ונפל מיד, מתבוסס בדמו. עלטה שררה במקום וזעקות שבר עלו מכל עבר. אותי עניין דבר אחד – אחי הצעיר, מאיר. גיששתי את דרכי אל המקום המשוער שבו התפלל, ולשמחתי הרבה נוכחתי שלא נפגע.
"אחר-כך נדלק האור והמחזה היה מחריד. המדריך שמחה וארבעה תלמידים (ניסים עסיס, משה פרץ, שלמה מזרחי ואלברט אדרי הי"ד) – שהתפללו מול הדלת – שכבו מוטלים בתוך שלוליות דם. נער נוסף (עמוס אוזן הי"ד), שעלה ארצה לבדו מתוניס ונפצע מהיריות, נפטר כעבור כחודש. אני הייתי הבוגר בקבוצה. המדריך ר' ישעיהו גופין הורה לי לצאת עם שאר הילדים דרך החלון, ולהסתגר בצריף סמוך, ששימש פנימייה. שעה ארוכה ישבנו כך בחדר החשוך, מפוחדים עד מוות, עד שכוחות ההצלה הגיעו".
מכתב עידוד
הארץ כולה רעשה. הכפר הצעיר, שעלה על הקרקע רק כשבע שנים קודם לכן, ספג מכה קשה. פחד ורפיון-ידיים איימו להשתלט על התושבים. כעבור ימים אחדים הגיע מכתב עידוד מהרבי מליובאוויטש. המוטיב המרכזי במכתב היה – להוסיף לבנות ולהתחזק באמונה בה'. "בעזר ה' יתברך... תתגברו על כל מונע, תתחזקו בבניינים הפרטיים והציבוריים, תרחיבו את כל המוסדות בכמות ובאיכות... ומכפר-חב"ד יפוצו מעיינות החסידות", כתב הרבי.
מילות העידוד והתקווה של הרבי סילקו את הפחד והייאוש מליבות התושבים. ואכן, מתוך הכאב והיגון צמחו חיים תוססים של בנייה ועשייה, ואלה מוסיפים לפרוח ולשגשג עד עצם היום הזה.
ר' אשר קדוש מצביע על חלון הצריף שממנו נמלטו |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
