פרשת דברים מספרת על דברי התוכחה שאמר משה לבני-ישראל ערב כניסתם לארץ. דברי התוכחה מתחלקים לשני סוגים: תוכחה נסתרת, שבה החטאים הוזכרו ברמז בלבד, ותוכחה גלויה, שבה ציין משה במפורש את חטאי העם.
דוגמה לתוכחה הנסתרת היא הפסוק "בין תופל ולבן", וכפי שמפרש רש"י: "הוכיחן על דברים שתפלו על המן, שהוא לבן". משה הוכיח את ישראל על התרעומת שלהם על המן שקיבלו כמזון מן השמים. דוגמה לתוכחה גלויה היא אזכור בקשתם של בני ראובן וגד להישאר בעבר הירדן, והתנאי שהִתנה איתם משה, שעליהם לעבור חלוצים לפני אחיהם בכיבוש הארץ, ורק אז יוכלו לחזור ולקבל את עבר הירדן לנחלה.
תוכחות הקשורות במן
יש קשר בין שתי התוכחות הללו – שתיהן קשורות במן. התוכחה הנסתרת מכוּונת ל"דברים שתפלו על המן", וגם התוכחה הגלויה, על בני ראובן וגד, קשורה במן. מובא בספרים, שהסיבה שלבני גד היה "מקנה רב... עצום מאוד" (שלכן ביקשו להישאר בעבר הירדן) הייתה משום שחיבבו את המן ולא אכלו מאכלים אחרים. לכן לא שחטו את בהמותיהם, כמו השבטים האחרים, והמקנה שלהם התקיים בשלמותו.
אך עלינו להבין מדוע התוכחה על "דברים שתפלו על המן" הייתה נסתרת, ואילו התוכחה על רצונם של בני ראובן וגד להישאר בעבר הירדן, שנבעה מחיבתם היתרה למן, נאמרה בגלוי ובמפורש.
תרעומת וחשש
המן, 'לחם מן השמים', מייצג את הרוחניות הטהורה, שגם כשהיא יורדת לעולם הזה הגשמי היא נשארת בדרגתה הרוחנית הגבוהה. בני-ישראל חששו מרוחניות גבוהה כל-כך, והעדיפו 'לחם מן הארץ'. לכן התרעמו על המן.
לעומתם, בני ראובן וגד רצו דווקא את המזון הרוחני העילאי, ולכן בחרו להישאר בעבר הירדן, ולא להיכנס לארץ-ישראל, שבה יהיה עליהם לחרוש ולזרוע ולעסוק בחיים הארציים והגשמיים. שאיפה זו אינה מבטאת את השלמות האמיתית, שכן רצון ה' הוא שמהרוחניות הגבוהה יגיעו לידי בירור העולם הגשמי, ולא שיישארו ברמה של רוחניות המנותקת מהעולם הזה הגשמי.
נסתר ונגלה
נמצא אפוא שהתרעומת על המן מעידה על חוסר רצון לעסוק בנסתר שבתורה, ולכן התוכחה על כך אף היא נסתרת. אי שביעות הרצון מה'לחם מן השמים' פוגעת בכוחות הנסתרים של הנשמה, ולכן התוכחה גם היא נסתרת.
לעומת זה, חוסר הרצון להיכנס לארץ-ישראל, הנובע מחיבת המן, משקף חוסר רצון לעסוק בחלק הנגלה שבתורה ובעבודת הבירורים. האדם מעדיף את הרוחניות הטהורה ואינו רוצה לעסוק בבירור העולם הגשמי ובלימוד החלק הנגלה שבתורה. דבר זה פוגע בכוחות הגלויים של הנשמה. לכן התוכחה על העניין הזה הייתה גלויה ומפורשת.
(לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 14) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
