משה רבנו אומר בפרשתנו לבני-ישראל: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום". משמעות הדברים היא, שעל-ידי הדבקות בקב"ה זוכים להגיע לסוג אחר של חיים, חיים נצחיים, שאין להם הפסק.
הדבר הזה דורש הסבר: הלוא אנחנו רואים שהדבקות בקב"ה ושמירת התורה והמצוות אינן מצילות את האדם מן המוות. אפילו צדיקים גמורים, שאין ספק כי דבקותם בקב"ה מלאה ושלמה, נפטרים מן העולם. מהי אפוא המשמעות של "חיים כולכם היום"?
התערבות צדדית
את כללות העניין של העדר-החיים אפשר לראות בשתי דרכים: האחת – החיים נסתיימו ונגמרו, ולמעשה התבטלה מציאות החיים הזאת. השנייה – החיים נמשכים, אלא שיש דבר-מה המפסיק בין הגוף לבין חייו. בדרך השנייה מציאות החיים נשארה בתוקפה, אלא שלפי-שעה יש משהו שמפסיק בינה לבין הגוף.
בגמרא יש ביטוי: "אריה הוא הרובץ עליו". הביטוי הזה בא לבטא סוג של כפייה חיצונית, שלכאורה חזקה מאוד (כאריה הרובץ על האדם), אבל עדיין זו כפייה חיצונית ולא מציאותו של האדם עצמו. אם נסלק את הכפייה החיצונית, יתגלה רצונו האמיתי של האדם.
חיים שאינם נפסקים
כך יש לראות את עניין המוות – הוא כעין כפייה חיצונית, התערבות של דבר צדדי שמפסיק לפי-שעה בין האדם ובין מקור חיותו, אבל אין הוא מבטל את עצם חייו. החיים הם המציאות האמיתית שלו, גם כשיש דבר צדדי שאינו מאפשר לחיים לבוא לידי ביטוי ממשי בעולם הזה.
זו משמעות דברי חז"ל "צדיקים במיתתם קרויים חיים". במאמר זה עצמו נאמר שזה מצב של מיתה ("מיתתם"), ובכל-זאת הם נקראים 'חיים'. שכן החיים של הצדיקים הם חיים נצחיים, שאינם יכולים להיפסק. העובדה שכרגע זה מצב של מיתה אינה משקפת את מהות החיים עצמם, אלא זו תוצאה של דבר צדדי שכרגע מפסיק בין החיים ובין הגוף.
יחזרו לחיים
זה החידוש בפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום" – כל יהודי ("ועמך כולם צדיקים") קשור עם הקב"ה, ועל-ידי כך הוא זוכה שחייו יהיו חיים שאין בהם הפסק. אמנם הוא חי בעולם הזה הגשמי, שבו קיימת הגזֵרה "אל עפר תשוב", אבל אין זה אלא עניין זמני, הנובע מדבר צדדי – מהירידה לעולם הזה הגשמי. אולם מצד העצם, מצד אמיתת המציאות – מציאות החיים של יהודי היא נצחית.
כלומר, חייו של יהודי, מעצם מהותם, אינם חיים מדודים ומוגבלים שיכולים להסתיים בשלב כלשהו, אלא "חיים כולכם היום" – אלה חיים שאינם יכולים להיפסק. המוות אינו אלא עניין זמני, הנובע מהתערבות של דבר צדדי, וכאשר תוסר הפרעה זו – יחזור היהודי ויחיה גם בעולם הזה הגשמי. זו מהותה של תקופת תחיית המתים, שבה "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ולא תהיה עוד הפרעה להתגלות החיים, ולכן נצחיות חייו של יהודי תבוא לידי ביטוי מלא גם בחיים הגשמיים, בעולם הזה הגשמי.
(תורת מנחם כרך לא, עמ' 190) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
