הדרך אל הגאולה אינה דרך ישרה וחלקה אלא היא עוברת ירידות ועליות, נפילות וזינוקים קדימה. גם חייו של אדם, מטבעם, אינם זורמים בקצב אחיד ובמסלול קבוע. נכון יותר לתארם כשורה של עליות ומורדות, ואף של נפילות ממש.
כולנו מכירים את טעמה של הירידה או הנפילה הרוחנית. זו מתרחשת בדרך-כלל לא-הרחק מן העלייה. היא באה במפתיע. פתאום האדם מאבד את האש הפנימית שבערה בו, את החום וההתלהבות. הוא חש יובש וקרירות. לפתע מתעוררים בו כל מיני כוחות ומטרידים אותו בעוצמה גוברת. הוא עומד נבוך ומבולבל ואינו מבין למה כל זה קורה לו דווקא לאחר עלייה יפה כל-כך.
שלב המעבר
תורת החסידות (ראה הקדמה ל'שער הייחוד והאמונה' בתניא) מסבירה כי הירידה היא שלב טבעי במעבר מדרגה אחת לדרגה גבוהה הרבה יותר. האדם אינו צריך ליפול ברוחו נוכח הירידה שחלה אצלו, אלא להפך, עליו להתעודד ולהתחזק לקראת העלייה העצומה הצפויה לו לאחר הירידה.
ההסבר נעוץ בכלל, שבין 'יש' ל'יש' חייב להיות מצב של 'אַיִן'. בין שליבה אחת לשליבה שנייה בסולם, יש חלל ריק. כשמדובר בעלייה קטנה, מדורגת, שלב ה'אַיִן' הוא זעיר, ולפעמים כמעט לא-מורגש. אך כאשר צריך האדם לעלות למדרגה גבוהה לאין-ערוך ממדרגתו הקודמת, הוא חייב לעבור שלב של ירידה ואף נפילה, שבמהלכו הוא משתחרר מהמושגים ומאמות-המידה של דרגתו הקודמת, ונפתח למושגים החדשים של הדרגה החדשה.
כאשר מדובר בעלייה של ממש לדרגה חדשה לגמרי, אי-אפשר להישאר בעולם המושגים של הדרגה הקודמת. השלב הקודם – אף שהוא טוב וקדוש – עלול להפריע לתהליך הקליטה של המושגים החדשים, וחייבים להיפרד ממנו. מצב זה, שבו האדם עוזב את דרגתו הקודמת, אך טרם קיבל את דרגתו החדשה – הוא היוצר את הירידה או הנפילה.
משלים רבים מובאים על כך. למשל, גרעין שעליו להירקב לגמרי בטרם יצמח ממנו אילן חדש. כך גם בתהליך של לימוד והבנה, יש שמופיעה קושיה חזקה ומותירה את העניין באי-הבנה מוחלטת, ולאחר מכן מגיעים להבנה מעמיקה וחדשה בסוגיה. העיקרון הוא, שהירידה מאפשרת את צמיחתו של שלב חדש ונעלה יותר.
הגמרא (בבא-מציעא פה,א) מספרת על ר' זירא, שכשעלה לארץ-ישראל קיבל עליו להתענות מאה תעניות, כדי לשכוח את התלמוד הבבלי, שלא יבלבל אותו בבואו ללמוד את תורת ארץ-ישראל, שעמדה במדרגה גבוהה יותר. זו דוגמה מובהקת לתפקידה של הירידה, כהכנה לקראת עלייה גבוהה ומחודשת.
ליפול ולקום
על כך נאמר (משלי כד,טז): "שבע ייפול צדיק וקם". ה'נפילה' אצל הצדיק אינה תאונה שקורית לו, אלא חלק מעבודתו ושלב שהוא אפילו הכרחי בהתקדמותו ובהתעלותו. העליות והירידות מעידות שהוא שרוי בתהליך של עלייה, שהוא חי ומתקדם. דווקא יציבות ממושכת עלולה לרמז על קיפאון בעבודת ה'. אדם שדרכו ישרה לפניו ואין בה עליות ומורדות, יש לו בהחלט סיבה לחשוש שמא דרכו אינה דרך של צדיקים.
אולם גם כאשר הצדיק 'נופל' – אין זו נפילה אמיתית, ככתוב (תהילים לז,כד): "כי ייפול לא יוטל". אמנם הוא ירד ממדרגתו הקודמת, אך עודנו במדרגה גבוהה למדי. ר' זירא, לאחר שביקש לשכוח את התלמוד הבבלי, לא נהפך חלילה לעם-הארץ. הוא נשאר תלמיד-חכם, אלא ששכח את הכללים ושיטות הלימוד של בבל. גם בעת הירידה נשאר באדם רושם מסויים ממדרגתו הקודמת, ובכוחו הוא עולה ומגיע לדרגתו החדשה. וכך, גם בירידה שלפני הגאולה, כבר מתנוצץ אור הגאולה, והיא המובילה אל הגאולה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
