בתשרי לא היה זמן לקריאת מכתבים, אך הרבי ביקש להמשיך לדווח * מה למדים מהנהגת הנשיאים בערב ראש-השנה? * חידוש במאמר ראש-השנה תשי"ב * האם יש לערוך סעודה בליל ערב ראש-השנה? * ומה אירע כאשר לא נמצא בבית רבנו רימון בליל א' של ראש-השנה?
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
בדרך כלל הבהיר הרבי "שמפני רוב הטרדות שבימים אלו, החל מחודש אלול, וע[ל] א[חת] כ[מה] וכ[מה] בחודש תשרי – אין הזמן גרמא לענות לכ[ל] א[חד] וא[חד]" (וא"ו תשרי תשמ"ב 'תורת מנחם' התוועדויות תשמ"ב סרך א' עמ' 73).
אך בדבר כתיבת מכתבים ומסירת דו"ח – הנה דברים שכתב הרבי להרה"ח ר' יהושפט שי' אלפרט, בכ"ד באלול תש"כ, בעת ששימש מנהל בית-הספר אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש במושב ברוש שבדרום:
במענה לכתבו – מהנכון שיכתבו לכאן (או להנהלת הרשת באה"ק, והעתקה לכאן) אחת לשבועיים – מלבד בזמנים מיוחדים שיש ענין בתכיפות יותר וכמו בחודש תשרי וכיו[צא] ב[זה].
מאמר של ראש-השנה
בראש-השנה תשי"ב אמר הרבי מאמר חסידות דיבור-המתחיל "כבוד מלכותך יאמרו" (תורת מנחם כרך ד' עמ' 3 ואילך). בקטע הראשון חזר הרבי על מאמרו של אדמו"ר הזקן מרשימה של ר' פינחס רייזעס. בגוף הדברים נאמר שם:
אבל בבריאה-יצירה-עשייה עולם הפירוד, אפילו מלאכים אשר צבא השמים לך משתחווים אף-על-פי-כן הם בחינת יש ונפרד, דבר חוץ, בעל בחירה, אפקוהו למט"ט וכו'...
כשחזר הרבי על הדברים, התבטא שזהו דבר חידוש שהרי מפורש בתניא שהמלאכים אינם בעלי בחירה, וכאן מבאר שהם בעלי בחירה!
לית מידי דלא רמיזא...
דבר פלא מצינו בשיחת יום ב' של ראש-השנה תשמ"ח, בשנת פטירת הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה – אז האריך הרבי לדבר (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ח כרך א' עמ' 39) על הנהגת רבותינו נשיאינו להיכנס ולשוחח זמן מה עם זוגתם הרבנית סמוך לכניסת החג. וכה אמר:
מכיוון שבראש-השנה מודגשת מעלת האשה – מתבטא הדבר גם בהנהגת רבותינו נשיאינו, שבערב ראש-השנה, סמוך לראש-השנה, היו נכנסים לשוחח זמן מה עם זוגתם הרבנית.
הוסיף ופירט:
ומכיוון שהנהגה זו נתגלתה לנו ומפרסמים זה – לאחרי משך זמן שלא ידעו על דבר הנהגה זו, וגם לאחרי שנודע הדבר, לא שמו לב כל-כך [כעין אמרם ז"ל "מילתא דלא רמיא עליה דאיניש.. לאו אדעתיה" ("לשום אל לבו . . להיות זכור" (שבועות לד, ב ובפרש"י. וראה רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ו' הלכה ד')] – הרי זה הוראה לכל-אחד-ואחד".
"ותוכן ההוראה", המשיך הרבי, עד כמה נוגע וחשוב עניין "שלום בית", שהרי דעת לנבון נקל גודל ויוקר מעלת הזמן של רבותינו נשיאינו, ועל-אחת-כמה-וכמה בערב ראש-השנה וכו', ואף-על-פי-כן היו נכנסים לשוחח עם הרבנית".
[בהזדמנות נוספת (יום ב' דראש-השנה תשל"ה – 'שיחות קודש' תשל"ה כרך א' עמ' 4) הסתפק הרבי בביאור קצר להנהגה זו ואמר, שמכיוון שראש-השנה הוא עניין בניין המלכות (נוקבא) למעלה, הרי בדומה לנאמר בתניא ש"האבות הן הן המרכבה כו'", על דרך זה היתה הנהגת רבותינו נשיאינו בדוגמה שלמעלה, ומכיוון שלמעלה מתקיים אז עניין בנין המלכות, כך היה אצלם].
סעודה כהלכה
בצום גדליה תשנ"ב, בעת שיחת ה'דברי כיבושין', הזכיר הרבי את תוכן דברי הטור (אורח-חיים סוף סימן תקפא) שכבר בערב ראש-השנה "לובשים לבנים ומתעטפים לבנים.. ואוכלין ושותין ושמחים.. לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס".
הרבי העיר אז לגבי הסעודה "סעודה גדולה" גם בערב ראש-השנה – בליל ערב ראש-השנה או במשך המעת – לעת, ובוודאי נהגו כן גם בערב ראש-השנה זה.
[החידוש בדבר הוא שלכאורה מובא בשולחן ערוך (תקפא,ב) שנוהגים להתענות בערב ראש-השנה – אם כי הרבי עצמו לא נהג (ממש) לצום. ראה אוצר מנהגי חב"ד עמ' מח אות מט; ואולי משום זה באה ההוספה שזה נעשה בליל ערב ראש-השנה. – מ.ל.]
הנהגת הנשיאים בליל א' של ראש-השנה
בשנת תשנ"ב (ספר השיחות תשנ"ב עמ' 13 הערה 19) התבטא הרבי:
ידוע על-דבר גודל הפלאת עבודתם של רבותינו נשיאינו בתפילת ערבית דליל א' דראש-השנה, וכפי שראו אצל כבוד קדושת מורי-וחמי אדמו"ר נשיא דורינו, וכל רבותינו נשיאינו שלפני-זה, ומזה מובן שמעין זה ושמץ מינהו צריך להיות גם אצל כל אחד ואחד מהחסידים.
אצל הרבי לא היה הדבר ניכר בצורה גלויה, כמו בעניין האריכות, שכן היה מתפלל עם המניין.
אמנם, ביום ב' דראש-השנה תשי"ב (תורת מנחם כרך ד' עמ' 10) ציווה לנגן במהלך ההתוועדות שהתקיימה לראשונה ביום זה – "די ראש-השנה'דיקע תנועה" [=התנועה והניגון של ראש-השנה]. הוא הניגון שעמו היו מתפללים רבותינו נשיאינו את תפילת ערבית בליל א' דראש-השנה.
מנהג אכילת הרימון וזמנו
ביום ד' פרשת ניצבים כ"ה אלול תנש"א השמיע הרבי שיחה (תורת מנחם תנש"א כרך ד' עמ' 323) ובמהלכה התייחס לשבעת המינים. וכעין "בדרך אגב" ציין: ולהעיר משייכות "רימון" לראש-השנה, כפי שמביא אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו (אף שלא הביאו בסידורו) "יש אוכלין רימונים".
כאן העיר הרבי כמה הערות בקצרה:
ההלכה בשולחן ערוך הובאה באורח חיים סימן תקפג סעיף ד – ולהעיר, שענין זה הובא בשולחן ערוך אדמו"ר במקום שלכאורה אינו מובן לגמרי.
[המו"ל של תורת מנחם מפענח כך: אולי הכוונה שלכאורה צריך להיות מקומו בסעיף א, ששם מונה כל הדברים שנוהגים לאכול בראש-השנה ואומרים כו' (וכן הוא ברמ"א), ולמה כתבו בסעיף בפני-עצמו, יחד עם טיבול פרוסת המוציא בדבש, ואכילת משמנים וממתקים].
וכדי שלא יתעוררו שאלות וספקות בנוגע לאמירת (ברכה על הרימון בפני עצמו, וכן) ברכה אחרונה לאחרי אכילת הרימון, אם אכלו שיעור שלם [וכיוון שבראש-השנה כתיב "אכלו משמנים גו' מנות גו'", הרי בוודאי שצריכים לאכול שיעור שלם] – כדאי לאכלו בתחילת הסעודה (לאחרי נטילת ידים וברכת המוציא [=כנראה הכוונה לאחרי אכילת התפוח, שאז אין צריך לברך על הרימון ברכה בפני עצמה – הערת המו"ל שם], על דרך מה שכתב אדמו"ר הזקן בסידורו "נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש בתחלת הסעודה", שאז אין צריך לברך אחריו (אף-על-פי שפירות שנאכלין בתוך הסעודה צריך לברך לפניהם), כיוון שנפטר בברכת המזון (כידוע שיחת מו"ח אדמו"ר בענין זה).
מעשה ברימון
שנה אחת, בליל א' דראש-השנה, בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, כשהגיעה שעת אכילת הרימון, שמו לב המסובים שלא הונח רימון על השולחן. הרבי שאל היכן הרימונים ונענה כי למרות ההשתדלות להשיגם, לא היו בנמצא בחנויות.
הרבי שלח את אחד הנוכחים לרדת לחדרו הקדוש ולהביא מאחת המגירות רימונים שיש בה. הלה חזר בידיים ריקות והתנצל שלא נמצאו שם. הרבי שלחו שוב (אחרי שפירט: חפש שם ושם, ותיאר לו במדוייק את המקום) אך הלה שב בשנית, ונשלח בשלישית.
אז נעמד יהודי נשוא-פנים מארץ הקודש ת"ו ואמר לרבי שהביא עמו רימונים מארץ-הקודש, והוא יודע בוודאות שהם נטולי כל חשש של תרומות ומעשרות וכיוצא-בהן. הרבי נטל את הרימון הביט בו, אך הניחו בצד בלי לומר דבר.
השליח שב בשלישית בידיים ריקות, ונתבקש ללכת ברביעית. בינתיים הזכיר שוב האורח בהתלהבות את הרימון שהביא, ומרוב התרגשות כמעט בכה. כששב השליח שוב בידיים ריקות אמר הרבי: מן הסתם כך נגזר; הבה נמשיך הלאה ("מסתמא איז אַזוי באַשערט, לאָמיר גיין ווייטער")...
גם קטני קטנים – בתקיעת שופר
בעניין תקיעת שופר התבטא הרבי ב'יחידות' בסיום חודש תשרי תש"נ (תורת מנחם – התוועדויות תש"נ כרך א' עמ' 257):
תקיעת שופר בראש-השנה למרות שהיא מצוות-עשה שהזמן גרמא ורק האנשים מחוייבים בה – הרי מנהג ישראל להתאסף כולם יחדיו, הן האנשים והן נשים, ואף להביא את כולם לשמוע תקיעת שופר, ואפילו קטני קטנים שעדיין לא שייכים להבין את תוכן הברכה – גם הם עונים בקול ("שרייען זיי אויס") עם כולם יחד אמן.
"ונתנה תוקף" – רק ברכות!
בין אמרות הקודש בשיחת "דברי כיבושין" של צום גדליה תשנ"ב (תורת מנחם תשנ"ב כרך א' עמ' 34) התייחס הרבי בהרחבה לתפילת "ונתנה תוקף" – תפילה שחוברה על-ידי רבי אמנון ממגנצה – וכה אמר:
לבני-ישראל הוענק התוקף שיוכלו לפעול שמכל העניינים – גם אותם הבלתי-רצויים שנזכרו בתפילת "נתנה תוקף" – תהיה תוצאה אחת ויחידה, אותה ממשיכים מיד אחרי שמסיימים תפילה האמורה – "כתר יתנו לך"...
ויתרה מזה, המשיך הרבי, כאשר תפילת "נתנה תוקף" (על פרטיה המהווה הכנה ל"כתר יתנו לך") נאמרת באופן ש"אבא קורא" [על משקל הסיפור החסידי "כשאבא קורא לא נשמעים עניינים שהם היפך הברכות"] כולל גם מתוך ידיעה שממנה באים ל"כתר יתנו לך", אזיי לא נשמעים מלכתחילה ענינים דהיפך הטוב.
בדברו על התוקף שניתן לבני-ישראל (צוטט לעיל), הבהיר:
כנרמז ב"נתנה תוקף": "נתנה" (גם) מלשון נתינה, "וכל הנותן בעין יפה הוא נותן", ו"(נתנה) תוקף" – תוקף לבני-ישראל.
בשנת תשי"ד ('אגרות – קודש' כרך ט' עמ' סה) כתב הרבי שורת הערות לספר מסויים, ובהן התייחס לסיפור הקשור בפיוט "ונתנה תוקף" – וכה כתב:
במה שהעתיקו מספרים שקדמוהו שר' אמנון פסק דינו במה שיענישוהו הנה צריך עיון אם אמיתי הוא, כי אסור לחבול בעצמו. וידוע שכמה עניינים ב'שלשלת הקבלה' מפוקפקים ולא אמיתי[י]ם, וכמובא בכמה מקומות.
מראש-השנה לשבת שובה
ביום ב' דראש-השנה תשמ"ח אמר הרבי (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ח כרך א' עמ' 42):
ובפרט שלאחרי ראש-השנה נכנסים מיד לשבת שובה שאז ניתווסף גם העילוי דעבודת התשובה, היינו, שמלבד העילוי דצדיקים (דרגתם של כל אחד ואחת מישראל בראש-השנה) ניתוסף גם העילוי דתשובה.. דוגמת חידושו של משיח צדקנו... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
