נהוג בליובאוויטש שלא לקדש על מיץ-ענבים1. וכך היה מורה הג"ר זלמן שמעון דווארקין ע"ה, רב ביהמ"ד של כ"ק אדמו"ר זי"ע, שלא לקדש על מיץ, והיה אומר שאפשר להוסיף מיץ אל היין עבור הזהירות של מזיגת הכוס במים2. ואילו עמא דבר – לא מליובאוויטש – נהגו לקדש על מיץ-ענבים ללא פקפוק3, על כן נתתי אל לבי לברר הנימוק של הזהירות שלנו בזה.
מיץ-ענבים הנפוץ כיום, אופן עשייתו הוא שלאחרי שנסחטו הענבים מחממים את המיץ לדרגת חום הראוי לתהליך פיסטור(pasteurization) , ובזה נעצר תהליך התסיסה והמיץ לא יתחזק עוד להיות כשאר יין דעלמא.
והנה איתא בגמרא4:
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח. למעוטי מאי? אילימא למעוטי יין מגיתו, והא תאני רב חייא: יין מגיתו לא יביא, ואם הביא כשר. וכיוון דאם הביא כשר – אנן אפילו לכתחילה נמי, דאמר רבא: סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום.
ופירש רשב"ם5:
יין מגיתו. תירוש: לא יביא. משום דכתיב (במדבר כח, ז) "הסך נסך שכר", מידי דמשכר: ואם הביא כשר. דליכא עיכובא. אי נמי "הסך נסך" מכל מקום. וכיוון דלנסכים כשר בדיעבד, לגבי קידוש חשיב לכתחילה, דלא חמיר קידוש כניסוך.
ובכוונת הרשב"ם נראה שרצה לומר לפירוש הראשון, שהכלל בקדשים הוא שכל שלא שנה עליו הכתוב אינו מעכב6, ולכן אין התנאי "שכר – מידי דמשכר" לעיכובא. ולפירוש השני, הרי מה שנתרבה יין מגיתו להכשירו בדיעבד הרי הוא כעין גזירת הכתוב.
ועדיין צריך ביאור: במשנה7 נמנו כמה פסולים ביין, ויש מהם הפסולים אף בדיעבד, ויש שכשרים בדיעבד. ותקשי לדברי הרשב"ם, למה לא נתרבו כולם להכשר מהריבוי של "הסך נסך – מכל מקום". ואולי קים להו לרבותינו ז"ל בפסולי היין שישנם גרועים טובא ויש שאינם גרועים כל כך, והם הם אלו שראו להכשירם משום הריבוי של "הסך נסך – מכל מקום".
אמנם במאירי שם הוסיף לבאר:
יין מגיתו . . ואם הביא כשר . . ואף-על-פי שהמתוק פסול וזה מתוק הוא, הואיל וסופו לעבור – כשר.
ואולי כוונת המאירי היא כעין הא דקים לן8 לעניין תנאים שהתנתה תורה "כל הראוי לבילה – אין בילה מעכבת בו". ולכן אף שהתורה התנתה "שכר – מידי דמשכר", הרי כל שבכוח היין לקבל תכונה זו, סגי בהכי.
ואם כנים הדברים, הרי מיץ-ענבים המפוסטר גרוע מיין מגיתו, וייפסל לגבי המזבח אף בדיעבד, שהרי לעולם לא יגיע לאיכות של יין המשכר. ואם-כן, אף לעניין קידוש לא יוכשר9.
ומכיוון שדברי הפוסקים בעלי השו"ע10 סתומים בזה, ורק העתיקו את ההלכה של "יין מגיתו" מבלי לפרש טעמה, יש יסוד נכון להחמיר כדעת המאירי – שלא לקדש על מיץ-ענבים.
הרב לוי-יצחק ראסקין, דומ"צ קהילת ליובאוויטש, לונדון
(מתוך שו"ת 'בשדה השליחות' העומד לצאת לאור בקרוב אי"ה)
___________
1) מסופר שבליל שמיני-עצרת תשל"ח, אחרי אירוע-הלב, כשהציעו לכ"ק אדמו"ר זי"ע לקדש על מיץ-ענבים, ענה ואמר: "קידוש עושים על יין [-ולא על מיץ-ענבים]" ('כפר חב"ד' מס' 497, ובכ"מ).
2) ראה שוע"ר סי' קפג ס"ג, וש"נ. ועל-פי סוד יש לדייק בזה - ראה מנהג ישראל תורה (או"ח שם, ס"ב).
3) ולא ידעתי למה לא חששו לכך שמצוה מן המובחר לקדש על יין ישן, לא על יין מגתו (מגן אברהם סי' רעג סק"ג, שוע"ר שם ס"ב). ואכן בשו"ת באר משה (ח"ו סי' נג) מעדיף יין על מיץ-ענבים, וכן מעדיף יין מגתו על מיץ-ענבים מפוסטר, אחרי שכבר הופסק כחו.
4) בבא בתרא צז א.
5) הלכה זו הובאה ברי"ף פרק ערבי פסחים (כב ב), ובר"ן שם פירש הגמרא כמעט בלשון הרשב"ם.
6) יומא נא ב, וש"נ.
7) מנחות פו ב.
8) שם קג ב, וש"נ.
9) הערת המערכת: בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' נח) הביא מהמאירי (שם, ובפסחים קז,ב) שיין המתוק מאליו כשר לקידוש אף שבסופו אינו משכר ואינו כשר לניסוך, ולמד מזה להלכה למעשה שאין חשש לקדש על מיץ ענבים אף שלא יתסוס גם בעתיד. ובשו"ת משנה הלכות (חי"ג סו"ס לח) אף מעדיף מיץ ענבים תעשייתי (שמטופל פחות ע"י כימיקלים ותוספות שונות) על-פני יין תעשייתי. ובשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ד (עמ' יג טור ב) כתב בעניין זה: "דאף דמיץ ענבים מבושל או מפוסטר אפשר דלא חזי לתסוס ולהיות ממש יין, מ"מ כיוון דמיד שנסחט כבר חל עליו שם יין לעניין קידוש וברכה וגם כשר בדיעבד אפילו לנסכים, לכן שפיר נשאר בברכת הגפן שהיה עליו קודם כיוון שגם עכשיו הוא טוב לשתייה...". ולהעיר מאג"ק (חי"ט עמ' ריג, ולקוטי שיחות כרך לב עמ' 197) שם מציע הרבי לחולה לסחוט מיץ מענבים מבושלים (-שלפי סברת המנחת-שלמה אף לא היתה להם שעת הכושר), ומהמובא ב'אוצר מנהגי חב"ד' (ניסן-סיון עמ' קלט) שהן כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ והן כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו השתמשו במיץ ענבים סחוט לד' כוסות כאשר לא הצליחו להשיג יין שנעשה בהידור כרצונם. על-כן נראה לכאורה שאין לראות בזה חשש הלכתי, אלא רק הידור פרטי במקום שאפשר.
10) או"ח ריש סי' ערב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
