המלך המשיח ישלוט בעולם וינהיגו לא בכוח הזרוע, אלא באמצעות הכוחות האלוקיים הכבירים שיינתנו לו. הרמב"ם אמנם אינו דורש מהמלך המשיח לגלות כוחות על-טבעיים ולחולל ניסים, אלא רק להיות "מלך מבית-דוד", שמחזיר את עם-ישראל לדרך התורה ונלחם את מלחמות ה'; אולם כוונתו של הרמב"ם לומר, שאין המשיח נבחן בזה, ושהיכולת העל-טבעית אינה בכלל הסימנים שעל-פיהם עם-ישראל יֵדע שיש להתייחס אליו כאל "בחזקת משיח". על-פי המתואר בנביאים ובדברי חז"ל, ברור שבשלב מסויים יתגלו אצל המשיח כוחות אלוקיים כבירים ועל-טבעיים.
המשיח ישלוט על עם-ישראל ועל העולם כולו ברוח ה' אשר בקרבו, כפי שנאמר (ישעיה יא,ב): "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'". הרוחניות העצומה הזאת, שתקרן ממנו, תמשוך אחריה את עם-ישראל ואת האנושות כולה.
ברוח שפתיו
אולם מסתבר, שהרוחניות עצמה לא יהיה בה דיי. יהיו רשעים שיתמרדו גם כנגד המלך המשיח ולא יֵרתעו מרוח-ה' שתשרה עליו. על-כן לא יהיה מנוס מלהילחם בהם ולהענישם. אולם גם מלחמות אלה, שינהל המשיח נגד אויביו, לא יהיו מלחמות פיזיות. וכך נאמר (שם פסוק ד): "והִכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע". כלומר, המשיח יכה את הרשעים ואת המורדים בו באמצעות "שבט פיו" ועל-ידי "רוח שפתיו".
וכך מתאר זאת המדרש (שוחר-טוב) על הפסוק (תהילים כא,ג): "תאוות לבו נתת לו, וארשת שפתיו בל מנעת סלה", האמור על המלך המשיח. שואל המדרש: "מהו ארשת שפתיו? – רשות שבשפתיו. שהן אומרים לו: מדינה פלוני מרדה, והוא אומר: ילך גובאי (=ארבה) ויחבל אותה". ומסיים המדרש: "כשהוא גוזר – דבריו הן קיימין".
כך נאמר גם במדרש תהילים (סימן קי) על הפסוק (ישעיה טז,ה): "והוכן בחסד כיסא וישב עליו באמת". מסביר המדרש: "אמר הקב"ה, הוא יֵשב, ואני אעשה מלחמה, לכך 'וישב עליו באמת'... לקרות ולשנות בתורה שנקראת אמת". כלומר, המשיח יעסוק בתורה, ואילו את המלחמות ינהל הקב"ה.
תכונה כזאת, של ניהול מלחמה באמצעים רוחניים, אנו מוצאים כבר אצל חזקיהו מלך יהודה, שעליו אומרת הגמרא (סנהדרין צד,א): "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג". כאשר עלה עליו מלך אשור, עם צבאו האדיר, התפלל חזקיהו אל ה', ובלילה בא מלאך ה' והִכה במחנה אשור, עד שבבוקר היו "כולם פגרים מתים" (כמסופר במלכים-ב יט). זה היה אפוא ניצחון כביר, במלחמה שהתנהלה ברוח ולא בחיל.
מתוך שלום
דבר זה מסביר גם-כן, מדוע המשיח צריך לבוא דווקא מזרעו של שלמה המלך, ולא דיי בכך שהוא מזרע דוד. מעלתו של שלמה הייתה בכך, ששלטונו לא בא מתוך מלחמות, אלא דווקא בשלום ומתוך מנוחה. כפי שאמר הקב"ה לדוד אביו (דברי-הימים א כב,ט): "הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה, והניחותי לו מכל אויביו מסביב, כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו". לכן דווקא שלמה הוא שבנה את בית-המקדש, הקשור עם שלום ומנוחה.
כזה יהיה גם המלך המשיח, שיבוא מזרע שלמה המלך – כל פעולותיו יהיו דווקא מתוך מנוחה ושלום, ואפילו את עמי-הרשע יכניע באמצעות רוח ה' אשר בו. ולכן אמרו חז"ל (ויקרא-רבה סוף פרשה ט): "כשמלך המשיח בא, אינו פותח אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נב,ז): 'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום'". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
