הגיעה שבועה
"והיה לכם למשמרת" (שמות יב,ו). רבי מתיא בן-חרש אומר: הרי הוא אומר "ואעבור עליִך ואראך והנה עתך עת דודים". הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שייגאלו, שנאמר "ואת ערום ועריה", ונתן להם שתי מצוות, דם פסח ודם מילה.
(רש"י)
להלביש יהודים
יש להשתדל לקרב כל יהודי, גם מי שהוא 'ערום' מן המצוות, ולתת לו 'מצוות' להתעסק בהן. בגאולה העתידה לא יישאר שום יהודי בגלות, ולכן חובתנו להשתדל שלכל יהודי תהיה לפחות מצווה אחת, כדי שלא יהיה 'ערום', ובזה תלויה גאולת כלל ישראל.
(הרבי מליובאוויטש)
הנהגה על-טבעית
המשמעות של קרבן פסח לדורות היא, שיהודי צריך להאמין בהשגחה פרטית. גם כאשר נמצאים במצבים הקשים ביותר, צריך שיהיה ביטחון אמיתי בה', שהוא יתברך שומר ישראל, כמו שנאמר "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". כי הנהגת הקב"ה עם ישראל היא למעלה מהטבע.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
צאינה וראינה
קרבן פסח, שהיה הכנה לגאולת מצרים, בא מן הצאן דווקא, כי בתיבה זו נרמז עניין יציאת מצרים, שכן "צאן" הוא מלשון "צאֶינה וראֶינה".
(אור התורה)
חיזוק החירות
"והיה הדם לכם לאות" (שמות יב,יג). הכוונה בקרבן פסח הייתה לחזק ככל האפשר את תחושת החירות בבני-ישראל. לכן נדרשו לעשות שלוש פעולות: ראשית, לשחוט בפרהסיה את הצאן, שהיה מקודש בעיני המצרים. שנית, לא לבשל את הבשר אלא לצלותו צלי אש, שריחו יחדור לכל בתי מצרים. ושלישית, לקחת מדם הצאן, הקדוש להם, ולשים אותו על הפתחים, אות וסימן שישראל אינם יראים עוד מהם.
(בינה לעתים)
לא בחיפזון
"ואכלתם אותו בחיפזון" (שמות יב,יא). כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחיפזון, אבל לעתיד לבוא נאמר "כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו".
(מדרש רבה)
לעתיד לא יברחו
יציאת מצרים הייתה בחיפזון, משום שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו באותה עת, כי לא פסקה זוהמתם עד מתן-תורה, ולפיכך היו צריכים לברוח מן הרע. אבל לעתיד לבוא יעביר הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ והרע יתבטל לגמרי, ולכן בגאולה העתידה "לא בחיפזון תצאו".
(תניא)
זבח פה-סח
"ואמרתם זבח פסח" (שמות יב,כז). על הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" דרשו חז"ל, שבזמן הזה מקיימים את דין קרבנות במה שלומדים את הלכותיהם. זהו שנאמר "אמרתם זבח פה-סח" – הזבח נעשה על-ידי שהפה סח ואומר את הלכות הקרבנות.
(עיטורי תורה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
