נושאים נוספים
	התקשרות 706 - כל המדורים ברצף
	הירידה לאחר מתן תורה היא לצורך התיקון ועבודת הבירורים
	שלום בין אדם לחברו מזרז את הגאולה
	להרבות לומדי ויודעי תורה
	פרשת משפטים
	לבישת הבגדים / מסורה ומנהג / בעניין ניטל / הפסק בתפילה / מזוזה בפתח גבוה / השקעות
	הלכות ומנהגי חב"ד

סדר לבישת הבגדים

זה זמן שראיתי את הנכתב מעניין סדר לבישת הבגדים:

היסוד שדנו עליו הוא – שיחת ש"פ פקודי-שקלים תשמ"א (הנחת הת' בלתי מוגה סל"ט). תוכן השיחה הובא בליקוטי שיחות חלק כ"ו פרשת פקודי שיחה ג', שיחה בעניין לבישת בגדי כהונה, ומה שכתוב בהנחה הבלתי מוגהת "שכך רואה ה'בן חמש' מעשים בכל יום – שמקדימים את לבישת המכנסיים, כדין בגדי כהונה" הושמט מהליקוט. לעניות דעתי, הניסיון להוציא מזה הוראה למעשה לאחר שהוגה על ידי הרבי – אינו ראוי.

ויתרה מזה: כפי הנראה טעו ברואה, כי מן המדובר שם נראה שדנו בכתונת ארוכה שלובשים אותה על-גבי המכנסים (על-דרך 'כתונת פסים' דיוסף – ראה לקוטי שיחות שם אות ג' שכתב כן להדיא), מה שאין כן הכתונת שלנו (=חולצה) לובשים אותה בדרך כלל בתוך המכנסיים, ועל כן יש להקדים לבישתה כמנהג החסידים המובא ב'מאסף לכל המחנות' [לשקו"ט שם צויין גם בלקוטי שיחות הנ"ל עמ' 289 הערה 14] .

הרב שניאור זלמן פרקש – שליח בארגנטינה

מסורה ומנהג

בגיליון 'התקשרות' דפרשת וארא (גיליון תש"ב) עמ' 14, כתב הרב ל. שי': "...אני נזכר בהקשר זה בעובדת 'שתיקת' הרבי נשיא הדור, בשומעו למשך 30 [?] שנה ויותר את קריאת הבעל-קורא הרב שוסטרמן ז"ל בפרשת בוא 'לבד מטף' [יב,לז] – בי"ת בקמץ, כפי שנדפס בסידורי חב"ד ועוד, אף שהניקוד הנכון והמקורי הוא 'לבד מטף' – בי"ת בפתח¹". ע"כ.

אגב, על המצבה של הרב שוסטרמן² חרות שקרא בתורה "קרוב לתשעה ושלושים שנה".

ולגופו של עניין:

א. הרב שוסטרמן ז"ל היה מדקדק גדול – ואין לדחותו במחי-יד.

ב. הרב יוחנן גורדון ז"ל היה מחזיק בשעת קריאת-התורה חומש מדוייק ומאזין לכל מלה, וכידוע הרב גורדון היה בעל מדקדק, ובאותו החומש כתוב 'לבד' בקמץ על-פי המסורה.

ג. שמעתי מהרה"ח ר' ישראל יוסף שי' זלמנוב (בן הרה"ח ר' שמואל ז"ל) שגם לפני כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע קראו 'לבד' בקמץ. על-כן אין לבטל את כל הנ"ל ולומר שהוא בטעות. ויש שקלא-וטריא בספרי מסורה אודות הנוסחאות השונות בזה (מס' מנחת כליל ומכלל יופי מובא שצ"ל בקמץ).

______________

1)    ולהעיר מהרמ"א סי' קמב ס"א שכתב בכיו"ב "אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו". וראה שם בדרכי משה הארוך.

2)    צילומה נדפס בספרו 'למען ידעו... בנים יוולדו' (כפר חב"ד, תשנ"ז) עמ' 174. וראה שם עמ' 136.

ליל ניטל

בגיליון פרשת בא (תש"ג), עמ' 15, רציתי להעיר:

עונה בליל ניטל: בעניין זה נכתב שם: "מענה הרבי על זה לפועל בשלילה גם בליל טבילה, שערי הלכה ומנהג ח"ד עמ' קלב". הנה [פתח שם בשאלה "כשמותר¹ קודם חצות לילה"] באות א' שם שולל איסור בליל טבילה, כלשון המשנת חסידים "אין אסור בה אלא בליל תשעה באב ויום הכיפורים". ובאות ג' מביא מספר 'דרכי חיים ושלום' סימן תתכ"ה, שהביא בשם הרה"צ כו' ממונקאטש לאסור אחר חצות, ומעיר הרבי "אבל לא שמעתי בזה הוראה, וצ"ע יסוד הדברים להחמיר אחר חצות". ומנמק זאת משום "שיעלה במחשבתו עניין הניטל, וזהו גריעותא כמובן, אפילו כשחושב בשלילת הדבר. ואולי זהו גם-כן טעם הנ"ל"². אבל [זהו רק הסבר בדברי הרב ממונקאטש, ולא ברור כלל אם זו גם דעת הרבי. והעיקר:] בספר דרכי חיים ושלום עצמו בפנים מוכיח הכותב, שהרב ממונקאטש בעצמו אינו אוסר בליל טבילה אחר חצות ["לאותן שאין חוששות וטובלות בלילה ההוא, כמובן"]. ומהיכא תיתי להבין³ שהרבי פסק להחמיר יותר מזה.

הרב שלום דובער חייקין, רב קהילת חב"ד-ליובאוויטש, קליבלנד, אוהיו

_____________________

1)    אולי הכוונה ע"ד האמור במג"א סי' רמ ס"ק כ, בפסקי תשובות שם הערות 148 ו-151, ובשערי הלכה ומנהג שם באמצע עמ' קלא.

2)    ולפי טעם זה צריך היה להימנע גם בליל טבילה אחר חצות, כמו כמה דעות שהביא בס' נטעי גבריאל הל' חנוכה (תח"י מהדורת תש"ס) מנהגי ניטל פ"ה ס"ג, מהחתם סופר באגרות סופרים ח"ב מכתב ב' ולקוטי תשובות ח"ז סי' לא, שבזמנו נהגו לסגור את בית הטבילה אך החתם סופר עצמו שלל זאת. וכן הביא שם משו"ת באר משה ח"ד סי' סט שתלמידי הבעש"ט לא היו מניחין נשותיהם לטבול אז. ועוד גדולים וספרים שהביא בפסקי תשובות שם הערות 81-80.

3)    בפסקי תשובות שם הערה 82, הבין דעת הרבי במכתב זה להקל בליל טבילה אחר חצות (כמנהג גדולי ההוראה שהביא שם). מאידך בס' נטעי גבריאל שם הערה ה, הבין במכתב זה להחמיר גם אחר חצות (כנראה מדבריו לפני זה –  גם בליל טבילה).

'ברוך הוא וברוך שמו' / 'יראו עינינו'

א. ב'התקשרות', גיליון תש"ב לפ' וארא, במכתב הרב למברג שליט"א, הערה 5, נאמר בפשטות שאין לענות ברוך-הוא וברוך-שמו בברכה שיוצאים בה ידי חובה.

יש ליידע את הקוראים שנושא זה שנוי בהבדלי מנהגים¹, כמפורט בספר 'נתיבות המערב' להרב ביטון שליט"א, בחלק 'מנהגי שבת' סעיף יח. שם במ"מ מציין מספר מקורות למנהג שכן עונים אז ב"ה וב"ש, וביניהם: 'שמש ומגן' להגר"ש משאש זצ"ל ח"ב סי' לד. קיצור שו"ע להגרר"ב טולידאנו עמ' רמט, שו"ת יחוה דעת להגר"י חזן ח"א סי' יג, ועוד.

ב. שם בהערה 4, נשאר הרב למברג בצריך-עיון להבין דברי אדמו"ר הזקן שפסק שיש דין הפסק באמירת 'יראו עינינו' וכן 'ושמרו' בין 'השכיבנו' לשמונה-עשרה, ולאידך גיסא פסק בשולחן-ערוך שלו (סי' רפא ס"ב) שאפשר להרבות ולהוסיף בזמירות [=ההוספות בתפילה לכבוד] שבת, בפסוקי דזמרה ובברכות קריאת-שמע.

לכאורה, על-פי העיקרון המובא במכתב הרב למברג, שכל גדר הפסקה שייך רק כשעסוקים בעניין אחד ומפסיקין בו לעניין אחר, אבל כאשר ההפסק הוא באותו עניין, הרי הוא חלק מסדר התפילה ואין זו הפסקה – ממילא מובן שאין קושיא מ'ושמרו', שכן אין קשר בינו לבין 'השכיבנו': ב'השכיבנו' הנושא הוא שלום לישראל, וב'ושמרו' הנושא הוא שבת. כמו-כן אין קשר בין 'יראו עינינו' ל'השכיבנו', שכן ב'יראו עינינו הנושא הוא גאולת ישראל ומלכות ה', ואילו ב'השכיבנו' הנושא הוא השלום, כנ"ל.

הרב יוסף כהן, רמלה

_______________

1)    הערת המערכת:

בדרך כלל אנו מזכירים ב'התקשרות' רק את דעת אדמו"ר הזקן, אלא שלשם הבנה וכו' מזכירים גם דעות הסוברות אחרת.

בענייננו, אסר אדמו"ר הזקן (סי' קכד ס"ב) לומר ב"ה וב"ש בשמיעת ברכה שיוצא בה, ואף נסתפק אם יצא בדיעבד. וא"כ, יש לשמוע שוב את הברכה, אבל אין לברך שוב משום שספק ברכות להקל.

הדעות האחרות הידועות לנו:

א) האשל אברהם מבוטשאטש (בסי' תצד) מלמד זכות שבדיעבד אין זה הפסק כיוון שהשומע "אינו כעונה ממש". המשנה ברורה (סי' קכד ס"ק כב) פסק שיצא בדיעבד, וכ"פ בשו"ת יחוה דעת להגר"ע יוסף (ח"ד סי' ט).

ב) השערי תשובה (סי' ריג סוף ס"ק ג) כתב בשם הברכי יוסף שם, שהעונה ב"ה וב"ש אין למחות בידו, וכן בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' נא) הביא שבבית המדרש של החתם סופר היו עונים זאת, והחת"ס לא מיחה בידם (וראה ע"ז בשדי חמד, אסיפת דינים, מערכת ה אות ט. בהוצאת קה"ת ח"ה עמ' 1965).

ג) הברכ"י הנ"ל ועוד פוסקים הביאו ממעשה רוקח (על הרמב"ם פ"א מהל' ברכות) שהצריך לענות זאת. כן בס' לב חיים (סי' קט) העיד בשם זקנו הגאון בעל חקרי לב שהיה עונה זאת, וכדעות שהביא הרב כהן.

ד) מאידך יש פוסקים שגם בדיעבד לא יצא ידי חובתו אם הפסיק בב"ה וב"ש (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סו"ס צח).

מזוזה בפתח גבוה

ב'התקשרות' (גליון תשד) מצוטט מאמרי (שם גליון תמ) בבירור הוראת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע – לקבוע בשליש העליון גם בפתח גבוה, ולא כנגד הכתף. ושם נתבררו דיעות הפוסקים בזה.

אך לאחרונה ראיתי כתוב בחוברת 'מזוזה' באנגלית¹, שבפתח גבוה ביותר קובעים המזוזה בגובה הכתף.

ועוד ועיקר: לאחרונה² הופיעו קטעים של טיוטא מ'קצור שו"ע לנוער באנגלית'³ שערך ר' ניסן מינדל ע"ה בשנת תש"ו, וכ"ק אדמו"ר זי"ע הגיהו לרוב. ושם בדיני מזוזה מופיע הגהת כי"ק:

אם הדלת גבוה ביותר – קובעה נגד כתפיו ⁴.

 הרב לוי יצחק ראסקין, דומו"צ קהילת ליובאוויטש, לונדון

________________

1)    מהרב אוריאל צימער ז"ל, הוצאת מל"ח/קה"ת נ.י. תשי"ז (ע' 13). ויש לשער שהחוברת עברה ידיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע לפני הבאתה לדפוס.

2)    'תשורה' מבר-מצוה של מ.מ. דייטש – א' תמוז תשס"ז.

3)    מסתבר שיסד חיבורו על הקיצור שו"ע. ומובנת איפוא השמטת דין קביעת המזוזה כנגד הכתף בפתח גבוה – כי הקיצור שו"ע (סי' יא ס"ה), כמו המחבר בשו"ע לפניו, סתם ולא הזכיר הוראה זו. ורק המסגרת השלחן (שם סק"ד) הוא שמביאו.

4)    ייתכן מאד שבאותה התקופה טרם שמע הרבי על הוראת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע בנדו"ד. ועדיין הדבר מוכרע – ראה ש"ך (יו"ד סו"ס רמב, ב'קצור הנהגת הוראות איסור והיתר' ס"ח):

כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים, והפוסקים האחרונים חולקים עליהם, הולכים אחר האחרונים. אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר, ונמצא אחרים חולקים עליו, אין צריך לפסוק כהאחרונים, שאפשר לא ידעו דברי הגאון, ואי הוי שמעי הוי הדרי בהו..

השקעות כהלכה

בקשר להערתו של ר' איתן שי' אחיטוב ב'התקשרות' גיליון תש"ה, שאי-רכישת מניות של חברה המחללת שבת, למשל, איננה משפיעה על החברה. העירנו הכלכלן פרופ' משה שי' יוסטמן, כי אם קבוצה כלשהי (לא בודדים, אלא כמות מאסיבית של אנשים, ובפרט אם עושים זאת בפרסום וב'רעש') נמנעת מלרכוש מניות של חברה מסויימת, אין זה פועל ישירות על החברה עצמה, אבל בעלי המניות ירגישו את ירידת-ערך מניותיהם, והם יכולים ללחוץ על מנהלי החברה ולשנות את החלטותיהם, כפי שנהוג (ומצליח!) בעולם בקשר לחברות הפוגעות באיכות הסביבה.