דריכה על רגל הכלה
ב'התקשרות' פרשת בשלח (גיליון תש"ד עמ' 10), אודות מה דאיתא בספרים1 שהחתן ידרוך על רגל הכלה תחת החופה, כתב הרב יהודה משה ק. שהרבי ביטל זאת מכל וכל, וגם אמר שהוא "עניין בלתי צנוע"2.
והנה בנוגע לפועל – על זה ידונו הרבנים, או שכל חתן ישאל לרבו או למשפיע שלו.
אך להעיר ממה שנדפס ב'עטרת זקנים' תשורה (כ"ט סיון תשס"א) לחתונת הוו"ח ר' לוי שי' חודקוב (נכדו של הרב חמ"א חודקוב ז"ל, יו"ר המזכירות), שם נעתק ממה שכתב הרב חודקוב (מאור לכ"ו שבט תרצ"ט, ריגא, סעיף י'), שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע אמר לו בקשר לחתונתו, שיש לחתן לפסוע קצת תחת החופה ברגלו הימנית על רגלה של הכלה (ואין צריך שאחר ירגיש בזה).
וכן מובא העניין בספר 'שני המאורות' להרה"ג הרה"ח רי"א מהאמיל (עמ' קנ), בשינוי בפרט אחד, שהרי"א כתב שידרוך ברגלו על הרגלי הכלה עד שתרגיש הדריכה, ואילו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אמר רק פסיעה קלה כנ"ל.
וצריך בירור נכונות הדבר. איך ייתכן שמצד אחד הרב חודקוב מעיד מה שאמר לו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, והרבי יאמר על זה "בלתי צנוע" ועוד?
הרב שלום דובער חייקין, רב קהילת חב"ד-ליובאוויטש, קליבלנד, אוהיו
_______________
הערות המערכת:
1) בנטעי גבריאל הל' נישואין פל"ו ס"ז הובאה הנהגה זו (אם היא טהורה, מיד אחר ברכת הנישואין. בסדר דבריו הוא אחרי שבירת הכוס. ובס' זכירה כ' דאחר החופה כשישב אצל הכלה יעשה כן) מס' חסד לאברהם (לרבי אברהם אזולאי, זקנו של החיד"א, נדפס תמ"ה, מעין ד' נהר מ"ח), מדרש תלפיות (לרבי אליהו הכהן מאיזמיר בעל 'שבט מוסר', תצ"ו, ענף חו"כ), כתר שם טוב (גאגין) עמ' תרכ"ה שכן המנהג בא"י ובמצרים, שני המאורות (דלהלן בפנים), ס' סגולות ישראל אות ח, חנא וחסדא ח"א בהשמטות דף ט"ל ע"ב סקכ"ד, ושלחן העזר דף נ ע"א, והטעם שע"י כך מכניע אותה ותישמע לו כל ימי חייו, עיי"ש. ומסיים: וכן ציווה הרה"ק מהריי"צ מליובאוויטש נ"ע לחתנים. אך מביא י"א שמוטב שלא יעשו כן, ועל זה נאמר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" - כתר שם טוב הנ"ל ושו"ת חמדת שאול סי' מג, שישראל קדושים אינם נוהגים כן, וכתב שם בשו"ת "והנסיון מלמדנו, שברוב הבתים של המון עם - הבית מתנהג בכשרות ויראת ה' רק ע"י האשה... על כן אין מוכרח שיותר טוב להתנהג הבית ע"י האיש... ואותם הגדולים והצדיקים שכתבו לעשות סגולה כדי שיתנהג הבית ע"י האיש, בשכמותם דיברו, ואין מביאין מהם ראיה" הובא בס' מנהג ישראל תורה ח"ד עמ' קצא. וראה 'תורת מנחם – התוועדויות' ח"ז עמ' 315 וחט"ו עמ' 162.
2) נדפס גם ב'שערי נישואין' (הוצאת היכל מנחם, ירושלים תשס"ז) עמ' רפח, בשינויים קלים (מתוך 'תשורה לשמחת נישואין' ללא ציון שם ותאריך).
נעשה ברבים – הוראה לרבים?
שאלה: בגיליון תש"ב עמ' 15, בהערת המערכת: "הנהגת הרבי עצמו כדי להוציא את הרבים... היא הוראה לרבים...".
וצריך עיון לפי זה, האם בכל המקומות שהרבי שינה (בקביעות) בנוסח התפילה כשעבר לפני התיבה כש"ץ יש בהן הוראה לרבים, לשנות מכפי שנדפס בסידורים?
לדוגמא:
* בפסוקי דזמרה, נהג לומר "משליך קרחו" הקו"ף בקמץ, ודלא כההוראה ב'היום יום' (יא אייר) לאומרה בפתח.
* בנוסח ישתבח, מנהגו לומר "ומעולם ועד עולם" בתוספת וא"ו, ודלא כבנוסח אדמו"ר הזקן.
* בשמונה עשרה, אמר "והעלה ארוכה" בכ"ף דגושה, דלא כנוסח אדמו"ר הזקן.
מענה:
א. כמצויין שם, הדברים הם מלשונו של הרבי באגרות קודש (במקום אחר1 הלשון מרחיבה יותר: "ומכיוון שנהגו כן ברבים ובפרסום – הרי זה הוראה לרבים", וגם שם מדובר בעניינים שנעשו למען הציבור).
ב. ידוע לכל, שהש"ץ בימינו אינו מוציא את הרבים, לא בפסוקי דזמרה, לא ב'ישתבח' ואף לא בשמונה עשרה.
ג. כשיש הוראה מפורשת "לרבים ולדורות" כיצד לנהוג2, אין הנהגה שונה מוחקת אותה, עד שלא ייאמר הדבר במפורש "הלכה למעשה"3.
_______________
1) ס' השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 155.
2) שהרי אפילו על 'ספר המנהגים' כתב הרבי בכי"ק "בדפוס לרבים ולדורות" ('מאוצר המלך' עמ' 362), וכל-שכן לגבי סידור אדמו"ר הזקן. כמה דוגמאות: פרטי הכריעה ב'עושה שלום' דקדיש ודשמו"ע; היד שאוחזת את הציציות ב'ברוך שאמר'; המקומות שמנשקים לפני ברכת העולה לתורה; ולכאורה גם אופן אחיזת הכוס בברכות הבשמים והנר בהבדלה – בכל אלה ורבות אחרות, ההנהגה, החל מזמן מסויים והלאה, לא היתה כפי ההוראה שנתפרסמה "לרבים ולדורות" (וראה 'התקשרות' גיליונות: תמ"ב עמ' 15, תמ"ד עמ' 18, ועוד).
3) עכ"פ בזה יש לקיים כלשון הגמרא (ב"ב קל,ב) "אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו 'הלכה למעשה'".
אמירת הציבור במקום הש"ץ?
ב'התקשרות' גיליון תש"ד עמ' 16-14 נזכרה ההנהגה שהנהיג הרבי, שבמוסף שבת ויו"ט, כאשר הש"ץ אומר 'הוא אלוקינו' בפעם הראשונה – מזמר זאת הציבור יחד עמו, ולמעשה – אין שומעים אותו כלל, ובסיימו – חוזר הציבור שוב על הניגון ללא מילים. והובלעה התמיהה, הרי לכאורה תיבות אלו נועדו לאומרן על ידי הש"ץ בקול רם, וצויין לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן בעניין קדושה, עיין שם.
והנה יש עוד כמה הנהגות כיוצא בזה1:
בברכת 'מעין שבע' בליל שבת נהוג בין אנ"ש ועוד קהילות אשכנזיות, שהציבור אומר מ"מגן אבות" ועד "זכר למעשה בראשית" והש"ץ אומר עמהם בשקט, ואינו חוזר על זה. וכן משמע מפשטות דברי הרמ"א2. ולמרות שהמשנה ברורה3 כתב, שאחרי שהציבור סיים, יחזור זאת הש"ץ בקול רם, הרי בקצות השלחן4 הביא מנהגנו שאינו חוזר, וכתב "וחלילה לומר ש'לא יפה הן עושין'" (כדברי המשנה ברורה), "ואין הכרח שיש חיוב לשמוע מהש"ץ דווקא מתחילת מגן אבות, כיוון שלא נתקנה מעיקרא כדי להוציא את שאינו בקי כמו חזרת הש"ץ", עיי"ש.
וכתב שם "וכעין זה כתב המשנה ברורה5 לתמוה על חזנים שאומרים מודים בתחילתו בלחש, והובאו דבריו בבדי השלחן סי' כב6, וגם מנהגם יש ליישב, כיוון שבלאו הכי אין הציבור שומעים שאומרים מודים דרבנן, מה תועלת יהיה אם יאמרנו בקול רם שיוכלו לשמוע עשרה, וכל כי האי גוונא לא תיקנו חז"ל לומר בקול רם, כיוון שאין שומעין בלאו הכי" עכ"ל. אמנם לדידן ההוראה לרבים בעניין זה היא "אמירת 'מודים' של הש"ץ צריך לאומרו בקול כמו שאר ברכות התפילה, דלא כמנהג העולם שהש"ץ אומרו בלחש"7.
ובדומה לזה נהוג שהציבור מזמר בחזרת הש"ץ בתפילות יום-טוב וחול-המועד 'אתה בחרתנו' כשהש"ץ אומר זאת בשקט, והרבי עודד זאת, והש"ץ רק מסיים זאת בקול ואינו חוזר על (רוב) הקטע.
ועל כולם, בשנת תש"נ ראיתי (ואירע פעמים רבות לפני כן ולאחרי כן, ותועד ב'מראות קודש') שכאשר מתחיל הש"ץ ברכת 'שים שלום', מתחיל הציבור לזמר ניגון ידוע ללא מילים, והרבי עודד זאת בידו הק'. ולאחר מכן היה הש"ץ ממשיך לומר בקול רם כרגיל רק מהתיבות "וטוב יהיה בעיניך"8, כך שאת רוב הברכה אין שומעין (וגם אין אומרים) כלל.
וצריך ביאור נכון על כל האמור.
_______________
1) לא הזכרתי הנהגות בקהילות אחרות, כמו לזמר "ותחזינה..." או "אתה אחד..." בקול, כשהש"ץ אינו חוזר על זה.
2) סי' רסח ס"ח.
3) שם ס"ק כב.
4) סי' עז בבדי השלחן ס"ק כו.
5) סי' קכד ס"ק מא.
6) ס"ק כג, ללא הסתייגות.
7) ספר המנהגים עמ' 12.
8) ויש לבדוק אם כן היה גם כשהרבי התפלל בעצמו לפני העמוד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
