מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג
הסתכלות בשיני"ן של-ראש
בקובץ היכל מנחם1, נאמר שבשעת חליצת התפילין יש להביט ולעיין בהשיני"ן. וב'התקשרות'2 כתבנו על כך: "וצריך עיון דיוק הדברים, כי הוראה זו מופיעה רק לפני ההנחה, בזוהר ח"ג דף רעד ע"א" [ברעיא מהימנא]3.
אמנם העירני הרה"ח ר' זאב שי' ריטרמן, שבשיחת ש"פ בא תש"ד4 מסופר5, שהבעל-מגיה ר' זלמן מאורשא6 סיפר לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בילדותו, שבהיותו כאברך אצל כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' בשנים האחרונות לפני הסתלקותו, ראה פעם את הרבי דרך סדק בדלת, בשעה שה'צמח צדק' חלץ את התפילין של-ראש, אחז את התפילין בידו הקדושה, הסתכל עליהן משך זמן במבט חזק וחודר, ולאחר מכן נשקן. וסיים "ומחזה זה העמיד אותי על הרגליים...".
ואם כי שם לא צויין על מה הביט ה'צמח צדק', יש מקום לבדוק את העניין.
_________________
1) ח"א עמ' רי, מרשימת יחידות.
2) גיליון תלא עמ' 16 הערה 77.
3) הובא בס' מצות תפילין להשל"ה בשם אביו, ובסי' כה בעטרת זקנים ס"ק ב, בכף החיים ס"ק לה, ובאות חיים ושלום ס"ק יד.
בזוהר עצמו כתוב רק שהמניח תפילין צריך להסתכל בשיני"ן ולכוון בזה, אבל לא מפורש מתי יעשה כן. אבל כל המביאים הנהגה זו הבינו שהכוונה לפני ההנחה, ראה בפסקי תשובות שם ס"ק יט.
וכתב בכף החיים שם ע"פ הרח"ו שיש להסתכל תחילה בשי"ן של ד' ראשין, ובאבן יקרה על שו"ע הזוהר שם ס"ק כד כתב שיש לדחות זאת.
4) סעיף יו"ד - ס' השיחות תש"ד עמ' 60. בתרגום ללה"ק עמ' נז.
5) הלשון תוקנה מעט בהתאם למקור.
6) במקור "ארשער". שם העיר אוֹרשַא, שהיתה בה קהילה וותיקה מאנ"ש, מוזכר רבות בשיחות ומכתבי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, כגון בסה"ש תרפ"ז עמ' 134, 147-8, ובאג"ק שלו ח"א במפתח מקומות.
ניחום לאחר שבעה
שאלה: עד מתי אפשר לקיים מצוות ניחום אבלים; האם מצווה לנחם גם אחרי שבעה, שלושים וכו'?
תשובה: אמרו חז"ל1: הרואה את חברו אָבֵל בתוך שלושים יום, ועדיין לא ניחמו, מנחם אותו בנוסח הרגיל על אבל זה; בלשון הראשונים2: "תתנחם מן השמים3 מאבל זה שאירע עליך". אבל לאחר שכלו ימי אבלו (באביו ואימו לאחר י"ב חודש, ובשאר קרובים לאחר שלושים), "אינו מדבר עמו תנחומין, אבל מדבר עמו מן הצד", דהיינו שאומר לו: "תתנחם מן השמים" סתם, ללא הזכרת שם הנפטר, כדי שלא "לפתוח את הפצע" מחדש.
הפוסקים שהשמיטו עניין זה4 סוברים, כנראה, שלאחר שבעה הניחום אינו אלא רשות; הרי שלדידן הוא חובה. ואכן כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כתב לרבי בנוסח המלא "המקום ינחם... וירושלים5" לאחר ה'שבעה' על הסתלקות אביו הרה"ק ר' לוי יצחק נ"ע6. אבל הרבי כתב7, שאין אומרים נוסח "המקום ינחם" לאחר 'שבעה'. לפי זה, רצוי לנחם אז בנוסח אחר.
יש שכתבו, שבימינו לא נהוג לנחם כלל לאחר ש"כלו ימי אבלו"8 (גם אם לא ניחמו לפני-כן). ויש לברר מנהג רבותינו נשיאינו בזה.
אגב: א) על נוסח "המקום ינחם..." עונה האבל 'אמן', וכך נהג הרבי. ב) כשנפרדים מאבל (או מהלוויה וכדומה) רגילים לברך "להתראות בשמחות", ושמעתי בשם הרבי9 שלא לומר כן, כי גם השם (מסכת, הלכות) "שמחות" נסוב לאבילות, ועדיף לומר (כברכת הפרידה הקבועה של הרבי) "לבשורות טובות".
________________________
1) תוכן הדברים - ברייתא וגמרא מו"ק כא,ב, מסכת שמחות פי"ד, הובאו להלכה ברא"ש שם (פ"ג סי' לח) ובטושו"ע יו"ד סי' שפה.
2) זה אמור להיות דוגמא לנוסח הנחמה הרגיל, וקרוב לנוסח הנאמר למנהג הספרדים "מן השמים תנוחמו".
3) נמוקי יוסף מו"ק שם.
4) הרי"ף והרמב"ם – ראה מש"כ ב'התקשרות' גיליונות: תסח עמ' 14 ו-תעה עמ' 15.
5) התוספת הנפוצה כיום "ולא תוסיפו לדאבה עוד" היא מאוחרת, וללא מקור (לאמירתה. הנוסח הוא ע"פ הפסוק בירמיה לא,יא), והרבי לא הזכירה, עכ"פ בשנת תשמ"ח, בנוסח הניחום כלל. אמנם באג"ק (ח"ד עמ' שפא. ח"ו עמ' שנט. חכ"ה עמ' קסג. חכ"ו עמ' קסב. חכ"ח עמ' קנא) הזכירה, אבל לא כסיום לנוסח "המקום ינחם".
6) 'תורת מנחם - מנחם ציון' ח"א עמ' 39. והרי בזה מדברים חז"ל "המוצא את חברו אבל", וכלשון הנמוקי יוסף "אם עדיין לא ניחמו" (ודלא כדבריי שם).
7) במכתב-תנחומין להודעה על אבל שנתאחרה, הנדפס בלקוטי שיחות כרך לה עמ' 269: "ידוע נוסח המסורתי... "...בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" [שמקורו צויין לפרישה על הטור סי' שצג ס"ק ג] וביחד עם זה באה הוראה אשר נוסח זה אומרים במשך השבעה ימים, ולאחרי זה אין לאומרו [ואכן הרבי לא כתב זאת כאן כנחמה כלל, ואף השמיט את תחילתו "המקום ינחם...", וכמדומני שכן נהג בכלל במכתביו שנכתבו לאחר השבעה], והטעם הוא שאז מתחילה כבר תקופת הנחמה". ולא הבנתי: א. היכן מצויה ההוראה שבאה "ביחד עם זה". ב. איך ליישב זאת עם ההלכה דלעיל ועם הנהגת אדמו"ר מהוריי"צ. וה' יאיר עינינו.
8) ערוך השלחן סי' שפה ס"ג, ואולי מפני שאז אינו אלא 'רשות' לכל הדעות (ראה מאירי שם).
9) מפי הרה"ח ר' חיים-לוי-יצחק שי' גינזבורג, מדברי התנחומין בשנת תשמ"ח.
ציור דמויות הנביאים וחז"ל
נשאלתי בקשר לציורי 'קומיקס' כתיאור סיפורים שבתנ"ך ובדברי חז"ל, האם יש הגבלות על ציור הנביאים והחכמים עצמם.
והנה, למוציאים לאור של חוברות 'מחניים' (הרה"ח ר' גרשון שי' בורקיס) היה עידוד רב מהרבי לאורך שנים, ושם צוירו לא רק חכמי הדורות וחז"ל, אלא אף דוד המלך ע"ה ועוד דמויות מהתנ"ך, אלא שהוסיפו את ההסתייגות הידועה, ש"הכוונה בציור היא רק להמחשה, ולא לתאר את דמות הצדיק".
כמו כן ידועים הספרונים שהוציאו לאור צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק לקראת תהלוכות ל"ג בעומר, שבהם הובאו סיפורי צדיקים, ובתוכם גם סיפורים על אישים מחז"ל. בספרונים נכללו גם איורים שבהם תוארו הדמויות (עם ההסתייגות הנ"ל בפתח הספרון). הספרונים היו למראה עיני הרבי ולא היתה שום הערה בעניין השימוש באיורים. כידוע, הכלל שהורה הרבי לצאגו"ח, שאין צורך לשאול על כל פעולה או פרסום, אלא מדווחים או שולחים את הפרסומים, ואם אין הערות – ממשיכים בפעולה או בפרסום. ראוי גם לזכור שהספרונים האלה יצאו לאור באופן רשמי על-ידי חב"ד, וחולקו להמוני ילדים מדי שנה בשנה.
מאידך, בספר "מורה לדור נבוך"1 הופיע (בתרגום מאנגלית) מכתב ארוך שכתב הרבי לאשה מקליפורניה בי"ד תמוז תשמ"א, ובו הרבי מסתייג לגמרי, ומשתדל להניא אותה מהרעיון להפיק סרט על 'שבע הנביאות' שבתנ"ך. ולכאורה, הנימוקים שם, או חלקם, מתאימים לכאורה גם ל"מחניים" [בין השאר: שאי אפשר לדאוג לכך שההצגה תשמר את הדמות המקודשת מן העבר הרחוק כפי שעוצבה מזמן במוחות הצופים (הקרובים ליהדות) על-פי מושגיהם, ולא תפגע ברגישויות שלהם. "דבר זה יהיה נכון גם בהצגה ספרותית; על אחת כמה וכמה כאשר מציגים את זה בצורה נראית לעין, במיוחד בצורה של תמונה בתנועה, לטלוויזיה וכדומה, במונחים של אנשים ומאורעות חיים, כמו 'דרמה דוקומנטרית' או הצגה של סרט דומה", ואפילו אלה הרחוקים שיתקרבו על-ידי הסרט, סביר מאוד שבגלל ההתרשמות שיקבלו ממנו יהיו להם מעצורים בהתקדמותם ביהדות].
ואולי הטעם להסתייגות החד-משמעית של הרבי הוא מכיוון שהכוונה שם הייתה לתאר את דמות הנביאים.
פניתי בשאלה זו לכמה וכמה עסקנים ורבנים מאנ"ש ולא שמעתי דבר ברור. אשמח אם יש בידי מישהו הוראה ברורה או לפחות הסבר על עמדת הרבי בנושא.
_________________
1) ח"ב עמ' 201. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
