ניסיון של אב

הניסיון וזכות העקדה נקראים על שמו של אברהם, אף-על-פי שהמועמד להיות קרבן היה יצחק. גדול ניסיונו וסבלו של אב, המוליך את בנו לעקדה, מסבלו של הפושט צווארו-שלו לשחיטה.

(לטהרת הקודש)

תמיד מוכן

"ויאמר אליו: אברהם, ויאמר הנני" (בראשית כב,א). על מענה אברהם "הנני" מפרש רש"י: "כך הוא ענייתם של חסידים, לשון ענווה הוא ולשון זימון". מדברי רש"י אפשר ללמוד כיצד חסידים צריכים להתנהג. תמיד ענייתם היא: "הנני" - תמיד הם מוכנים ומזומנים.

(ספר השיחות תש"א)

עד העקב

"עקב אשר שמע אברהם בקולי" (בראשית כב,יח). על-ידי ניסיון העקדה ושאר הניסיונות, הרגיש אברהם את ציווי הקב"ה בכל ציור-הקומה שלו, מראשו ועד עקב רגליו ("עקב" מלשון עקב הרגל).

(אדמו"ר הזקן)

בלי שאלות

עיקר ניסיון העקדה לא היה עניין מסירת-הנפש שבו, כי לגבי אבותינו הקדושים, ש"הן-הן המרכבה", אין זה דבר גדול כל-כך. עיקר הניסיון - שלא הרהר אברהם אחר מידותיו של הקב"ה, שאף שהבטיח לו "כי ביצחק יקרא לך זרע", מכל-מקום אברהם לא שאל שאלות ולא הרהר כלל אחר דברי ה', אלא לקח את בנו-יחידו לעקדה.

(דרך מצוותיך)

זריזות נפלאה

הפלא והחידוש בניסיון העקדה היה בזריזות הנפלאה של אברהם אבינו לקיים את המצווה, להראות שמחתו וחפצו ולמלאות רצון קונו, ולעשות נחת רוח ליוצרו, כפי שנאמר (בראשית כב,ג): "וישכם אברהם בבוקר", ומפרש רש"י: נזדרז למצווה.

(תניא)

במרץ נעורים

"ויקח את שני נעריו אתו" (בראשית כב,יג). "שני נעריו" – שנות נעוריו, כשהלך אברהם לעקדה, לניסיון קשה, לקח אתו את האומץ והזריזות, הלהט וההתלהבות של ימי הנעורים. 

(הבעל-שם-טוב)

התלהבות שלא פגה

"ביום השלישי ויישא אברהם את עיניו" (בראשית כב,ד). גדולתו של אברהם בעקדה הייתה בזה, שגם ביום השלישי עדיין לא פגה התלהבותו, שכן בהתלהבות רגעית אין הניסיון גדול כל-כך, אבל אצל אברהם, גם ביום השלישי, אחרי טלטולים, מעצורים ועיכובים, עדיין לא נחלש המרץ, אלא "ויישא אברהם את עיניו", הוא עדיין היה במצב של עלייה והתנשאות.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

הקרבה מתוך אהבה

"קח-נא את בנך את יחידך אשר אהבת" (בראשית כב,ד). "אשר אהבת" - אברהם נצטווה שלא יבטל חלילה את האהבה לבנו בגלל ציווי ה'. שלא יקיים את הציווי מתוך קשיחות-לב, אלא יביאו לעקדה עם כל האהבה לבנו.

(חידושי הרי"ם)