שאלה: מה משמעות תעניות בה"ב, והאם צריך להתענות בהן גם בימינו?
תשובה: נהגו במדינות אשכנז להתענות בימי שני וחמישי ושני שאחרי חג-הפסח, וכמו-כן אחרי חג-הסוכות, "לפי שחוששין שמא מתוך משתה ושמחת המועד, באו לידי עבֵרה. לכן מתענים לתשובה ולכפרה, כמו שמצינו באיוב (א,ה), שלאחר שתמו ימי המשתה ושמחת בניו, העלה עולות כמספר כולם כי אמר: אולי חטאו בניי". לאחר חג-השבועות, שהוא בן יום אחד ובחו"ל שני ימים, לא נהגו להתענות, שהואיל והזמן קצר – אין לחשוש לחטא.
ממתינים להתענות עד שיצא חודש ניסן, ואחר הסוכות ממתינים עד שיצא חודש תשרי, ומברכים בשבת שלפני התחלת התעניות את כל המתענים, וממתינים לכך עד השבת הראשונה שאחרי ניסן או תשרי.
הרבי מליובאוויטש עצמו נהג לצום בתעניות האלה, אולם ב'דברי כיבושין' שהשמיע בשנת תשמ"ח, אמר ש"רוב בני-ישראל בימינו אלה אינם מתענים בה"ב, ובכלל זה גם בחוגי החסידים, שמדקדקים בקיום ההלכה עד ל'מידת חסידות', וזאת מפני שלאחר כל מה שעברו בני-ישראל במשך הדורות, כבר נעשה שלמות הבירור והזיכוך ואין חשש ל'חטאו בניי', וכיוון שכך – לא זו בלבד שאין עוד צורך בתעניות האלה, אלא שצריך לאכול ולשתות כמתחייב מצד בריאות הגוף".
הרבי הוסיף: "פשוט שהנוהגים בזה, ימשיכו במנהגם הטוב, ואין לעשות 'התרת נדרים' על זה אלא לצורך, כמו מפני החולשה. אבל עם זה, גם לאלה שאינם מתענים, יש בימים אלו מעלה של 'ימי רצון', וצריך לנצל זאת כדי לקבל עליהם עניינים במקום ותמורת התעניות, להוסיף בתורה, בעבודת התפילה, ובמיוחד – צדקה וגמילות-חסדים (כמנהג ישראל בימי התעניות), ובאופן של טוב ושמחה בגלוי, כהכנה להפיכת כל הצומות 'לימים טובים וימי ששון ושמחה', כדברי הרמב"ם (סוף הל' תעניות)".
מקורות: תוד"ה סקבא, קידושין פא,א. שו"ע או"ח סי' תצב, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם. התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 257. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
