עוד בעניין בימה באמצע בית הכנסת
אבקש להוסיף על מה שכתבו ב'התקשרות' הרב גינזבורג (גיליון תשכ"ו) והרב רסקין (גיליון תש"ל) בעניין בימה באמצע בית הכנסת.
יש להקדים שבאנציקלופדיה התלמודית (ערך בימה – כרך ג') כבר עסקו בנושא זה, בבחינת מעט המחזיק את המרובה. ובאריכות בספר 'חכמי הונגריה' (להרב יצחק יוסף כהן – הוצאת מכון ירושלים) עמ' 33-38.
א. על דברי הרמב"ם (בהל' תפילה פי"א ה"ג-ה"ד), הטור (או"ח סי' קנ), והרמ"א (שם), שכתבו שמעמידין את הבימה באמצע, נשאלת השאלה אם כוונתם שמקומה של הבימה דווקא באמצע בית הכנסת.
יש לציין שה'בית יוסף' לא הזכיר הלכה זו בשולחן ערוך. ובחיבורו על הרמב"ם (כסף משנה הל' תפילה פי"א ה"ג) תמה ה'בית יוסף' על כך שבמקצת מקומות שינו את מקומה של הבימה. ולדעתו הכול לפי המקום והזמן, שבאותם הזמנים היו בתי-הכנסת גדולים מאוד והיו צריכים להעמיד את הבימה באמצע בית-הכנסת כדי להשמיע לכל העם. אבל בזמנים הללו, שבעוונותינו בתי-הכנסת שלנו קטנים, וכל העם שומעים יותר, נוי הוא להיות לצד אחד מלהיות באמצע.
בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' סט ס"ק א) הביא את הכתב סופר (או"ח סי' א) שכתב: הבימה עליה קורין בתורה היא דוגמת מזבח הנחושת שהיו מקריבין עליו קורבנות במקדש, משום שעסק התורה חשוב כקרבן, כמובא במסכת מנחות (קי, א): כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ושלמים וכו', ומזבח הנחושת הרי היה עומד מכוון באמצע אורך העזרה וכו' (וע"ע בשו"ת כתב סופר או"ח סי' יט).
בביאור הלכה (סי' קנ ד"ה באמצע בהכ"נ) כתב: "בעוונותינו הרבים, באיזה מקומות פרצו מנהג קדומים זה, והתחילו לעשות הבימות סמוך לארון הקודש, מפני שרצו לילך בדרכי העו"ג [=הגויים] כמו שעושין בהיכלות שלהן [שקורין 'טעמפיל'], ויש לקרוא עליהן (הושע ח, יד): "וישכח ישראל עושהו, ויבן היכלות", וכבר האריכו הפוסקים האחרונים בגנות האנשים האלה".
שאלה זו מוזכרת גם בשו"ת משיב דבר (להנצי"ב – ח"א סי' טו). ממסקנתו נראה שעיקר הקפידא היא שתהיה באמצע בית-הכנסת בין צפון לדרום, ולא להקפיד שתהיה בין מזרח למערב. לדעתו מלבד שכל חדש אסור, ומה גם בבית-הכנסת, מקום אסיפת המון, אין זה אלא לרועץ וגם לחורבה, שיש כמה אנשים שלדעתם לא ניתן להבחין בין קלה לחמורה, ובהתפעלות על שינוי קל יגמרו אומר שנשתנתה חלילה התורה... והיתה ח"ו לבערה.
ומלבד כל זה אסור הדבר על-פי הדין. והן אמת שהכסף משנה כתב שבמקומות שבתי-כנסיות קטנים, וכל העם שומעים, יותר נוי הוא להיות הבימה מצד אחד מלהיות באמצע, ולפי הטעם הנ"ל אפשר לומר, שכאשר סר הטעם יכולים לשנות את המנהג; אך כשנדקדק בלשון הרמב"ם (הל' תפילה פי"א ה"ג) נראה שאינו כן, שכתב: "ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליו הקורא בתורה, או מי אשר אומר עליו לעם דברי כיבושין, כדי שישמעו כולם, וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה, מעמידין אותה באמצע וכו'". ופירוש 'התיבה' כתב הכסף משנה (שם), שהוא השולחן שהספר תורה מונח עליו. ופירוש באמצע היינו באמצע הבימה. ועל זה לא נתן הרמב"ם טעם כלל, וכי בשביל שהיא סמוכה מצד אחד יותר מעט כפי רוחב הבימה, אינה נשמעת [הקריאה] לצד השני?
אלא ודאי טעם אחר יש בזה, שקריאת התורה תהיה מכוונת נגד ההיכל, כאשר יבואר. ופירוש באמצע הבית היינו בקו השווה מצפון ודרום, ולא באמצע לעניין מזרח ומערב. וכן המנהג פשוט, ולא כמו שנדחקו בכמה מקומות. וגם יש לדעת, שעיקר הטעם הוא "כדי להשמיע לכל המתפללים", טעם שאינו שייך כל כך לקריאת התורה, שהרי לא עשו בימה לכהן הגדול בעזרה ביום כיפור, כמו שעשו בימה למלך שקורא כדי להשמיע לכל בני העזרה. וכן לא נזכר בשום מקום שלא להיות עולה לתורה אלא מי שקולו רם שישמעו כל המתפללים, ועיקר הבימה שבאה כדי להשמיע לכל העם אינו אלא בשביל "האומר לעם דברי כיבושין", וממילא קורין גם כן שם, שטוב הוא להשמיע.
לאור הדברים הנ"ל, שהתיבה צריכה להיות באמצע על-פי דין בלא טעמא, כמבואר בהרמב"ם, ולפי מנהגנו לקרות בתורה על הבימה דווקא, ממילא יש לעשות את הבימה באמצע בית-הכנסת נגד ההיכל, ועיקר הטעם שקריאת התורה צריכה להיות באמצע בית-הכנסת, משום שנראה שהשולחן שעליו קורין בתורה הוא במקום מזבח שבעזרה, כמו שכתב הגר"א (בסי' תרס סעי' א' ס"ק ב) ומשום הכי מקיפים אנו בלולב את הבימה כאשר ספר תורה עליו כמו שהיו נהוג כשמקיפין את המזבח בעזרה (עד כאן מדברי הנצי"ב).
ב. בשו"ת הרב עזריאל הילדסהיימר (ח"א סי' כ) נשאל מהרב משה לייב ענגעל (רבה של שאסבערג) מה הדין כאשר בנו בית-כנסת חדש, וגמרו אומר אנשי עדתו לעשות את הבימה אצל ארון הקודש ולא באמצע, מבלי ששאלו את פיו, ולדבריו, אם היה הדין ברור אצלו לאיסור – לא יישא פנים לכל העדה, אבל במלאות ספק אצלו, שאלתו כיצד עליו לנהוג.
ומשיבו הרב הילדסהיימר שיש לקיים את המנהג גם בזמן הזה. וכמדומה [לו] שכבר לחמו כמה וכמה רבנים במדינת אשכנז מלחמת חובה בעניין הזה, ואם כן הוא גם כן בכלל "חכם שאסר וכו'", ולא שינו במנהג זה בקהילות הקדושות, ואם כן בוודאי למצווה ייחשב לקיים מנהג קדמונים כמו שאר מנהגי ישראל, ואין זה מדברים שהשתיקה יפה מדיבור, ובפרט בדבר שהוא לדורי דורות, שלא יאמרו הבריות ודורות הבאים שמעלתו העלים עיניו ממנו. ועל כל פנים יקיים מצוות הוכח תוכיח.
ג. בשו"ת אפרקסתא דעניא (להרב דוד שפרבר – ח"א סי' קיח) נשאל על-ידי רבה של הוש, על בית-כנסת שנדבה ליבם של המתפללים לעשות שינוי לטובה להעמיד את הבימה באמצע בית-הכנסת. ונפשו בשאלתו מה הדין של המקום שהבימה עמדה עליו עד עכשיו.
והעלה למסקנה: "ולא נשאר לנו לדון רק על המקום אשר היה שם אהלה של הבימה בתחילה, ויש לומר בזה ג' טעמים דאין כאן בית מיחוש: חדא דלכל הפחות הוה ליה כהקדש בטעות, והב' דאפילו במקום ההיכל, כבר למד השדי חמד (מערכת בית הכנסת סי' מב) מדברי הנודע ביהודה (מהד' תנינא סי' יח) ומדברי החתם סופר (סי' טז) דאין קפידא במה שישתמשו בו עתה להילוך וישיבה דכל שהוא מכלל הבית הכנסת אין קפידא במה שהיה תחילה מקום ארון הקודש והתיבה וע"ש".
ד. בשאלה אם מותר להתפלל בבית-כנסת שהבימה לא נבנתה באמצעה, יש מחלוקת בין הפוסקים. בשו"ת אגרות משה (ח"ב או"ח סי' מב) כתב: "ודאי יש לעשות באמצע, אבל לעניין להתפלל בבית-הכנסת שלא עשו באמצע – איני רואה לאסור, ומה שאומרים שבאונגארן אסרו – לא ידוע זה בבירור, ומסתבר שהיה זה רק במקומות ההם שעשו זה בשביל רעפארם [=רפורמה], כי במקומות ההם היה זה מהתחלות מעשה הרעפארמער [=הרפורמים] הרשעים, אבל במקומות אחרים – שאין כוונתם בשביל רעפארם אלא בשביל שיהיו יותר מקומות, ועוד טעמים כאלו – אין לאסור מלהתפלל שם, כי אין זה מעיקרי דיני קדושת בית-הכנסת, אלא כדי שישמעו כל המתפללים קריאת התורה כמפורש ברמ"א (סי' קנ).
"...אבל לעניין לאסור להתפלל – גם לטעמיה אין שום מקום, ואם האמת כהשמועה שאסרו באיזה מקומות, היה זה רק הוראת שעה במדינתם בשביל הרעפארמער, ואם יש שני בתי-כנסיות, באחד הבימה באמצע ובאחד בצד אחד – יש לקבוע מקום תפילתו בבית-הכנסת שהבימה באמצע שהוא כהראוי והגון". (וראה גם במה שכתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' מב).
כמו כן כתב בשו"ת שרידי אש (ח"א סי' טו): "...אף-על-פי שיש כאן איסור לעשות הבימה במקום אחר, מכל מקום אין איסור להתפלל שם . . יש כאן מצווה לזכות את הרבים במצוות קריאת התורה, כי המתפללים שבאים להתפלל בציבור לא עשו שום איסור, ורק בוני בית-הכנסת והגבאים ששינו הם שעשו שלא כדין. ולא שמעתי מעולם שהרבנים אסרו להתפלל בבית-הכנסת שאין לו בימה באמצע. (עכשיו הוגד לי כי באונגרן אסרו הרבנים להיכנס לבית-הכנסת שאין הבימה באמצע, אבל זה היה בשעת מלחמה נגד זרם ההתבוללות, והרחקת הבימה מאמצע בית-הכנסת היה מסימניה הראשונים של ההתבוללות, ר"ל. מה שאין כן במקומות שאין שטן ההתבוללות מרקד שם).
"ויודע אני, כי בעיר קיברטי בליטא, הסמוכה לגבול גרמניה, בנו בית-כנסת והעמידו את הבימה סמוך לארון-הקודש שלא ברצון חכמים, ואף-על-פי-כן לא נמנעו הרבנים להתפלל שם אם נזדמנו לשם . . ורק משום מיגדר מילתא, וכדי שלא לתת חיזוק לעושים שלא ברצון חכמים, וכדי שלא יאמרו: התירו חכמים, הייתי מייעץ לכבודו, או לבעל קורא אחר, שלא להתפלל שם בקביעות, ולאמר בגלוי את הטעם, שנמנעים להתפלל בשביל הבימה שאינה באמצע, אבל ח"ו לבטל על-ידי-כך תפילה בציבור".
לסיכום: בני עדות אשכנז מקפידים שבימת בית-הכנסת תהיה באמצעו דווקא, ובני עדות המזרח מקילים בדבר; הם סומכים דבריהם על דברי הכסף משנה שהזכרנו לעיל. ובשו"ת יביע אומר (או"ח ח"ח סי' יז) מסכם: ולכן נראה לעניין הלכה, שאפילו אם קבעו התיבה באמצע, והוצרכו מאיזה סיבה להעביר את התיבה לסוף בית-הכנסת – רשאים לעשות כן. אבל במקום שהרפורמים מצויים יש להקפיד שתהיה התיבה באמצע דווקא.
הרב יצחק יהודה רוזן, לוד |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
