בשנת תשמ"ב הורה הרבי להכין ולהדפיס, בתוך זמן קצר ביותר, את המהדורה-קמא של ספר התניא * אברכים ו'תמימים' נרתמו למשימה והצליחו להשלימה קודם י"ט בכסלו, לשביעות רצונו ולנחת רוחו של הרבי * על הפלאת העניין על-ידי הרבי, לצד שביבים הקשורים להדפסות שונות של ספר התניא קדישא

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

ההתוועדות בשבת-קודש פרשת וישלח תשמ"ב היתה מסעירה, והיא הייתה שיאם של ימים מלאי תחושת התעלות, אתגר וציפייה ב-770. זה היה לאחר שממש קודם כניסת השבת הוכנס אל הרבי עותק מן המהדורה-קמא של ספר התניא, ספר שהוכן בתוך תקופה קצרה ביותר וכהגדרת הרבי - "על-ידי השתדלות מרובה כו'".

במהלך ההתוועדות ציין הרבי כי כאשר נדפס ספר התניא לראשונה (בשנת תקנ"ז) רצה אדמו"ר הזקן שההדפסה תסתיים קודם י"ט בכסלו, כדי שיוכלו החסידים ללומדו ביום י"ט בכסלו. ואולם בפועל נסתיימה ההדפסה רק ביום כ' בכסלו. ואילו הפעם - ציין הרבי בהפלאת העניין - מובן גודל העילוי של סיום הדפסת תניא מהדורה-קמא קודם י"ט בכסלו; ויתר על כן - קודם יום השבת שממנו מתברך י"ט בכסלו, באופן שיכולים ללמוד בספר התניא זה קודם י"ט בכסלו (ובי"ט בכסלו וכו'). על-ידי זה - אמר הרבי - נוסף עילוי בכללות העניין די"ט כסלו.

סיום הדפסת הספר - המשיך הרבי בהעלותו על נס את המתעסקים בהכנתו לדפוס (כולל סיוען של נשי האברכים וכו') היתה באופן ד"למעלה ממדידה והגבלה" ו"למעלה מגדר האנושי לגמרי!". ופירט:

בהתחשב עם ריבוי העבודה הכרוכה בדבר, ההשוואות של כתבי-היד, ההערות והציונים וההגהות וכו', העריכה לדפוס, ההדפסה והכריכה באופן נאה ומהודר (כולל - טיב הנייר והכריכה) כאשר ביחד עם גודל הזריזות והמהירות (למעלה מגדר אנושי) שבהוצאת הספר - יצא-לאור הספר באופן מתוקן ומהודר, היינו שגודל הזריזות לא גרעה באיכות העבודה כו'.

כאן הוסיף הרבי התבטאות נדירה:

על-פי טבע לא היתה אפשרות כלל לסיים את הדפסת הספר קודם י"ט כסלו. וכאשר ביקשתי להשתדל בכך, הנה גם אצלי היה עניין זה באופן שלמעלה מהשכל (היינו שמצד השכל היה מופרך שיוכלו לעמוד בזה).

אלא עניין זה היה באופן של אמונה - אמונה בכוחם של "חסידים", שכאשר הם רוצים באמת למלא את הציווי כו', ומחליטים בתוקף ש"כן יקום" - הרי הובטחנו שיד החסידים על העליונה, ולכן האמנתי שיצליחו בענין זה.

בהמשך דבריו הוסיף הרבי להשתמש "בביטויים כאלו... של 'ברייטקייט'" (כלשונו הק') ואמר:

מצד הפעולה וההתעסקות בהדפסת המהדורה-קמא של ספר התניא באופן של "אחישנה" - יכולים לבוא אל הקב"ה ולתבוע על-פי דין (לא רק באופן של צדקה וחסד וכו') שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה באופן ד"אחישנה"!

בהמשך ההתוועדות ערך הרבי השוואות בין מהדורה קמא למהדורה בתרא, וגם אחר-כך ציין שיש ללמוד מאותם אברכים צעירים (בסיוע נשותיהם) שהשתדלו בהדפסת ספר התניא באופן שלמעלה מדרך הטבע לגמרי - כיצד להתעסק בהפצת היהדות והמעיינות כדבעי.

מהדורה-קמא בגירסה משופרת

מי שחשב שבכך הסתיימה ה"עבודה" - טעה. במוצאי שבת-קודש הוציא הרבי פתק בכתב-יד-קודשו בזה הלשון:

ב"ה מוצש"ק [=מוצאי שבת-קודש]

בהמשך להמדובר בההתועדות דרעד"ר [=דרעווא דרעווין]

בביהכנ"ס ובביהמ"ד [=בבית-הכנסת ובבית-המדרש]

כדאי שיתחילו במהד"ת דלקו"א מהד"ק [=במהדורא תנינא דלקוטי-אמרים מהדורא קמא]

בערב יט"כ [=י"ט כסלו] ע"מ [=על-מנת] לגומרה לכ"ד טבת

להגי' עוה"פ [=להגיה עוד הפעם] וכו' (ואפשר שימצאו עוד כת"י) [=כתבי יד)]

בתור התחלה וכו' 6 ציונים.

ואמנם, במבט לאחור ניתן היה למצוא רמז לדבר כבר בהתוועדות, כאשר הרבי ציין:

מובן בפשטות שכאשר ידפיסו את הספר פעם נוספת, יצטרכו להוסיף בזה באופן נעלה יותר כו', ועד לאופן ד"כפליים לתושייה", על-פי הציווי "מעלין בקודש" - אבל אף-על-פי-כן, ביחס להוצאה-לאור בפעם הראשונה, יצא הספר באופן מתוקן ומהודר כו'.

התיקונים הראשונים

הרבי רצה אפוא כי תיכף ומיד תחל העבודה על הוצאת מהדורה מתוקנת של הספר. הרבי ציין כי ייתכן שיש עוד כתבי-יד. ואכן, כבר בימים שלאחד מכן נתגלה כתב-יד נוסף של ה"מהדורה קמא"! בתור השתתפות ו"התחלה" ציין הרבי (כנ"ל) כמה "ציונים" (=תיקונים) על הכרך שניתן לו.

להלן שלושה מאותם שישה ציונים:

1) הרבי החליף את הסדר ברשימת ההוספות שיהיה כתוב: "כת"י התניא - רשימה קצרה".

2) הרבי הורה לרשום את מספר ה"כרטיס דספריית הקונגרס" בארה"ב של הספר (הוראה שנתקבלה בנוגע לספרים שונים).

3) על תרגום המילים "מהדורה קמא" לאנגלית (from various manuscripts) ציין הרבי שזו: אנגלית "מוזרה", ויש לתרגם בצורה מדוייקת יותר. ובהוצאה שניה נדפס: first versions (based on earliest manuscripts).

לתועלת הזריזים שהקדימו וקנו

 מספר ימים לאחר מכן הוציא הרבי פתק ארוך נוסף, עם הוראות נוספות בקשר למהדורה המתוקנת של הספר. הרבי הורה כי בנוסף למהדורה החדשה יודפסו התיקונים שייכנסו בה גם בחוברת בפני עצמה, לתועלת מי שרכשו את המהדורה הראשונה:

כיון שע"פ [=שעל-פי] השמועה כבר אזלה מהדו"ק [=מהדורה קמא] לגמרי, בכדי שאלו שקנו הנ"ל יהנו מההוספות מבלי שיוכרחו לקנות עוה"פ [=עוד הפעם] כל הספר, בכדי שמהד"ק דמהד"ק לא תהיה "מוזנחת" וכו' - כדאי שלכל לראש יו"ל [=יוציאו לאור] כל ההוספות בקונטרס בפ"ע [=בפני עצמו] - לכ"ד טבת

יו"ל [=יוציאו לאור] הוצאה ב' דמהד"ק דמהד"ק  [=דמהדורה-קמא דמהדורה-קמא] (בצילום) תומ"י [=תכף ומייד].

(כאמור, בסיום הפתק הורה הרבי להדפיס מיד מהדורת צילום מהספר, אף בטרם יודפס הספר במהדורתו החדשה).

ועל ההודעה בד' בטבת שההוצאה השנייה נכנסה כבר לדפוס ענה הרבי:

ות"ח ת"ח על הבשו"ט [=ותשואות-חן תשואות-חן על הבשורה טובה].

תניא עם כל השערים

העיסוק בהדפסת ספר התניא קדישא בתוספת חידושים נמשך, ולקראת י"א ניסן של אותה שנה הורה הרבי:

להוציא לאור התניא בגודל רגיל, ועל הסדר כנדפס לאחרונה בברוקלין... לאחרי הערות ותיקונים:

רשימת הכתבי-יד ופאקסימיליות שלהם (כבסוף מהדורה-קמא דתניא שהדפיסו - אבל להשמיט ב' השערים דזאלקווא הנדפסים! שעירבו באמצע!).

רשימת דפוסי תניא מתוקנת ומלאה (כולל - שנתקבלו לאחרונה כאן [)]. רשימת ההעתקות וכו'.

וצילום דכל השערים דכל התניא'ת שיוכלו להשיגן בגודלן כמו שהן

להסתייע בספר [=תורת חב"ד ד] מונדשיין שי' אבל אפ טשעקין [=לבדוק]

והדיוק שער א' 1) מכל התניא'ת 2) זה שצויין בו מקום ההדפסה

כמה וכמה תניא'ת נתקבלו לאחרונה נמצאו בספרייה

השערים ד[=דפוס] וילנא הראשונים הגדולים קצת מגודל תניא הרגיל יצמצמום - אבל יציינו הגודל

בשני בענדליך [=חוטים - סימניות].

בי"א ניסן חילק הרבי מהדורה זו.

התניא והגאולה

על הקשר שבין הדפסת התניא והגאולה - התבטא הרבי בהתוועדות י"ט בכסלו תשל"ב (בלתי מוגה):

ידוע הסיפור שאדמו"ר הזקן התבטא: "כמה טוב שהתניא נדפס שנתיים לפני המאסר והגאולה. לולי כן, ה'בירור' והגאולה היו צריכים להיות באופן אחר לגמרי". שמזה מובן שגם עניין התניא קשור לעניין הגאולה.

כתב ברייל - בהגהה טובה

בהזדמנות (התפרסם על-ידי המזכיר הרה"ח הרב בנימין שיחי' קליין - 'כפר חב"ד' גיליון 786 עמ' 17) ציין הרבי לגבי מהדורת ספר התניא בכתב ברייל (הופיעה בהוצאת קה"ת ו'מכון מורשת היהדות לעוורים'):

מותר להעתיק ה'תניא' בכתב בראייל אבל בתנאי שתהיה ההגהה הדרושה כמתאים לקדושת הספר.

צריך רשות מהרבי...

כשהדפיסו את התניא בתרגום לאנגלית - דף מול דף - בשנת תשל"ג, חששו המתעסקים - ובראשם הרה"ח ר' זלמן יפה (ע"ה) - לתרגם את הנאמר בסוף פרק א' לגבי טיבם של אומות-העולם ("נפשות האומות... הם משאר קליפות טמאות שאין בהם טוב כלל... וכל טיבו דעבדין האומות... לגרמייהו עבדין") מחשש לעורר תסיסה מצד קוראי האנגלית שאינם מבני ברית. במכתב מכ"ג בכסלו תשל"ג כתב הרבי לרב יפה (מתורגם מאנגלית):

...תשובתי הברורה היא - אם יורשה לי להשתמש בביטוי שלך: "אין אנו יכולים לעשות דבר בלי אישורו של הרבי, דהיינו, כמובן, אישורו של רבינו הזקן, מחבר הספר.

בהמשך מטעים הרבי כי:

קטע זה כבר תורגם ליידיש, לאנגלית, לצרפתית ולאיטלקית לפני מספר שנים, בהתאם לרצונו של המחבר, כך, שבשלב זה אין עניין לנסות לחזור מן הדברים או למנוע את פרסומם.

ועוד כותב הרבי להנ"ל:

למעשה, אם היו עושים שינוי כלשהו, היה זה רק מושך תשומת-לב לנושא, ומאפשר לכל אדם בכל מקום, להיתפס לכך ולעשות מזה 'רעש'...