נושאים נוספים
	התקשרות גליון 744 - כל המדורים ברצף
	בתוך החושך כבר נמצאת "רוחו של מלך המשיח"
	שלמות הבריאה קיימת כבר בתחילת הבריאה
	סימנים מיוחדים בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן
	פרשת בראשית
	ווי משטעלט זיך שבת בראשית..
	מודים דרבנן
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

שאלה: האם יש חובה על הציבור לעמוד בשעת עניית 'מודים דרבנן'?

תשובה: כתב האבודרהם¹: "וכשיגיע ש"ץ למודים וכורע, כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו-כן 'מודים', שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו 'אדוני אתה' על-ידי שליח, אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים".

הנה הירושלמי² אומר, שבהגיע הש"ץ למודים – על הציבור לשחות עמו³, ושיעורו לדעת הבית-יוסף⁴ והמגן-אברהם⁵, כשיעור שאר שחיות שבשמונה-עשרה, ואם כי לפי מהר"י אבוהב שהביא הבית-יוסף, וכן דעת הב"ח והאליה-רבא⁶, די בשחייה בנענוע הראש מעט, אבל לדברי המג"א והמשנה-ברורה "העולם לא נהגו כן", ואדמו"ר הזקן לא הביא כלל דעה זו בשולחנו⁷.

מפני שחייה זו כתב בשו"ת יחוה דעת⁸ שצריך לעמוד במודים דרבנן, כיוון "שאין השתחווייה אלא מעומד", והביא ראיה מס' ארחות חיים⁹ בשם רבינו יצחק אבן גיאת, שקיבל מרבותיו, שאף היושב בספינה או בעגלה ואינו יכול לעמוד בתפילת שמונה-עשרה, אם יכול לעמוד לפחות במקום הכריעות – עומד, כדי שיכרע וישתחווה מעומד, והובא להלכה בפוסקים¹⁰,

אמנם להלן באותו סימן¹¹ איתא: מי שהיו לו אנסים מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקוהו תפילתו: ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו. ואע"פ שצריך לעשות שלושה פסיעות בסוף התפילה – יושב ומתפלל וכורע". ואינו ברור:

א) מדוע מעיר רק מהפסיעות שבסוף התפילה, ולא מהכריעות באבות ומודים ש(גם) מהם העיר לעיל?

ב) האם הכוונה היא כמו בדין דלעיל, שיקום ויכרע כנדרש בסוף תפילתו (שמזה לא יפריעוהו הגויים, כיוון שכריעה זו נמשכת זמן קצר), או – שיכרע בסוף תפילתו רק כפי שמתפלל מיושב, ובלית-ברירה גם זו כריעה, או כעין כריעה על-כל-פנים. ואם כן – צריך-עיון מדוע לא נכתב גם בדין דלעיל שבלית-ברירה יכרע מיושב [כמו שכתב שם שיתפלל כל תפילתו בשבתו, ובארחות חיים מסיים שם (הובא בהגהות והערות לטור השלם) "ונותן שלום לשמאלו ושלום לימינו"]? – וה' יאיר עיני.

בשולי הדברים: הואיל וראיתי רבים מהאשכנזים [כנראה, בעיקר מרוסיא ופולין] שאינם מקפידים בזה, ועונים 'מודים דרבנן' בישיבה, שאלתי את חוקר מנהגי אשכנז-גרמניה, הרב בנימין המבורגר הי"ו מבני-ברק, מחבר הספר "שורשי מנהגי אשכנז" האם ידוע לו על קהילה אשכנזית כלשהי שנוהגת לשבת אז, וענה שלא ידוע לו על מנהג כזה כלל, אלא רק על מקומות או אנשים שמתוך הזנחה וכדומה אינם מקפידים בזה.

(ולהעיר, שאף שיש במהרי"ל¹², שכשאמר "וכל קומה לפניך תשתחווה" השתחווה מיושב כשפניו כלפי מזרח, והובא במג"א¹³, הרי אדרבה, שם מבואר שאין זו השתחוואה ממש, שלכן אין בכך קפידא, אבל בנידון דידן ההשתחוואה היא מדינא דגמרא).

אמנם חובת העמידה מתאימה רק לדעת רוב הפוסקים שצריך להשתחוות ממש, אבל לדעת הב"ח וסיעתו, שצריך לשחות מעט ותו לא, לכאורה יש מקום לאלה העונים 'מודים' בישיבה. אך במקום שחלק מהמתפללים עומדים ושוחים, הרי זה לכאורה היפך העניין של השתתפות בהודאה על-ידי השתחוואה "שלא יהא נראה ככופר במי שחבריו משתחווים לו".

וקשה לבדוק זאת בפוסקים, כיוון שכנראה העיקר מדינא הוא כדעת הרמ"א ואדה"ז לעמוד בכל חזרת הש"ץ¹⁴, אם כי בשו"ת יחוה דעת הנ"ל¹⁵ מסיק כהסוברים שזו חומרא בעלמא, עיי"ש.

______________

1)    סדר שחרית של חול, חזרת הש"ץ ד"ה וכשיגיע ש"ץ למודים (בדפוס ירושלים תשכ"ג, עמ' קטו).

2)    ברכות פ"א ה"ה, שהובא ברי"ף ספ"ה דברכות, רמב"ם פ"ט מהל' תפילה ה"ד, רא"ש פ"א דברכות סי' טו ושם פ"ה סי' כב, טור ושו"ע או"ח סי' קכז ס"א.

3)    היכן - המחבר פסק בשו"ע לשחות בתחילת מודים, "ויש מי שאומר שצריך לשחות גם בסוף, וטוב לחוש לדבריו" (וכן נהג הגרש"ז אויערבך ז"ל, ראה בס' הליכות שלמה ספ"ט ב'ארחות הלכה' הערה 35), והרמ"א שם כתב: "יש אומרים שאומר הכל בשחייה אחת, וכן המנהג" וגם במג"א ואדה"ז שם כתבו שהעולם נוהגין כמו שכתב הרמ"א, וכן נהג הרבי [ובזמננו רוב העולם אינם נזהרים בזה, ונוהגים כהגר"א דלהלן, וכ"ה בס' לקט הקמח החדש כאן, וכבר כתב ע"ז בשעתו הרהמ"ח ס' מחנה יוסף במאמרו ב'כפר חב"ד'], בכף החיים (ס"ק י) כתב שבכתבי האר"י לא נזכרה שחייה אלא בתחילת מודים, וכן נהוג אצל הספרדים (ילקוט יוסף ח"א עמ' רצג), וכן בביאור הגר"א כ' שישחה עד "שאתה הוא ה' אלקינו" ויזקוף, ותו לא.

4)    סי' קכז. והדרכי-משה שם ציין לדבריו בסי' קיג, שם מסכים עם מסקנת הבית-יוסף.

5)    סי' קכז ס"ק א.

6)    ובפסקי תשובות שם הערה 12 הביא עוד דעות הסוברות כך, ובס' הלכה ברורה ח"ו בשו"ת אוצרות יוסף סי' ח כ' שגם הב"י בשו"ת אבקת רוכל סי' לו ס"ל כן, וכדעתו בכסף משנה דלהלן.

בא"ר שם ס"ק ב, כתב: "ופי' הב"ח ונ"ץ [=נחלת צבי] דהיינו שנענע בראשו ולא יותר, וכ"כ כסף משנה ספ"ט [צ"ל: פ"ט סה"ד] מהל' תפילה, וכן נפסק בפסקי תוס' [לא מצאתי בפסקי תוס' שלפנינו לברכות יב, רע"ב], וכדאי לסמוך המה [אולי צ"ל: המה לסמוך] עליהם, ודלא כאחרונים [המ"א הנ"ל, ע"פ מסקנת הב"י כדעת סמ"ג וסמ"ק והגהות-מיימוניות דפוס קושטא]. מיהו דווקא ציבור, שאינן עושין אלא שלא יהיו נראין ככופרין, אבל הש"ץ כורע כדין כרע". עכ"ל.

וכן הבין הכף החיים (שם ס"ק ב) מהלבוש ומפשט דברי שער הכוונות, אם כי למעשה כתב שם שאם עומד בחזרת הש"ץ ינהג כמו הש"ץ עצמו, ורק אם עומד בפסוקי דזמרה או שכבר התפלל ורק שמע את הש"ץ, אז די בכריעת הראש לבד. ובלקט הקמח החדש (ס"ק א) מביא מיוסף אומץ [סי' תקח] וכן בס' שהם וישפה ע"פ הזהר, שישחה רק מעט, ושכן נהג מורו הקדוש בעל באר שמואל מאונסדארף.

וצ"ע על המקור חיים (לבעל חו"י) שם, שכתב על דברי המחבר שם: "ולא ישחו יותר מדאי - פי' הב"ח דכיוון שנענע ראשו סגי - עיין עולת תמיד [בעולת תמיד שם ס"ק ב פוסק דלא כהב"ח אלא כמסקנת הבית יוסף, וכתב שגם הב"ח מורה שזו דעת המחבר. ואולי כוונת המקור חיים (והא"ר) ש"פירש הב"ח" כן בדעת הירושלמי והרמב"ם, מקור הדברים] - ובשיעור כריעה עיין לעיל סי' קי"ג ס"ה", שהרי לפי הב"ח החיוב הוא הרבה פחות משיעור כריעה המפורש לעיל, ואין צריך לציין לשם. ואדרבה, שם בס"ה מביא המקור חיים בשם ס' תניא [וכ"כ בשבלי הלקט סי' כב - הערת המהדיר שם] "בשם תשובות הגאונים, דבמודים ישחה עד ברכיו, לפי שהילד במעי אימו מילה שלו תוך פיו" וזה מתאים למה שהביא הב"י: "ואפשר עוד, דבין הירושלמי בין הפוסקים נקטוה במודים, משום שדרך קצת בני אדם לשוח במודים יותר מבשאר מקומות, דמשמע להו דכל המוסיף לשוח במודים הרי זה משובח [ראה גם בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' קיג ס"ג, סי' נא סי"א וסי' רפא ס"ה. ולהעיר מלשון חז"ל (ב"ק טז,א. זוהר ח"ב ק,א.רסב,א. ח"ג קמד,א) "מאן דלא כרע במודים", ומאבודרהם בשם אבן הירחי (ס' המנהיג, הל' החול סי' סא) שפירוש 'מודים' - משתחווים, כמ"ש 'השתחוויתי' (שמואל-ב טז,ד) ומתרגמים 'מודינא' (הציונים - מסידור 'אוצר התפילות')], ולפיכך כתבו דבמודים נמי לא ישוח יותר מדאי, והוא הדין לשאר מקומות ששוחין בהם".

7)    לדידן. להעיר מהגהות ה'אורים ותומים' לקונטרס תקפו-כהן ס"ק קכג ואילך, שדעות שלא הובאו כלל בשו"ע אין מצטרפות ל'קים לי' וכיו"ב.

8)    חלק ה' סימן יא.

9)    הלכות תפילה אות מד.

10)  בבית יוסף סימן צד, בשו"ע שם סעיף ה, ובשו"ע ארה"ז שם ס"ו.

11)  ס"ז, וכן נעתק בשו"ע ארה"ז שם ס"ח - והוא לשון הארחות חיים סי' מה בשם רש"י, שהביא הב"י ס"ז ג"ה כתוב בארחות חיים. ואח"כ הביא שם תשובה דומה משבלי הלקט (ענין תפילה סר"ס יח) בשם רבינו האיי, אלא שסיומה בב"י הוא "ופטור משלוש פסיעות וכריעות כורע, עכ"ל" ואילו בס' שבלי הלקט עצמו, מהדורת בובר שם, מסיים "ואע"פ שבטל מג' פסיעות וכריעות", וכן מופיע בס' תשובות הגאונים החדשות - עמנואל (אופק), שצויינה שם במהדורה החדשה של שו"ע אדה"ז (שם אות פב). וצ"ע.

12)  הל' תפילה עמ' תלה.

13)  סי' נא ס"ק ח.

14)  רמ"א סי' קכד סו"ס ד, בשם י"א, והוא מ'הגהות מנהגים' שחרית של חול סוף אות י' (והוסיף בשו"ע אדמו"ר הזקן: "ולכן נקראו התקיעות שבחזרת הש"ץ בראש השנה 'תקיעות מעומד' (ר"ה טז, רע"ב), לפי שכל העם עומדים בחזרת הש"ץ"), והנו"כ, וכן שו"ע אדמו"ר הזקן והמשנה ברורה, לא הביאו דעה או אפשרות להקל בזה, ורק בכף החיים ס"ק כד הביא מהבן-איש-חי פ' תרומה אות י' "דרק אם הוא זקן או חולה וחלוש המזג הרבה דקשה לו אם יעמוד, אז ישב". ובלקט הקמח החדש שם ס"ק ט מביא שהיו גדולי-ישראל שעמדו, והיו שישבו אז. וכן נהג הרבי לשבת, מסיום ה'קדושה' ועד לפני 'מודים'.

15)  וכן בס' הליכות שלמה, הל' תפילה ספ"ט, ב'ארחות הלכה', הביאו שהגרש"ז אויערבך ז"ל העיר מלשון המאירי (סוטה מ,א. מגילה כד,ב) דמוכח שלא נהגו לעמוד בכל חזרת הש"ץ, וגם בחידושי אור גדול על המשניות סוף פ"ד דר"ה הביא הרבה ראיות לכך, עיי"ש שסיים דאולי גם בהגהות מנהגים הנ"ל, מקור דברי הרמ"א, לא כתב זאת אלא לחומרא בעלמא.