כיצד ניתן להסביר את ייחודה של מצוות מילה (ופסח) מכל המצוות * מצווה זו ממשיכה לא רק אור המתלבש בכלים, אלא גם אור שלמעלה מהתלבשות * שורש הדבר – על מצווה זו נצטוו קודם מתן-תורה; ולפיכך היא למעלה מהתחלקות המצוות לעשה ולא-תעשה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. שאלתי1 פעם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות מנהגים – למה לא רשמו אותם? והשיב לי: לא היו מונחים בזה ("מ'איז ניט געלעגן אין דעם"). ושאלתי: הרי ישנם ריבוי עניינים הנוגעים לפועל וצריכים לידע איך להתנהג? והשיב: באמת חבל ("עס איז טאַקע אַ שׁאָד") שלא רשמו אותם.
ולכן, כשראיתי איזה מנהג אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ציינתיו ברשימה, והשייך גם לרבים, הבנתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שכדאי לפרסם ברבים.
ב. פעם נזדמן לי להיות נוכח בברית-מילה שבה נתכבד כ"ק מו"ח אדמו"ר בסנדקאות2, וציינתי ברשימותיי כמה הנהגות3:
כ"ק מו"ח אדמו"ר ציווה להביא הטלית שלו, והתעטף בה ללא ברכה4.
הברית-מילה היתה כשולש-ארבע שעות לאחרי תפלת שחרית, לאחרי כל השיעורים של הפסק – כפי שמצינו בשולחן-ערוך של רבנו הזקן כמה שיעורים: עד שיסיח דעתו5, ב' שעות6, וכיוצא-בזה7 – ואף-על-פי-כן, התעטף בטלית שלו ללא ברכה.
ואף שהיה יכול להתעטף בטלית שאולה שאין מברכים עליה8, מכל מקום, התעטף בטלית שלו דווקא, וללא ברכה, להורות שאין צורך לברך עוד הפעם גם לאחרי שיעור הפסק.
בשעת הברית-מילה הבחנתי שכ"ק מו"ח אדמו"ר – שהיה הסנדק – נראה חיוור ולבן מאוד, ובשעת החיתוך, הפנה כ"ק מו"ח אדמו"ר את ראשו כמי שלא יכול להסתכל על דם4.
ולהעיר על הפלא שבדבר – שהרי כ"ק מו"ח אדמו"ר היה שוחט9, ואף-על-פי-כן, הפנה את ראשו כמי שאינו יכול להסתכל על דם.
כמו כן הבחנתי שבמשך כל זמן הברית-מילה היה כ"ק מו"ח אדמו"ר מרחש בשפתיו ("געשעפּטשעט מיט די ליפּן") בלחש4. – אינני יודע מה אמר בשעת מעשה, אבל הבחנתי שאומר משהו.
אחר כך שאלתי את כ"ק מו"ח אדמו"ר מה אמר בשעת הברית-מילה (כ"ק אדמו"ר חייך ואמר:) והוספתי, שזהו דבר הנוגע לפועל, שאם יכבדוני פעם בסנדקאות אדע מה צריכים לומר... – אבל כ"ק מו"ח אדמו"ר לא השיב לי.
(וסיים כ"ק אדמו"ר:) נוּ, אינני יודע אמנם מה אמר, אבל יודע אני על כל פנים שהיה אומר משהו.
ג. לאחרי הברית-מילה, בעת הסעודה10, אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר11:
סדר העבודה לאחר מתן-תורה הוא שבתחילה צריך להיות העברת ערלת הגוף, שזהו עניין המעשה, ואחר כך העברת ערלת הלשון, עניין הדיבור, ואחר כך העברת ערלת הלב, עניין המחשבה.
אצל אברהם אבינו – קודם מתן תורה – היה הסדר באופן הפוך: בן שלש שנים הכיר את בוראו12 – שזה עניין המחשבה, ואחר כך היתה עבודתו בפרסום אלקותו יתברך בעולם13 – בדיבור, ואחר כך היתה המילה כפשוטה – במעשה.
אבל אצלנו, ההתחלה היא בעניין העיקרי – עניין המעשה.
ד. באותה הזדמנות סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר14:
על ברית-מילה אצל אחד מנכדי הצמח-צדק היו צריכים לבחור בין שני מוהלים. מוהל אחד היה אומן מומחה במלאכתו, אבל לא היה שייך כל כך לכוון כוונות כו', ומוהל אחד שהיה שייך לכוונות, אבל לא היה אומן מומחה כל כך. וציוה הצמח-צדק לקחת את המוהל שהוא אומן מומחה, באומרו: עשי' לעילא, ו"לעילא" בדרגא כזו ששם אין צורך ב"כתובת" ("אַזאַ לעילא וואָס מ'דאַרף דאָרטן ניט קיין אַדרעסן").
והוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר: לכאורה אפשר לבאר פירוש הדברים, שהסיבה שיכולים לקחת את המוהל האומן אף שאינו שייך לכוונות, היא, מפני שהמוהל השני כיוון את הכוונות, וכפי שמצינו בכמה עניינים שכוונתו של אחד מועילה גם לשני15. אבל, מלשונו של הצמח-צדק "עשייה לעילא", מובן, שהעשייה כשלעצמה דיה וטובה, ואין צורך בכוונות.
ה. ויש להוסיף בביאור מעלת העשייה שבמצוות מילה:
המעלה המיוחדת במצוות מילה שלא מצינו דוגמתה בשאר המצוות (מלבד פסח) – שהיא מצוות עשה, ויש בה אזהרת כרת, שזהו חידוש לגבי שאר המצוות, כי, אזהרת כרת אינה אלא במצוות לא תעשה, ורק במילה ופסח יש אזהרת כרת על ביטול מצוות עשה16.
וביאור הענין17:
מבואר בדרושי חסידות18 שיש מעלה במצוות לא תעשה לגבי מצוות עשה, שמצוות עשה הם בבחינת ו"ה, ומצוות לא תעשה הם בבחינת י"ה, כי, על-ידי קיום מצוות עשה ממשיכים אורות שיכולים לבוא ולהתלבש בכלים, ולכן המשכתם היא על-ידי עשייה, מה שאין כן על-ידי מצוות לא תעשה ממשיכים אורות שהם למעלה מהתלבשות בכלים, ולכן המשכתם היא באופן שעל-ידי העדר העשייה (מניעה מלעשות הדבר) נמשך האור בדרך ממילא, אבל אי-אפשר להמשיכם על-ידי עשייה.
כלומר: יש אמנם מעלה בהמשכת האור שיכול לבוא ולהתלבש בכלים, ומהאי טעמא19 מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה20, אבל אף-על-פי-כן, מצוות לא תעשה הם גבוהים יותר ממצוות עשה, כיוון שעל-ידם נמשך אור נעלה יותר, אור שלמעלה מהתלבשות בכלים.
ומצד גודל מעלת מצוות לא תעשה על מצוות עשה – אזהרת כרת היא במצוות לא תעשה דווקא.
וכיוון שבמצוות מילה ופסח יש אזהרת כרת, על כורחך צריך לומר, שגדלה מעלתן כמו מעלת מצוות לא תעשה, היינו, שעל-ידם ממשיכים אורות שלמעלה מהתלבשות בכלים, ויתירה מזה, שגם האורות שלמעלה מהתלבשות בכלים שבדרך כלל אי-אפשר להמשיכם על-ידי עשייה אלא על-ידי העדר העשייה (לא תעשה), נמשכים במילה ופסח על-ידי עשייה.
ו. על-פי זה יש לבאר מאמר רז"ל21 בנוגע למעלת מילה לגבי שבת – "שבת . . שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה ו(אף-על-פי-כן) המילה דוחה אותה, משל לשני מטרוניות שהיו באות זו על גב זו ואין אתה יודע אי זו גדולה מחבירתה, זו שהיא יורדת מפני חבירתה את יודע שחבירתה גדולה ממנו":
אף-על-פי ש"שבת שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה", הרי, גם בשבת ישנו הגדר והחילוק של מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כאמור, שהמשכת האורות בכלים היא באופן של עשייה (מצוות עשה), והמשכת האורות שלמעלה מהתלבשות בכלים היא באופן של העדר העשייה (מצוות לא-תעשה), ואי-אפשר להמשיכם באופן של עשייה.
ולכן "המילה דוחה אותה", שהמילה גדולה מן השבת – שיש בה המעלה של מצוות לא תעשה שהם גבוהים ממצוות עשה (כמובן מזה שיש בה אזהרת כרת), שעל-ידה נמשכים האורות שלמעלה מהתלבשות בכלים, ולא עוד אלא שאורות נעלים אלה (שבדרך כלל נמשכים על-ידי העדר העשייה דווקא) נמשכים באופן של עשייה.
ז. ובביאור טעם הדבר – יש לומר:
מצוות מילה (וכן פסח) נאמרה לפני הדיבור. ואף שאנו מקיימים אותה מצד הציווי שלאחרי הדיבור22, מכל מקום, מתייחסת גם למצוות מילה כפי שהיא לפני הדיבור23.
[ולהעיר שעל דרך זה מצינו בנוגע לתורת החסידות – שספר התניא מתייחס לאופן התגלות החסידות לאחרי פטרבורג, אף שכתיבתו היתה לפני פטרבורג24].
ויש לומר, שהחילוק בין אופן המשכת אורות בכלים על-ידי עשייה להמשכת אורות נעלים שלמעלה מהתלבשות בכלים על-ידי העדר עשייה, נתחדש לאחרי הדיבור, אבל לפני הדיבור לא היתה מדידה והגבלה זו, ולכן, במצוות מילה שנאמרה ומתייחסת ללפני הדיבור, יכולים להמשיך אורות שלמעלה מהתלבשות בכלים על-ידי עשייה25.
ח. (כ"ק אדמו"ר המשיך לספר אודות הברית-מילה שבה היה נוכח כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ:)
בברית-מילה הנ"ל נתן כ"ק מו"ח אדמו"ר עשרים זלאָטעס עבור הישיבה, באומרו, שסכום זה הוא בתור דמי-קדימה עבור לימודו של הילד (הרך הנימול) בישיבה26.
ויש לקבוע מנהג זה בכל ברית-מילה – ליתן לישיבה דמי-קדימה עבור לימודו של הילד בישיבה.
(כ"ק אדמו"ר חייך ואמר:) לכל לראש – יש תועלת בכך שנותנים מעות לישיבה, ועוד והוא העיקר, שכיוון שזוהי הנהגה שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר, יש לקבוע מנהג זה.
[כ"ק אדמו"ר נתן לבעל-הברית חמש דולר ליתן לישיבה, באומרו, שהערך של עשרים זלאָטעס (הסכום שנתן כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ) אז שווה היום לחמש דולר].
(ראשי-דברים בעת ברית מילה, ז' אדר-שני, ה'תשי"א. 'תורת מנחם – התוועדויות' תשי"א ח"א (ב) עמ' 277-281, בלתי מוגה)
_________________________________
1) ראשי-דברים בעת ברית מילה אצל הרה"ת ר' יוסף מנחם מענדל טענענבוים. ברשימה נוספת, שהזכיר גם אודות העילוי דסעודת ברית מילה, שנזכרה בתורה – כמ"ש (וירא כא, ח) "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק", ולדעה אחת (פדר"א פכ"ט. תוד"ה שש – שבת קל, א) היתה סעודה זו ביום הברית.
2) ראה גם מכתב כ"ב טבת שנה זו (אגרות-קודש ח"ד ע' קכט).
3) ראה "רשימות" חוברת סה ע' 7 (מברית מילה בשנת תרצ"ב באטואָצק), חוברת קפו ע' 14 (מברית מילה בשנת תרצ"ה בוורשא).
4) כך נהג גם כ"ק אדמו"ר – כשנתכבד בסנדקאות בברית מילה זו (המו"ל).
5) או"ח הל' ציצית ס"ח סכ"ג-כה. וראה גם הל' ציצית בסידור אדה"ז בסופן.
6) שם סכ"ה סכ"ט. סתרל"ט סי"ג.
7) ולהעיר, שיש דברים שהשיעור שלהם הוא כל היום (שם סמ"ז ס"ז. וראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ג ס"ע רי ואילך. וש"נ).
8) ראה שו"ע אדה"ז שם סי"ד ס"ח.
9) ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ו ע' שסא.
10) באמירת לחיים וטעימת מיני תרגימא.
– לאחרי זה התקיימה סעודה ממש (בנטילת ידים כו'), שלא בנוכחות כ"ק מו"ח אדמו"ר.
11) הובא ב"היום יום" ז חשון.
12) נדרים לב, סע"א. ב"ר פ"ל, ח. וש"נ.
13) ראה רמב"ם הל' ע"ז פ"א ה"ג.
14) ראה גם שיחת ש"פ חיי שרה ס"י (לעיל ע' 88).
15) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סתקפ"ט ס"ז.
16) כריתות בתחלתה. וראה זח"א רס, א.
17) בהבא לקמן – ראה אוה"ת יתרו (כרך ז) ע' ב'תרצז ואילך. שה"ש (כרך ב) ס"ע תסו ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מילה ספ"ב (דרמ"צ יו"ד, רע"ב). לקו"ש ח"ג ע' 834 הערה 23.
18) ראה לקו"ת פקודי ג, ב ואילך. ובכ"מ.
19) ראה לקו"ת שם ו, ד.
20) שבת קלב, ב. ועוד.
21) ירושלמי נדרים פ"ג ה"ט.
22) פיה"מ להרמב"ם חולין ספ"ז.
23) ראה בארוכה לקו"ש ח"ל ע' 55 ואילך.
24) ראה סה"ש תורת שלום ע' 55. ע' 114.
25) ברשימה נוספת, שדובר גם אודות ביאת אליהו הנביא בעת הברית, כמו בליל הסדר, וסיפר, שאדמו"ר מהר"ש הבטיח לנכדו (בן בתו הרבנית דבורה לאה), שאם יתנהג באופן כך וכך, יראה לו את אליהו הנביא (ראה גם "רשימות" חוברת קפז ס"ע 13 ואילך).
וכן נזכר אודות כוסו של אליהו בליל הסדר, שכיוון שיש פלוגתא אם צריך לשתות כוס חמישי, ולא נפסקה הלכה, לכן מוזגים כוס חמישי, וקורין אותו "כוסו של אליהו", לרמז שכשיבוא אליהו ויפתור את כל הספקות (כהר"ת "תיקו"), אזי יתברר גם דינו של כוס זה (ראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 48 ואילך).
26) הובא ב"היום יום" כח אדר שני (מ"ברית מילה צה ורשא". ראה לעיל הערה 3). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
