היכולת לנגן
תרנ"ב. בעת חתונת ר' משה האָרענשטיין היה אז הרב גרשון דוב [פאהארער] בליובאַוויטש.
אמר לי כ"ק אאמו"ר נ"ע שאבקר אצלו ואסתכל במנהגיו ואשמע מה שיספר לי.
סיפר לי: שמעתי מחסידים הראשונים (של אדמו"ר הזקן), שהתקרבו לחסידות על-ידי התפילה בנגינה – הניגונים החסידיים השפיעו עליהם.
וסיים (הרב גרשון-דוב): הנני מתמרמר על שאיני מנגן. אף שהנני גם כן כבד פה אין זה נוגע לי כל-כך – והנני חושב זה לי לעונש. וזלגו עיניו דמעות.
סיים כ"ק אדמו"ר [הריי"צ]: בכלל, בכייה שלו היתה בכייה פנימית.
(ספר השיחות תש"ו עמ' 9, תרגום מאידיש)
הניגון שלאחר 'יחידות'
אצל חסידים, הניגון אינו רק מגלה את מהלך הנפש של המנגן, אלא גם מעורר את המנגן לעבוד את העבודה שאליה הוא שייך.
הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב] אמר פעם:
קול מעורר הכוונה. לחסידי אדמו"ר הזקן, וחסידי אדמו"ר האמצעי ושל הסבא [הצמח צדק], היה על כל עניין של עבודת החסידות והחסידים ניגון מיוחד. ניגון התעוררות לפני ואחרי שמיעת חסידות, לפני 'יחידות' ואחריה...
בניגון שהיו חסידים שרים לפני יחידות, היה ניתן לשמוע באיזו אווירה ותקווה הולכים ליחידות, ובניגון שלאחרי יחידות הורגשה שמחת הנפש של החסיד מההוראות שקיבל ביחידות, שיביאו לו פעולה בעבודה.
(ספר השיחות תש"ו עמ' 7, תרגום מאידיש)
כדי ש'יונח' עניין פנימי...
דודי הרז"א שאל את כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב] בשמחת תורה תרנ"ג:
מדוע הניגון בתפילה הוא אחד מדרכי החסידות.
הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ענה: ניגון הוא מעמד הנפש שמתבטא בניגון. יש ניגון המגיע מגעגועים שהמנגן מתגעגע. יש ניגוני תקווה ויש ניגוני התמרמרות. וכך יש ניגונים שונים, המתארים את מעמד נפשו של המנגן.
חסידים מנגנים בתפילה כי קול מעורר הכוונה. כדי להבין עניין פנימי – יש לנגן, וכאשר אצל חסיד 'הונח' היטב עניין בשעת התפילה – מתנגן לו ניגון.
(ספר השיחות תש"ו עמ' 5-6, תרגום מאידיש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
