הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 884, ערב שבת פרשת וישלח, י"ז בכסלו ה'תשס"ד (12.12.2003)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

החג של האור הפנימי

חג הגאולה י"ט בכסלו מבטא את האור הירוק שניתן לחסידות להתפשט ולהעמיק שורשים בכל חלקי העם היהודי. על-כן חגה של החסידות הוא גם חגו של כל יהודי

ושוב, כמו במאתיים וחמש השנים הקודמות, יתאספו המוני יהודים ברחבי העולם כולו ויחגגו את חג הגאולה י"ט בכסלו, יום שחרורו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך ומייסד חסידות חב"ד, ממאסרו ברוסיה הצארית. שוב ושוב יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים והמשמעויות הגלומים בפרשה זו.

בעצם אפשר לשאול: של מי החג הזה, י"ט בכסלו? של חסידי חב"ד? של תנועת החסידות כולה? ואולי זה חג של העם היהודי כולו? כדי להשיב על השאלה עלינו לחזור כמאתיים שנים אחורנית, אל הימים והמאורעות שברקע ההתרחשויות שגרמו לחג הגאולה.

קטרוג בעולמות העליונים

אלה היו ימי הדור השלישי של החסידות. באותה תקופה כבר הייתה התנועה החסידית מבוססת למדי. מרכזי חסידות פרחו ופעלו כמעט בכל עיר ועיירה, והיו ערים ואף מחוזות שלמים שנסחפו לגמרי אל תוך ההוויה החסידית. רוח חדשה של שמחה וחיות בעבודת-ה' החלה לפעם בשכבות רחבות של העם היהודי במזרח אירופה.

הצלחתה זו של החסידות גרמה להתלהטות מחודשת של המחלוקת שפרצה בשחר ימיה של התנועה החסידית. הולכי-רכיל ומחרחרי-ריב הוציאו את דיבת החסידים רעה, והעלילו עליהם עלילות-שקר, כי כביכול סטו מדרכי התורה. הגיעו הדברים לידי הלשנה לשלטון הרוסי על רבי שניאור-זלמן מלאדי, שהוא כביכול מורד במלכות ותומך בשלטון הטורקי. על רקע זה נאסר הרבי, כשסכנת מוות מרחפת על ראשו.

צריך לזכור, שבאותם ימים שימש רבי שניאור-זלמן מנהיגה הכללי של החסידות כולה בליטא וברוסיה. ההלשנה עליו נועדה לפגוע בראש התנועה ולו-הייתה משיגה את מטרתה היו תוצאותיה עלולות להיות טרגיות מבחינת כל התנועה החסידית.

הרבי עצמו ראה את הדברים ברובד עליון יותר. בהתנגדות שקמה על החסידות ראה ביטוי לקטרוג גדול שנתעורר למעלה על גילוי החסידות. המקטרגים טענו שלא הגיעה העת לגלות את מכמני התורה, את פנימיותה וסודותיה. המאסר היה שיאו של הקטרוג הזה, שאיים על המשכה של החסידות.

חגה של החסידות

שחרורו של הרבי הוא ניצחונה של החסידות על אויביה למטה ועל מקטרגיה למעלה. י"ט בכסלו מבטא את האור הירוק שניתן לחסידות להתפשט ולהעמיק שורשים בכל חלקי העם היהודי.

י"ט בכסלו הוא אפוא חגה של החסידות כולה, אך לא רק שלה. הרי החסידות לא באה לעולם רק כדי שתיווצר עוד תנועה בעם היהודי. הבעש"ט גילה את החסידות משום שראה בה את המרפא לתחלואי הדורות האחרונים שקודם ביאת המשיח. היום אנו יודעים היטב כמה תרמה החסידות לחוסנה של היהדות בדורותינו אלה. קשה לתאר איך היינו עומדים מול הרוחות הסוערות של הדורות הללו בלא כוחה המחסן של החסידות.

החסידות הביאה את השמחה לחיי היהדות. היא החייתה אותם בהסבריה המעמיקים על מהות התורה והמצוות ועל הקשר שנוצר בין האדם לבוראו. היא העניקה את הדבקות בעבודת-ה' ואת כוונת המצוות. רעיונותיה של החסידות, וכמוהם ניגוניה ודרכיה, הם היום, במידה מרובה, נחלת כל חלקי עם-ישראל.

על-כן חגה של החסידות הוא גם חגו של כל יהודי. י"ט בכסלו הוא החג של כולנו, של כל יהודי על-פני תבל. בזכות היום הזה אנו יכולים לעבוד את ה' ברוח החסידות וליהנות מנכסיה הכבירים של שיטת החסידות. נברך אפוא איש את רעהו בברכה החסידית המסורתית:

חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו.

בציפייה לגאולה

"תכלית השלמות הזה, של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי אור אין-סוף ברוך-הוא בעולם הזה הגשמי, תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות"

(תניא, פרק לז)

יש חדש

התוועדויות חג-הגאולה

במוצאי השבת ייפתחו ההתוועדויות החסידיות המסורתיות לרגל י"ט בכסלו, חג הגאולה של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' והשולחן-ערוך, ממאסרו לפני מאתיים וחמש שנים. התוועדויות וכינוסים ייערכו אי"ה על-ידי בתי-חב"ד ובתי-כנסיות חב"ד ברחבי הארץ והעולם.

החגיגה המרכזית

ועד כפר-חב"ד מזמין את הציבור הרחב להתוועדות המרכזית הגדולה,  ביום ראשון בערב, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, בהשתתפות גדולי הרבנים, שרים ואישי-ציבור נכבדים. אורח מיוחד: הרב יואל כהן, ה'חוזר' של הרבי מליובאוויטש. הציבור מוזמן להתבשם מאור החסידות ולהשתתף בשמחה חסידית אמיתית.

התוועדות עם ה'חוזר'

במוצאי השבת תתקיים התוועדות מיוחדת לתלמידי ישיבות ההסדר ובוגריהן, באולמי השמחה (חפצדי), ברח' ירמיהו 72, ירושלים, בשעה 8 בערב. הרב אריה הנדלר, מישיבת שעלבים, ידבר בנושא "מהרמב"ם אל התניא ובחזרה", והרב יואל כהן ייתן שיעור בתניא פרקים לו-לז, בנושא: "תכלית הבריאה". לאחר מכן תיפתח התוועדות עם הרב כהן. טל' 056-743440.

חנוכייה לחנות

בעלי חנויות המעוניינים להציב חנוכייה גדולה (בגובה מטר) בפתח בית-העסק יכולים להזמינה באמצעות בית-חב"ד המקומי, או במרכז צעירי-חב"ד 03-9607588 (שלוחה 130). החנוכייה מגיעה עם נרות מתאימים להדלקה בכל ימי החנוכה.

שולחן שבת

הכוונה הכללית נמצאת בפרטים

בפרשתנו התורה מספרת על המאבק של יעקב אבינו עם מלאך משמים, שרו של עשיו. יעקב ניצח את המלאך, אך גם יצא מהקרב צולע על ירכו, כי המלאך נגע בכף ירכו. לזכר גבורתו של יעקב והנס שעשה לו הקב"ה, נצטווינו שלא לאכול את גיד הנשה: "על-כן לא יאכלו בני-ישראל את גיד הנשה, אשר על כף הירך, עד היום הזה, כי נגע (המלאך) בכף ירך יעקב בגיד הנשה".

שלא כרוב איסורי התורה, שאין התורה מפרשת את טעמם, כאן מפורטת סיבת האיסור. יתרה מזו, הטעם קובע גם את פרטי ההלכות של האיסור: הוא חל רק על הגיד שעל כף הירך. עוף, שאין לו כף ירך, גידו מותר. גם יש מחלוקת אם הכוונה לגיד הנשה שבשתי הרגליים או רק בירך ימין, והמחלוקת נובעת מהשאלה אם המלאך פגע ביעקב בשתי ירכיו או רק בירך ימין.

איסור פרטי

מדוע עושים זכר נצחי דווקא להצלתו של יעקב אבינו מיד המלאך, אף שגם אצל אברהם ויצחק היו כמה וכמה מקרים של הצלה ניסית? – משום שהצלתו זו של יעקב נושאת בחובה רמז לעם-ישראל: "אף-על-פי שיעברו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני-עשיו – שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם".

והנה מתעוררת השאלה, מדוע זכר לדבר יסודי ומרכזי כל-כך נקבע דווקא באיסור לאכול גיד מסויים ברגל, ועד שגם גדרי האיסור מצומצמים לפרטי המאורע של נגיעת המלאך בכף ירכו של יעקב? לכאורה היה הזיכרון צריך להיות קשור בדבר מרכזי וכללי יותר.

השגחה שאין לשערה

לאמיתו של דבר, דבר זה מלמדנו את משמעותה של ההשגחה העליונה על עם-ישראל. הבעש"ט גילה את משמעותה של ההשגחה הפרטית, שהקב"ה משגיח לא רק על כללות הבריאה, ולא על מין המדבר בלבד, אלא על כל פרט ופרט בעולם החי, הצומח והדומם.

למעלה מזה היא ההשגחה על עם-ישראל. את עוצמת ההשגחה על כל פרט בחיי יהודי, אי-אפשר לשער כלל. כאשר מדובר בעם-ישראל, "עם קרובו" של הקב"ה, כל פרט ופרט נוגע להשלמת תכלית הבריאה כולו, ויש עליו השגחה מופלאה.

כל פרט נוגע

עניין זה בא לידי ביטוי במצוות גיד הנשה: עצם העובדה שהזיכרון על כללות המאורע נקבע דווקא על ציון פרט שבפרט במאורע, מלמד אותנו כי גם הפרט הקטן ביותר נוגע לכללות ההצלה.

כך מבטא איסור גיד הנשה את עומק השגחתו של הקב"ה על עם-ישראל - כל פרט, קטן כגדול, בחייו של יהודי נוגע לכללות הכוונה של בריאת העולם כולו. על-ידי הפרט הקטן ביותר אפשר לתפוס את כללות הכוונה של הבריאה, מכיוון שבכל פרט של יהודי נמצא העצם כולו.

(לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 148)

אמרת השבוע

חיוך במקום תשובה

במהלך מאסרו נשאל רבנו הזקן, בעל התניא, שאלות רבות, וענה על כולן. אחת השאלות עסקה במה שהוא כותב בסוף פרק א בתניא, בעניין ההבדל בין נשמות בני-ישראל לנפשות אומות-העולם. על השאלה הזאת לא ענה הרבי, והסתפק בחיוך.

לאחר ששוחרר הסביר, כי בחיוכו התכוון לרמוז לחוקריו: הלוא ראיתם כי השבתי תשובות משכנעות על כל השאלות ששאלתם אותי, וגם על השאלה הזאת יש לי תשובה מספקת ומשכנעת. למה לכם אפוא לקבל תשובה על ההבדל בין יהודים ללא-יהודים – מוטב שיישאר העניין בלא תשובה.

החוקרים הבינו את כוונתו והסתפקו בכך.

מן המעיין

ניסיונות

ה' צדיק יבחן

דע כי ה' צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו, יצווה אותו בניסיון. לכן כל הניסיונות שבתורה הם לטובת האדם שעומד בניסיון.

(רמב"ן)

גילוי עצם הנפש

כאשר הקב"ה רוצה לגלות את עצם פנימיות נקודת נפשו של הצדיק, יעמידנו בניסיון, ועל-ידי שהצדיק עומד בניסיון מתגלה אצלו עצם הנפש.

(ספר המאמרים ת"ש)

תוספת עוז ועידוד

יש אדם שעומד בניסיון, אינו נכשל באיסור, אך כולו יוצא סחוט ומדוכדך מהניסיון. גדולתו של אברהם אבינו, שיצא מחושל ומזוכך מן הניסיונות. הניסיונות ריעננו אותו, עודדוהו, והוסיפו לו חום ואומץ.

(ממעיינות הנצח)

פשתן טוב מנערים

אמר רבי יונתן: הפשתני הזה, כשפשתנו גרוע אינו מכה עליו ביותר, מפני שהוא פוקע, וכשפשתנו יפה, הוא מכה עליו ביותר, לפי שהוא משתבח והולך. כך הקב"ה אינו מנסה את הרשעים, לפי שאינם יכולין לעמוד, שנאמר: (ישעיה נז,כ) "והרשעים כים נרגש", ואת מי מנסה? את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".

(בראשית רבה)

ניסיון אחר ניסיון

זהו שנאמר (תהלים ס,ו) "נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה" - ניסיון אחר ניסיון וגידולין אחר גידולין.

(בראשית רבה)

נס להתנוסס

את הניסיונות המופיעים בדמות צרות נותנים "ליראיך", כדי "להתנוסס" - לגדלם בעולם, כ'נס' של הספינה הנראה למרחוק, גם כאשר נמצאים במים רבים של מי הים, המטילים חרדה על היושבים בספינה.

(ספר המאמרים קונטרסים)

הארת הדעת

כאשר אדם עומד בניסיון מאירה בנפשו בחינת הדעת. הוא בא לידי הכרה והרגשה באלוקות., זהו שנאמר (דברים יג) "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת", שעל-ידי הניסיון מאירה בנפשו בחינת ה'דעת'.

(דרך מצוותיך)

ריבוי ניסיונות

"מעשה אבות סימן לבנים". אברהם אבינו פתח את צינור מסירות-הנפש לכל יהודי. גם הגלות האחרונה, שבה אנו שרויים, שבה יש ריבוי ניסיונות העלמות והסתרים, היא חמורה הרבה יותר מהגלויות הקודמות. צריכים לדעת שעצם העובדה שהקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות אלו, ובמיוחד הניסיונות שבסוף ימי הגלות, יש בזה הוראה שניתנו לנו הכוח והעוז להתגבר עליהם.

(ספר המאמרים תשי"א)

מעשה שהיה

"לשם-מה צריכים אותך?"

אצל החסיד ר' זלמן סנדר'ס נתקיים "תורה וגדולה על שולחן אחד". הוא היה יהודי למדן ועובד ה' בכל נשמתו ועם זה בעל עסקים מסועפים ומצליחים. ר' זלמן עצמו התגורר בשקלוב, אך מצודתו הייתה פרוסה על-פני ערים רבות. עסקיו המגוונים התנהלו עם יהודים ועם לא-יהודים גם יחד. סוחרים ובעלי-אחוזות היו ידידיו, ובתי רוזנים היו פתוחים לפניו.

איש נדיר היה ר' זלמן, שכן הצטיין גם במידות טובות וחיבתו לכל יהודי הייתה מן המפורסמות. על-אף עושרו וגדולתו היה נוהג בקירוב הדעת גם עם דלת העם ועמי-הארצות. ידו הייתה פשוטה לכל נזקק, ועניים רבים התדפקו דרך-קבע על דלת ביתו. שמו הופיע בראש רשימותיהם של כל גבאי הצדקה באזור. אלה ידעו כי "כדאי הוא (ר' זלמן) לסמוך עליו בשעת הדחק".

ואם בכך לא די, רבים-רבים אף נהגו להפקיד בידיו כספים כדי שיסחר בהם. עסקאותיו של ר' זלמן - ידעו הכול - מוצלחות הן ומבורכות בסייעתא דשמיא. את הרווחים שהפיק מכספים אלה היו מעביר היישר לידי המפקידים, ללא כל תמורה או דמי-תיווך.

ויהי היום ור' זלמן הסתבך בעסקת-ענק שכשלה. כגודל העסקה והרווחים שהיו צפויים ממנה, כך גדולה וקשה הייתה המפלה. עמל של שנים ירד לטמיון. ר' זלמן, העשיר הגדול ואיש-החסד הנודע, נהפך באחת לאיש מן השורה. למותר לציין כי רבים מאוד השתתפו בצרתו של ר' זלמן, שכן למעשה זו הייתה גם צרתם.

בצר לו נסע ר' זלמן אל רבו, רבי שניאור-זלמן מלאדי. בהיכנסו לחדר הרבי חש כי אין מקום מתאים מזה לשפוך בו את הלב ולספר דברים כהווייתם. בבכי נרגש גולל לפני הרבי את השתלשלות העסקה הכושלת שקברה עמה את כל רכושו.

רגשותיו של ר' זלמן גאו בו ובכיו התגבר. "אם הקב"ה חפץ ליטול ממני את רכושי - לא אהרהר אחריו, חלילה", אמר במר-ליבו, "ואולם תחילה עליי לסלק את חובותיי ולמלא את התחייבויותיי. צריך אני להשיב את הכסף לכל מי שהפקידו בידי את ממונם כדי שאסחר בו; צריך אני לעמוד בהתחייבות שנתתי לכל גבאי הצדקה; צריך אני לכסות את הוצאות החתונה של היתומים והיתומות שהבטחתי להשיאם"...

כל אותה שעה ישב הרבי - שני מרפקיו על השולחן, ראשו בין שתי כפות ידיו - והקשיב. כשסיים ר' זלמן לשפוך את ליבו, השתררה בחדר דממה. הרבי הישיר מבט חודר אל חסידו ופניו נעשו להבים. או-אז אמר הרבי: "אינך חדל מלחשוב ולדבר על מה שאתה צריך, אולם על שאלה אחת דומה כי לא נתת את דעתך כלל - מה צורך יש בך!".

דברי הרבי פילחו את ליבו של ר' זלמן ובו-במקום נפל מתעלף. החסידים, ששהו אותו זמן בחדר החיצוני, בהמתנה לבוא תורם להיכנס פנימה, שמעו את קול החבטה ומיהרו להיכנס ולהוציא את ר' זלמן מהחדר. לאחר מאמצים מרובים התעורר ר' זלמן מן העילפון.

לאחר שהתאושש, השתנה ר' זלמן והיה לאדם חדש. הוא סילק מעליו את דאגתו מאבדן רכושו ודחק הצידה כל מחשבה על ענייני העולם הזה. הוא הבין כי במילותיו החריפות ביקש הרבי לנערו מן הרע הנעלם שבמעמקי נפשו - מאותה תחושת 'ישות' והחשבה עצמית שמקומה לא יכירה בד' אמותיה של השכינה. על-כן החליט להישאר תקופת-מה בחצר הרבי.

בימים ובשבועות הבאים שיקע עצמו כליל בתורה ובעבודת התפילה. כעבור זמן ניגש אל ר' זלמן הגבאי של הרבי והודיע לו כי בעוד שבועיים נכונה לו עוד 'יחידות' אצל הרבי. כך נהוג היה - להודיע לחסיד מראש על המועד שנקבע לו להיכנס אל הקודש, כדי שיהיה לו סיפק להתכונן לכך כראוי.

השבועיים הבאים עברו על ר' זלמן ביגיעה עצומה. הוא נתן לגופו מעט מאוד מנוחה וגם באכילה ובשתייה השתדל למעט. הוא למד בלי הפוגה, התעמק במאמרי החסידות של הרבי והתפלל בדבקות עצומה.

בהגיע מועד ה'יחידות' שנקבע לו נכנס ר' זלמן לחדר הרבי בראש מורכן ומתוך ביטול-עצמי עמוק. הרבי הביט בו במבט רך ומלטף. "כעת", אמר לו הרבי, "לאחר ששבת בתשובה שלמה על ה'ישות' שבך; סילקת ממך את גסות-הרוח ואת זחיחות הדעת והלב - שוב לביתך וה' יברכך שתצליח בכל אשר תפנה".

בדרכו לביתו נזדמן ר' זלמן לתחנת רכבת אחת, ולפתע פגש שם חבורה של בעלי-אחוזות שנהגו לסחור עמו בעבר. הללו, שלא ידעו דבר על מצבו הכלכלי הקשה, הביעו לפניו את רצונם לחדש עמו את העסקים. ר' זלמן ראה בכך אות משמים והזדמנות לזכות בברכת ה', שאותה הזכיר הרבי ב'יחידות'.

כעבור זמן-מה החל ר' זלמן להתאושש ממפלתו. אט-אט השיב אליו את הונו וההצלחה חזרה להאיר לו פנים. כך גם יכול היה למלא את ההתחייבויות שקיבל עליו בעבר, בענייני צדקה. ואולם הפעם עשה זאת בלי 'ישות', כי-אם בתחושה שהוא 'צינור' בלבד לשפע שניתן מלמעלה. כל ימיו עמדה לנגד עיניו של ר' זלמן שאלתו הנוקבת של הרבי - "מה צורך יש בך"...

דרכי החסידות

"מועד תמידי בישראל"

י"ט בכסלו, חג-הגאולה של רבנו הזקן בעל התניא, נחוג כבר יותר ממאתיים שנה, לא רק בקהילות חסידי חב"ד, אלא בכל תפוצות ישראל. חסידים מכינים עצמם לקראת היום הזה בהתרגשות מיוחדת. לובשים בגדי שבת ומתקבצים להתוועדויות חסידיות, שנמשכות אל תוך השעות הקטנות של הלילה. מפליא שגם יהודים מגזע חסידים, שנתרחקו משמירת תורה ומצוות, מרגישים חובה לבוא להתוועדות י"ט בכסלו, ורבים חזרו בעקבות זאת לחיי תורה ומצוות מלאים.

למעשה, רבנו הזקן חזה זאת ברוח-קודשו. היו חסידים שרצו לכתוב 'מגילת י"ט כסלו', וכבר הכינו נוסח של מגילה כזאת, אולם רבנו הזקן לא קיבלה, ואמר שסיפור המאסר והגאולה אינו צריך להיות כתוב במגילה, משום שהוא יישאר חי לנצח בלב ישראל. וכה אמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב. כי המעשה (=סיפור המעשה) חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא" (ספר התולדות אדמו"ר הזקן עמ' רכב).

"לבלתי רום לבבם מאחיהם"

רבנו הזקן אמר: "מי שישמח בשמחתי (=שמחת גאולת י"ט כסלו) - אוציאנו מן המצר אל המרחב". נוסח שני: "מן הגשם אל הרוח". נוסח שלישי: "מן הגיהינום" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 315). יש גרסה אחרת, שלפיה אמר רבנו הזקן: "מי שישתתף וייקח חלק בשמחתי - יזכה לראות נחת מיוצאי חלציו".

שחרורו של הרבי ממאסרו הביא גל אדיר של שמחה בקרב החסידים. רבנו הזקן חשש שמא תסטה השמחה לאפיקים לא-חיוביים, וכתב איגרת הנקראת 'קטונתי', על-שם פתיחתה בפסוק שאמר יעקב אבינו "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת". באיגרת זו כותב הרבי: "באתי מן המודיעים מודעה רבה לכללות אנ"ש, על ריבוי החסדים אשר הגדיל ה' לעשות עמנו, לאחוז במידותיו של יעקב... לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם חס ושלום, הס מלהזכיר באזהרה נוראה, רק להשפיל רוחם וליבם במידת אמת ליעקב מפני כל אדם בנמיכות רוח, ומענה רך משיב חמה ורוח נכאה כו'. וכולי האי ואולי ייתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים" (תניא, איגרת הקודש, סימן ב).

אולם השמחה מילאה את הלבבות, וגרמה לחסידים להיות בהתפעלות עצומה מגודל החסד שהראה להם הקב"ה. היו חסידים שנהגו להתפלל מתוך צעקות נוראות, עד שלא היו יכולים להתפלל בבית-הכנסת, והיו יוצאים אל מחוץ לעיר ומתפללים שם. כעבור שנה, בי"ט בכסלו תק"ס, אמר רבנו הזקן מאמר חסידות, ובו רומם את עבודת המוח והשפיל וביטל את ההתפעלות של עבודת הלב כשהיא לעצמה. זו הייתה הוראת-שעה, כדי להוריד את החסידים ממרומי ההתפעלות לעבודת ה' מסודרת ויציבה (לקוטי דיבורים כרך א, עמ' כא. רשימות חוברת קסב עמ' 16).

מוסיפים בקודש

כמאה שנה אחר-כך, בשנת תרס"ב, שיגר כ"ק אדמו"ר הרש"ב איגרת לקראת חג הגאולה י"ט בכסלו, ובה כתב על החג: "החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו. היום הזה הוא ראש-השנה לדא"ח (=דברי אלוקים חיים), אשר הנחילנו אבותינו הקדושים... והיא-היא תורת הבעל-שם-טוב" (לקוטי דיבורים חלק ד, עמ' 1518).

כשהגיעה האיגרת לווילנה, התאספו חסידי העיר להתוועדות גדולה בבית-הכנסת אפאטוב. בעיר התגורר רב, שנהג להקל בכמה ענייני הלכה, והוא לעג לחסידים לפני הגאון רבי חיים-עוזר גרודוזנסקי, באמרו: "במשנה נזכרו ארבעה ראשי-שנה, ואילו החסידים הוסיפו ראש-שנה חמישי". השיבו הגאון בשנינות: "אצלם מתווסף ואצלנו פוחת" (רמז לקולות של אותו רב בענייני הלכה).  

חיים יהודיים

הרב גרין: "בזמננו אפשר להבין טוב יותר את התניא"

"נסעתי לבקש עזרה להבין את התניא"

פעמיים במהלך השנה החולפת טס הרב יקותיאל גרין מכפר-חב"ד לעיירה האדיטש, השוכנת על שפת נחל פסול באוקראינה, כדי להשתטח על קברו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך. הרב גרין, שזה לא-כבר השלים פרוייקט רחב-היקף של כתיבת ביאור על ספר התניא, נתקל בקשיים בעבודתו על החלק השני בספר התניא - 'שער הייחוד והאמונה'. חלק זה, השופך אור חדש על יסודות האמונה ועל המושג 'אחדות הבורא', נחשב שכלתני ביותר ומצריך הבחנה מעמיקה בדקויות.

"נסעתי לשם כדי לבקש מרבנו הזקן עזרה, ואכן, בשתי הפעמים שפקדתי את ציונו חשתי כאילו נפתחו אצלי מעיינות ההבנה", אומר הרב גרין, ומוסיף: "כתיבת ביאור על ספר התניא הקדוש איננה עניין טכני בלבד של הבנת הדברים וכתיבתם, אלא גם עניין נשמתי-רוחני".

הביאור הושלם

שנים-עשר כרכים מקיף חיבורו של הרב גרין, העוסק כארבעים שנה בהוראת ספר התניא לקהלים שונים. לפני כעשרים שנה התחיל בהעלאת הסבריו על הכתב, בסדרת ספרים שנקראת 'משכיל לאיתן'. בראשית דרכו זכה לברכת הרבי מליובאוויטש אשר ראה בכך חלק מן הייעוד של "הפצת מעיינות החסידות חוצה".

סדרת 'משכיל לאיתן' כוללת גם ביאור על החלק הראשון בתניא, המכונה 'ליקוטי אמרים', ועל החלק השלישי - 'איגרת התשובה'. לצד אלה הוציא-לאור הרב גרין גם ספר-רקע כללי על התניא ('תפארת התניא'), ובו מאמרי הגות המבוססים על יסודות התניא ('מחשבת התניא'), ופרוייקט נוסף, מיוחד במינו - ספר תניא לילדים (מנוקד, מפוסק ומבואר בהסברה בסיסית קלה).

העבודה צריכה לבוא ממך

על ייחודו של ספר התניא אומר הרב גרין: "בשונה מספרי מוסר וחסידות רבים, הפונים אל שכל האדם או אל רגש כלשהו בו, התניא פונה אל כל הרבדים הנפשיים של האדם היהודי, החל מ'הנפש האלוקית', דרך 'הנפש השכלית' וכלה ב'נפש הבהמית'".

מאפיין ייחודי נוסף - "ספר התניא אינו משדל את האדם לנהוג כך או אחרת, אלא פורס לפניו את הרעיונות כשולחן-ערוך. את ההחלטה לאמץ את הנאמר בתניא הפרט צריך לקבל בעצמו. שיטת חב"ד כפי שהתווה רבנו הזקן אומרת - אני אתאר לפניך כמה טוב לעבוד את ה'; אסביר לך כמה תשתבח איכות המצוות שלך אם תקיים אותן מתוך אהבת ה' ויראתו; אבל העבודה עצמה צריכה לבוא מ'למטה', מתוכך. איש לא יעשה זאת במקומך".

אלפי ביאורים

ספר התניא נחשב 'תורה שבכתב' של משנת החסידות כולה. במשך הדורות נאמרו ונכתבו על-ידי אדמו"רי חב"ד אלפי מאמרים ושיחות המבוססים על התניא. משום כך, לדעת הרב גרין, "מבחינה מסויימת, דווקא בזמננו אפשר להבין טוב יותר את התניא". לשם כתיבת 'משכיל לאיתן' צלל הרב גרין לתוך אין-ספור ספרי חסידות ודלה מתוכם את הפירושים. על אלה נתווספו דברי הרחבה שערך כהקדמה לכל פרק וסיכום בסופו.

כשקיבל רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב לראשונה את ספר התניא, שאל בהתפעלות עצומה: "איך הצליח המחבר להכניס אלוקים גדול כל-כך בספר קטן כל-כך?!". 'משכיל לאיתן' משמש מבוא ושער לרבים המבקשים לדרוש את האלוקים בספר התניא.

פינת ההלכה ומנהג

חלוקת הש"ס

שאלה: מה העניין ב'חלוקת הש"ס' שכל משתתף מקבל עליו ללמוד מסכת אחת כדי לסיימה במשך השנה?

תשובה: רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך, דרש מחסידיו (באיגרת-הקודש שלו שנדפסה בסיום ספר התניא): "לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה, ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות על-פי הגורל או ברצון, ועיר שיש בה מניינים הרבה – יגמרו בכל מניין ומניין, ואם איזה מניין קטן מהכיל – יצרפו אליהם אנשים מאיזה מניין גדול, בבל ישונה, חוק ולא יעבור!".

מבואר באחרונים, שעל-ידי ההשתתפות וההצטרפות עם עוד יהודים - יש לכל אחד ואחד חלק בלימודם של חבריו, ונחשב כאילו כל אחד ואחד סיים בעצמו את כל הש"ס.

כעין זה מצאנו בהלכות שבת, ששני אנשים שעשו יחד מלאכה שכל אחד מהם אינו יכול לעשותה לבדו – שניהם חייבים, כי לכל אחד מהם נחשב שעשה את המלאכה כולה.

ומידה טובה מרובה, שמפני צוק העיתים אין יכולת לכל אחד ואחד לסיים בעצמו את כל הש"ס (בעלי עסק טרודים בפרנסתם, ויושבי אוהל עוסקים בלימוד שאר חלקי התורה וצריכים לעיין היטב באותה מסכת שלומדים). ואפילו מי שביכולתו לסיים – הרי קודם הלימוד יכול הוא לזכות את כל המשתתפים ולו לא יחסר, שהרי זה כמדליק נר מנר.

נמצא שיש כמה מעלות בחלוקה זו: א) לימוד המסכת שבחר לחלקו. ב) לימוד זה נחשב חלק מלימוד כל הש"ס. ג) על-ידי השתתפותו עם השאר, יש לו חלק גם בלימודם הפרטי, וכאילו הוא לומד את כל הש"ס כולו. ד) הלימוד נחשב מעין לימוד בציבור, שגדלה מעלתו על הלימוד ביחידות.

מקורות: תניא קסג,א. שו"ת נחלה לישראל (להרב יחיאל מיכל אב"ד ניזנוב) סי' י אות טז וסט"ז, ומציין לתבואות שור סי' ב ס"ק נב. קנאת סופרים למהרש"ק. מנחה אפרים הל' זכיה ומתנה ס"א. ספר השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 476, ועמ' 495 ואילך.