נושאים נוספים
	התקשרות גליון 750 - כל המדורים ברצף
	לחבר דבקות רוחנית עם עשייה גשמית
	"ושבתי בשלום" אל הגאולה
	ה'בית-ישראל' בחתונת הרבי
	פרשת ויצא
	הולדת, הילולת וגאולת אדמו"ר האמצעי
	עוד על אנ"ש במקום נוסח אחר
	'הגומל' לחולה שאין בו סכנה
	הלכות ומנהגי חב"ד

בשורת הגאולה בעת אמירת מאמר "אתה אחד ושמך אחד" – רומזת על עניינו המיוחד של אדמו"ר האמצעי * אחדות מצד "שמך" ואחדות של "אתה", אך הנעלה מכול – דווקא ה"אחד בארץ" * דרך החסידות שמסר אדמו"ר הזקן לאדמו"ר האמצעי: גם כשנמצאים בדבקות רוחנית אין להתנתק מהזקוקים לנו בגשמיות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות פרטי העניינים של גאולת יו"ד כסלו – שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר¹ שבשורת הגאולה הגיעה בין טי"ת כסלו ליו"ד כסלו², בזמן המנחה, וכיוון שט' כסלו חל בשנה ההיא ביום השבת, באה בשורת הגאולה – בזמן המנחה – בעת שאמר אדמו"ר האמצעי מאמר דא"ח דיבור-המתחיל אתה אחד ושמך אחד³.

ויש לומר, שבאמירת המאמר ד"ה אתה אחד ושמך אחד בשייכות להגאולה, ומה גם שאמירת המאמר היתה בט' כסלו, שביום זה בשנה שלאחרי-זה היתה הסתלקותו⁴, גמר ושלימות עבודתו אשר עבד כל ימי חייו⁵ – מרומז עניין עיקרי בכללות עבודתו של בעל הגאולה.

ב. והעניין בזה:

"אתה אחד" – קאי על עניין האחדות כפי שהוא מצד עצמותו ומהותו יתברך ("אתה"). ו"שמך אחד" – קאי על עניין האחדות כפי שהוא מצד אורות וגילויים, כי "שמך" (שמו יתברך) הוא עניין האור והגילוי.

ועל זה נאמר⁶ "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ"

– שמעלתם של בני-ישראל ("מי כעמך כישראל") שאינם מסתפקים בהאחדות שמצד אורות וגילויים ("שמך אחד"), ואפילו לא בהאחדות שמצד עצמותו ומהותו יתברך ("אתה אחד"), אלא הם ממשיכים את עניין האחדות בארץ דווקא ("אחד בארץ"),

ודווקא על-ידי זה מגיעים למעלה מ"שמך אחד", ולמעלה גם מ"אתה אחד" – כי, גם "אתה אחד" אינו עצמות ממש, וכדי להגיע לעצמות ממש הרי זה על-ידי המשכת ה"אחד" "בארץ" דווקא, על דרך המבואר בדרושי חסידות⁷ בפירוש "אין ערוך לך . . בעולם הזה"⁸, שאמיתית העניין ד"אין ערוך לך" הוא בעולם הזה דווקא.

ג. ועניין זה – שעל-ידי המשכת ה"אחד" "בארץ" מגיעים למעלה יותר – מודגש במיוחד אצל אדמו"ר האמצעי:

ובהקדם דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר⁹ בנוגע לחידוש של אדמו"ר הזקן לגבי הבעל שם טוב – שהבעל שם טוב הראה איך צריך כל יהודי לעבוד את השם יתברך, ואילו אדמו"ר הזקן גילה והראה את הדרך איך אפשר לכל יהודי לעבוד את השם יתברך. ועל דרך זה בנוגע לתורת החסידות – שהבעל שם טוב גילה את האור הגנוז שבתורה (תורת החסידות) שהיה עד אז בהעלם, ואילו אדמו"ר הזקן גילה את האור הגנוז בתורה על-ידי תורת חסידות חב"ד באופן שתבוא בהבנה והשגה לכל אחד ואחד מישראל.

ובזה היתוסף בפרטיות בהתרחבות ובהתפשטות על-ידי אדמו"ר האמצעי (בעל הגאולה דיו"ד כסלו) – כידוע¹⁰ שאדמו"ר הזקן היה אומר מאמרים קצרים, ואילו אדמו"ר האמצעי היה אומר מאמרים באריכות ובהתרחבות. וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר¹¹ אודות החילוק שבין אדמו"ר הזקן לאדמו"ר האמצעי – שאדמו"ר הזקן הוא ספירת החכמה דתורת החסידות, ואדמו"ר האמצעי הוא ספירת הבינה דתורת החסידות, והרי החילוק שבין חכמה לבינה הוא שבחכמה באים כל העניינים באופן של נקודות, ובבינה באים הם באופן של התרחבות והתפשטות¹⁰.

והנה, ביחד עם זה שדווקא על-ידי אדמו"ר האמצעי נעשה התרחבות והתפשטות בגילוי תורת חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה, שזהו עניין ההמשכה למטה דווקא, הרי הוא (אדמו"ר האמצעי) בעצמו היה מובדל ומופרש מהעולם עוד יותר מאשר אדמו"ר הזקן:

ידוע הסיפור¹² אודות גודל דביקותו של אדמו"ר האמצעי בהיותו שקוע בלימודו, שפעם נפל תינוק מן העריסה (שעמדה בחדרו) ופרץ בבכי, ולא הרגיש בדבר. ואילו אדמו"ר הזקן – שישב באותה שעה בחדר אחר, והיה גם באמצע דביקותו בתורה ותפלה – שמע צעקת התינוק, נכנס לחדרו של בנו (אדמו"ר האמצעי), הרים את התינוק, הרגיעו והשכיבו בעריסה, וחזר לחדרו.

והמשך הסיפור – שלאחר זמן הוכיח אדמו"ר הזקן את בנו, באומרו, שכל עניין החסידות הוא שלא תהיה סתירה בין דביקות רוחנית לעניין גשמי, היינו, שגם כאשר נמצאים בדביקות הכי נעלית ירגישו דבר גשמי, וגם בשעה שמרגישים ועוסקים בדבר גשמי יהיו בדביקות הכי נעלית.

וכך כותב גם אדמו"ר האמצעי בספרו תורת חיים סוף פרשת ויחי¹³: "מספרים בשבחי הבעש"ט ז"ל שהתפלל כמה תפלות והתענה תעניתים שיוכל להשיב לשואלו דבר בעת עליות נשמתו", כי, בשעה ש"היה נשמתו עולה במדרגה גבוה מאד . . לא היה יכול להשפיל את עצמו למטה כלל להשיב לשואלו . . ולזה התפלל כמה תפלות שיוכל לירד למטה דווקא בעת עליות נשמתו הגבה למעלה . . כי כל הגבוה יותר כו'".

וזהו גם תוכן עניין "אחד בארץ" – המודגש במיוחד אצל אדמו"ר האמצעי – שצריך להיות ההמשכה למטה דווקא (התרחבות והתפשטות בגילוי תורת החסידות בהבנה והשגה דווקא), ועל-ידי זה מגיעים למעלה יותר.

ד. ו"מעשה אבות" – שסללו את הדרך – "סימן לבנים"¹⁴ – לילך בדרך זו להיותה דרך סלולה:

ונקודת העניין – שההנהגה צריכה להיות באופן ד"גוי אחד בארץ", היינו, שאין סתירה וניגוד בין ה"אחד" ל"ארץ", שכן, גם כשנמצאים בארץ ועוסקים בעניינים ארציים, חדורים ב"אחד", כיוון שממשיכים את ה"אחד" "בארץ"¹⁵.

וכאמור – דווקא על-ידי המשכת ה"אחד" "בארץ" מגיעים לדרגא שלמעלה גם מ"אתה אחד ושמך אחד".

(משיחת אור ליום ועש"ק ויצא, יו"ד כסלו ה'תשי"ג. 'תורת מנחם – התוועדויות' תשי"ג ח"א (ז) עמ' 191-193, בלתי מוגה)

_________________

1)    "מסורת בבית הרב" – הובא בהוספה לקונטרס "בד קודש" ע' 22 בהערה.

2)    ולהעיר מהשינוי ביחס להגאולה די"ט כסלו, שהיתה בין י"ט כסלו לכ"ף כסלו (ראה סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 155. וש"נ), כלומר, בי"ט כסלו נמשך ליום שלאחריו, וביו"ד כסלו – התחיל ביום שלפניו.

3)    נדפס במאמרי אדהאמ"צ קונטרסים בתחלתו (וראה שם ע' יד ואילך. וש"נ).

4)    ראה גם סה"מ מלוקט ח"א ע' תקט.

5)    ראה תניא אגה"ק סז"ך-וכ"ח.

6)    נוסח תפלת מנחה דשבת.

7)    ראה התחלת וסיום ד"ה אין ערוך תרצ"ד (סה"מ תשי"א ע' 107 ואילך). ובכ"מ.

8)    נוסח תפלת שחרית שבת.

9)    "התמים" ח"ב ע' נח. וראה תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 190. וש"נ.

10)  ראה לקו"ש חכ"ה ע' 349. וש"נ.

11)  שיחת יו"ד כסלו תש"ב בסופה (סה"ש תש"ב ריש ע' 19). וראה לקו"ש שם. וש"נ.

12)  ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר חכ"ב ע' שסו, ובהנסמן שם.

13)  רמט, ג.

14)  ראה תנחומא לך לך ט. ב"ר פ"מ, ו. רמב"ן לך לך יב, ו. ועוד.

15)  ראה גם תניא אגה"ק ס"ט.