חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:34 זריחה: 6:31 ה' בתשרי התשפ"א, 23/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

יוסף חולם חלומות דקדושה, לעומת חלומות פרעה
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 752 - כל המדורים ברצף
יוסף חולם חלומות דקדושה, לעומת חלומות פרעה
כצער הגלות גודל הגאולה
חג חנוכה בקודש פנימה
פרשת וישב
הלכות ומנהגי חב"ד

שלושה הבדלים בולטים בין חלומות יוסף ופרעה * גם בענייני העולם הזה חי היהודי עם ענייני "שמים" * יהודי הוא התכלית שעבורו מגיע הטוב האמיתי, ואותו יוכל להשיג רק על-ידי עבודה * גם אחרי עבודתו הנעלית עדיין נדרשת ההתבטלות ל"יוסף" ונשיא הדור * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהתחלת1 פרשתנו (וישב) מסופר אודות שני החלומות שחלם יוסף, שתוכנם היה שווה: שניהם רמזו שיוסף ימשול על אחיו והם ישתחוו אליו. אלא שבחלום השני היתוסף שגם "השמש והירח"2, יעקב ובלהה – לא רק אחד עשר כוכבים, אחי יוסף, כמו בחלום הראשון – ישתחוו אליו.

גם אצל פרעה מסופר (בפרשת מקץ3) אודות שני חלומות, וגם אצלו היו שני החלומות שווים בתוכנם. אבל אצל פרעה, נותנת התורה טעם "על השנות החלום" – כיוון ש"ממהר האלקים לעשותו"4. לעומת זאת, אצל יוסף, לא נותנת התורה טעם על השנות החלום. ואף-על-פי שבחלום השני היתוסף הרמז שגם יעקב ובלהה ישתחוו ליוסף (כנ"ל), אין זה טעם מספיק על השנות החלום, כיוון שהיה אפשר לרמז זאת ליוסף בחלום הראשון. ומזה מובן, שהגם שהתוכן של שני חלומותיו של יוסף הוא שווה, מכל מקום, רומזים הם על שני עניינים שונים.

וצריך להבין, מה הם שני העניינים השונים בשני החלומות, ומהי ההוראה מהם אלינו5, כמדובר כמה פעמים ש"מעשה אבות"6 – שבזה נכללים המאורעות של יוסף, כיוון שהוא המשיך ופעל בעולם, בעולמות בי"ע, את העניינים של יעקב, כמו שכתוב7 "אלה תולדות יעקב יוסף"8 – הוא סימן והוראה לבנים9.

ב. [. .] אף-על-פי שהחלומות של פרעה באו בסיבת החלומות של יוסף, הרי הם מנוגדים במהותם: חלומות יוסף הם בקדושה, וחלומות פרעה הם בלעומת-זה. ולכן מצינו כמה חילוקים בסדר החלומות ובפרטיהם:

א) בחלומות יוסף – היה החלום הראשון אודות ענייני ארץ, "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה"10, והחלום השני – אודות "השמש והירח ואחד עשר כוכבים"2, ענייני שמים. ואילו אצל פרעה היו שני החלומות אודות עניינים ארציים: חלום אחד היה אודות סוג ה"חי" (פרות), והשני – אודות סוג ה"צומח" (שבלים), אבל לענייני שמים לא היתה לפרעה שייכות כלל.

ב) חלומות יוסף מתחילים מיד בעניין של עבודה – "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה". ולעומת זאת, בחלומות של פרעה לא מדובר אודות עניין של עבודה כלל.

ג) חלומות יוסף הם בסדר ד"מעלין בקודש"11: תחילה החלום אודות ענייני ארץ, ואחר כך אודות "השמש והירח ואחד עשר כוכבים". ובפרטיות: ההתחלה היא מ"שבלים", כפי שהם נפרדים זה מזה, ומהם נקשרים "אלומים" – מדברים נפרדים נעשה עניין של אחדות (בחלום הראשון); ועד שמגיעים לענייני שמים (שמש ירח וכוכבים – בחלום השני). וגם בגשמיות כפשוטו, הרי "אלומים" הם יקרים יותר מ"שבלים"; ואילו אבנים טובות ומרגליות, שהאור שלהם נלקח מהכוכבים12, מורים על עשירות גדולה הרבה יותר מאשר "אלומים".

מה שאין כן חלומות פרעה – הנה בענייני ארץ גופא היה הסדר ד"פוחת והולך"11: החלום הראשון הוא אודות פרות – סוג החי, והחלום השני הוא אודות שבלים, שהם סוג נמוך יותר – צומח. והדבר בולט יותר, בהתחשב בכך שעל-פי הטבע צריך להיות הסדר תחילה שבלים ואחר כך פרות, כי, החילוק בין הפרות "בריאות בשר" לפרות "דקות בשר" שאודותם מדובר בחלום הראשון, תלוי במזון שמקבלים מהשבלים, אם הם "בריאות" או "דקות". ואם כן היה החלום השני צריך להיות תחילה. אבל כיוון שהסדר בלעומת-זה הוא באופן ד"פוחת והולך", לכן היו חלומות פרעה בסדר הפוך.

וגם כל אחד מחלומות פרעה היה באופן דפוחת והולך: בתחילה ראה "שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר" ואחר כך "רעות מראה ודקות בשר"; שבלים "בריאות וטובות" ואחר כך "דקות ושדופות קדים". ויתירה מזה, כל כך הולך ופוחת בקליפה הטוב והיפה, עד שהפרות והשבלים היפות והטובות נבלעים לגמרי ("ותבלענה") על-ידי הפרות והשבלים הרעות והדקות.

וסדר זה היה גם בפתרון וקיום החלומות: תחילה היו שני השבע ואחר כך שני הרעב – "פוחת והולך", ועד כדי כך, ש"לא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא"13, היינו, שהשבע הקודם לא היה ניכר בגלל הרעב שלאחרי זה (ומה שלאחרי שני הרעב היו שוב שני שבע – לא נזכר הדבר בחלומות פרעה, כיוון שלא היה שייך אליו; הברכה של שני השבע שלאחרי זה באה על-ידי ברכת יעקב14).

ובכן, בעניינים אלו מתבטא כללות החילוק בין יהודי לאינו-יהודי, בין קדושה ללעומת-זה, כדלקמן.

ג. החלומות אודות ענייני ארץ בלבד או גם אודות ענייני שמים:

החילוק הכללי בין יהודי לאינו-יהודי, להבדיל, מתבטא בכך, שיהודי, גם בהיותו בעולם הזה, יש לו קשר עם שני העולמות, לא רק עם הגשמיות של עולם הזה, אלא גם עם הרוחניות של עולם הבא.

וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר (בעת מאסרו ברוסיא בשנת תרפ"ז, כאשר אחד החוקרים איים על הרבי באקדח): אלו שיש להם אלילים רבים ועולם אחד, פוחדים מאקדח; אבל מי שיש לו א-ל אחד ושני עולמות, אין לו מה לפחד15. – אין הכוונה שליהודי יש שני עולמות בזמנים שונים, אלא גם בהיותו בעולם הזה קשור הוא עם עולם נעלה ורוחני. והסדר של התקשרות זו הוא מלמטה למעלה: "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"16 – סולם העבודה של יהודי מתחיל מעניינים תחתונים, "ארצה", ומזה הוא מגיע עד למדריגות הרוחניות היותר נעלות – "השמימה".

וכיוון שכל ענייני התורה הם בדיוק וכל פרט מהם הוא הוראה17 בעבודה, הרי מובן, שהתוכן השוה בשני החלומות של יוסף, אף שמדברים אודות שני עולמות נפרדים, ארץ ושמים – מהוה הוראה ליהודי שעליו לעשות משני העולמות, גשמיות ורוחניות, דבר אחד; לא זו בלבד שהגשמיות של יהודי אינה צריכה להפריע לרוחניות, אלא היא צריכה גם לסייע בעבודה, ועד שמהגשמיות תהיה רוחניות18.

(מה שכתוב בזהר19 "תוקפא דגופא חולשא דנשמתא" היינו, שהתוקף של הגוף הוא החלישות של הנשמה – אין הכוונה לבריאות הגשמית של הגוף, אלא לתוקף התאוות והלהט בעניינים גופניים. אבל בריאות הגוף כשלעצמה – הרי אדרבה, זהו דבר המוכרח לעבודת השם, כמו שכתב הרמב"ם20: "היות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת וידיעת) השם הוא").

ועניין זה, שכל העניינים הגשמיים, כמו אכילה ושתייה וכללות החיים, הם בשביל רוחניות, בשביל לעבוד את ה' – ישנו בטבע של כל יהודי, אפילו אנשים פשוטים. וכידוע הסיפור21 מכ"ק אדמו"ר מהר"ש (בשייכות לוויכוח בין כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע עם אחיו רז"א, בהיותם ילדים קטנים, אודות מעלתו של יהודי על אינו-יהודי): אדמו"ר מהר"ש שאל את בן-ציון המשרת: "בן-ציון, אכלת היום?", וענה המשרת: "כן". ושאל אותו אדמו"ר מהר"ש: "אכלת היטב?", וענה: "מה פירוש טוב, הנני שבע, ברוך השם". והוסיף הרבי לשאול: "ובשביל מה אכלת?", וענה בן-ציון: "כדי לחיות". "ובשביל מה הנך חי?" שאלו הרבי – וענה בן-ציון: "כדי שאוכל להיות יהודי ולעשות רצון ה'", ונאנח המשרת באומרו זאת. ואחר כך אמר אדמו"ר מהר"ש לבניו: "הנכם רואים, יהודי, בטבעו, אוכל בשביל לחיות, וצריך לחיות כדי שיוכל להיות יהודי ולמלא ציווי ה', ומפטיר באנחה, בהרגישו שעדיין אין זה על טהרת האמת".

וכיוון שבכל העניינים הגשמיים יש ליהודי כוונה ורצון לרוחניות – הרי הם נעשים רוחניות, כמאמר הבעל שם טוב22: "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא".

ד. הדגשת עניין העבודה בחלום יוסף:

החילוק הכללי בין קדושה לקליפה הוא – שענייני קליפה הם לאו דווקא על-ידי עבודה: "אשר נאכל במצרים חנם"23 – במצרים, קליפה, נותנים לאכול "חנם", ללא עבודה של קיום המצוות24; אבל בקדושה אין "נהמא דכיסופא"25, כל המשכה והשפעה מלמעלה באה על-ידי עבודה.

וטעם הדבר:

ההשפעות בקדושה – כיוון שנמשכות מהקב"ה לבני-ישראל (והרי הקב"ה הוא שלם בתכלית, והוא עצמו התכלית שלו; וגם נשמה, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"26, הרי התכלית שלה היא בעצמה, ולא באיזה דבר אחר27, ולכן גם ההשפעות) הם בתכלית השלימות והטוב, ולכן בהכרח שיבואו דווקא על-ידי עבודה, בכדי שלא יהיו בבחינת "נהמא דכיסופא", שאז אין זה תכלית הטוב28

מה שאין כן בלעומת-זה, בקליפה, שבה עצמה אין שום תכלית, וכל מציאותה טפלה לעניין אחר – הרי גם בשביל ההשפעות שלה אין צורך בשלימות של עבודה, אלא הם נשפעים "חנם", כיוון שבלאו הכי אינם מציאות.

ה. וכן הוא גם בחילוק שבין "מעלין בקודש" ל"פוחת והולך", שבזה מתבטא החילוק שבין קדושה ללעומת-זה:

קדושה – יש לה קיום נצחי, ואין בה שינויים. השינויים בקדושה צריכים להיות רק באופן של הוספה ועליות – "מעלין בקודש", "ילכו מחיל אל חיל"29, וכיוון שהם תמיד רק למעליותא, הרי באמת אינם שינויים.

(יתירה מזה: אפילו מה שבפועל יש לפעמים ירידות אצל יהודי, ועוד: מה שבכנסת ישראל (ספירות המלכות) יש ירידות (לפעמים עולה ולפעמים יורדת30) – אין אלו שינויים בהחלט, כי, הרצון של יהודי אפילו למטה31 הוא תמיד אותו רצון, ועוד, שהוא תמיד באמנה אתו32 – לקיים תורה ומצוות ולהעלות בקודש. ועל אחת כמה וכמה בספירת המלכות, הרי הכוונה בירידות היא תמיד בשביל תכלית העלייה שתהיה לאחרי זה – "מנוחה לחיי העולמים"33, וכיוון ש"במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא", הרי כל הירידות, בפנימיות, אינם שינויים, אלא אדרבה – "מנוחה", היפך השינוי, בהתאם לרצון והכוונה שבהם).

אבל בקליפה יש סדר של שינויים, ובאופן ד"פוחת והולך". וטעם הדבר, כאמור, כיוון שהקליפה אינה מציאות לעצמה, כל מציאותה היא רק בכדי לנסות את האדם ולעורר אצלו כוחות עמוקים יותר של קדושה. וככל שהאדם מתגבר ומתעלה בעבודתו, הולך ומתמעט הצורך בניסיון, ובמילא גם מציאות הקליפה הולכת ונחלשת, "פוחת והולך", כמאמר רז"ל34: "כשזה קם זה נופל".

וזהו גם כללות החילוק בין "פרי החג", ש"כנגד שבעים אומות"35, שהם "מתמעטין והולכין"36, ובין נרות חנוכה, קדושה, שבהם הוא הסדר ד"מוסיף והולך", "מעלין בקודש"37.

ו. ההוראה מזה בעבודה היא:

כאשר נופל לאדם רעיון שיוכל לקבל השפעות מסויימות ללא עבודה, בחשבו, שבגלל סיבות מסויימות יוכל לקבל השפעות אלו גם אם לא יתייגע – עליו לדעת שרעיון זה בא מנפש הבהמית, מלעומת-זה, ששם אין הכרח בעבודה;

כמו כן עליו לדעת, שהשפעה זו שחושב שיכול לקבלה באופן כזה, הרי היא, ככל מציאות של לעומת-זה, פוחתת והולכת, עד שלא נשאר ממנה מאומה38. ולאידך גיסא39: כאשר יתייגע בעבודה, יכול להיות בטוח ש"יגעת ומצאת"40, שיתנו לו מלמעלה "מציאה", יותר מאשר כפי עבודתו, ובאופן ד"מעלין בקודש".

ואופן העבודה למדים מב' הפרטים בחלום יוסף – שכאשר יהודי מתחיל לילך בסולם העבודה, צריכה להיות העבודה בענייני ארץ, "מוצב ארצה" (כבחלום הראשון של יוסף), ועד שמגיע לענייני שמים, "וראשו מגיע השמימה" (כבחלום השני של יוסף).

ז. ובפרטיות יותר:

במה מתבטאת העבודה? – בכך ש"מאלמים אלומים": השבלים שמהם קושרים את האלומים, כל אחת מהם גדלה במקום (וגומא) בפני עצמו, והם נפרדים זה מזה. ועבודת האדם היא – ללקט ולאחד אותם "אלומים"41. והיכן נעשית העבודה – "בתוך השדה".

וההוראה מזה: נשמתו של יהודי יורדת למטה ב"שדה", עולם הזה, שהוא מקום של פירוד42, קליפות וסטרא אחרא ("עשו גו' איש שדה"43), ומתלבשת בגוף ונפש הבהמית, שהם יש ומציאות בפני עצמו, והעבודה ב"שדה" היא – לבטל את הישות והפירוד שבאים מצד הגוף ונפש הבהמית, וללקט ולאחד את כל כוחותיו לעבודת ה' – "מאלמים אלומים".

ולאחרי העבודה ד"מאלמים אלומים בתוך השדה", צריכה עוד להיות העבודה ד"ותשתחוין לאלומתי"10 – השתחוויה וביטול ל"אלומה" של יוסף הצדיק:

כל בני-ישראל הם "קומה אחת שלימה"44. וכשם שבקומת גוף האדם צריכים כל האברים להיות בטלים אל ה"תלת שליטין"45 (מוחא, ליבא וכבדא – ג' האברים העיקריים, מוח לב וכבד, שהם שולטים על כל הגוף), ובעיקר צריך להיות ביטול כל האברים אל הראש, שדווקא אז הרי זה גוף בריא – כן הוא גם ב"קומה שלימה" של כלל-ישראל.

לא די בעבודה ד"מאלמים אלומים", שמבטל את הכוחות של הגוף ונפש הבהמית ומאחד אותם לעבוד את ה'; לאחרי שנעשה "אלומה" (ציור של עבודה) – עליה עוד להתבטל ל"אלומה" של יוסף הצדיק, הרבי, נשיא הדור, שהוא ראש קומת ישראל46, שנותן הוראות47 ומנהיג את כל בני-ישראל, כשם שהראש מנהיג את כל אברי הגוף48.

בפנימיות העניין, הנה גם קודם העבודה ד"מאלמים אלומים" ישנו "ותשתחוין לאלומתי", הביטול לצדיק הדור; כי, הא גופא שיהודי יכול לעבוד עבודתו "בתוך השדה", הרי זה על-ידי הביטול הפנימי שיש לנשמה אל יוסף הצדיק49. אבל בסדר העבודה של יהודי מלמטה למעלה, צריכה לבוא תחילה המדריגה התחתונה ד"מאלמים אלומים", ולאחרי כן50 לבטל את ה"אלומה", גם את ציור הקדושה, אל הנשיא – "ותשתחוין לאלומתי".

ח. אמנם, לאחרי כל העבודה הנ"ל נמצאים עדיין "בתוך השדה", בדרגא של "מוצב ארצה" (החלום הראשון של יוסף).

אבל הכוונה היא – לצאת לגמרי מההגבלות של הגוף ונפש הבהמית, שזהו אמיתית העניין ד(כל51 ימיו ב)תשובה, כמבואר בלקוטי תורה52 שפנימיות עניין התשובה הוא: "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"53, היינו, שנשמתו של יהודי תשוב להקב"ה ותהיה באותה דרגא כפי שהיתה קודם ירידתה בגוף (אין הכוונה לצאת ח"ו מהגוף ונפש הבהמית, אלא, שגם כשנמצאים למטה בגוף לא יעלים הגוף כלל), שבשביל זה היתה כללות ירידת הנשמה למטה – שגם בהיותה בגוף תהיה מאוחדת עם הקב"ה "אשר נתנה", כפי שהיתה קודם ירידתה54.

וזהו תוכן החלום השני, שבו מדובר רק אודות ענייני שמים. – הוא כבר יצא מן ה"שדה", כי כבר השלים את כל העבודה בעניינים ארציים55. ולכן לא נזכרה בחלום השני העבודה ד"מאלמים", קיבוץ דברים נפרדים, כיוון שעבודה זו נשלמה כבר. עבודתו עתה היא רק בענייני שמים, עניינים רוחניים – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה".

אבל העבודה של ביטול הציור פנימי לנשיא הדור, חוזרת ונשנית גם בחלום השני – "ואחד עשר כוכבים (גם בהציור דכוכבים) משתחוים לי":

אין לחשוב, שהביטול פנימי אל יוסף נדרש רק כאשר עוסקים בעבודה "בתוך השדה", שכיוון שזהו מקום של פירוד, יש צורך להיזהר ולהבטיח שלא תהיה יניקה לקליפה, אבל כאשר עוסקים רק בענייני שמים, אין הכרח בביטול זה.

על כך באה ההוראה מהחלום השני: "ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" – שההשתחוויה והביטול ליוסף הצדיק מוכרחת אפילו כאשר אוחזים בעבודה היותר נעלית ד"ראשו מגיע השמימה".

(מהתוועדות ש"פ וישב, א' דחנוכה, מבה"ח טבת, ה'תש"כ. 'תורת מנחם' כרך כז עמ' 241-250, בלתי מוגה)

__________________________

1)    שיחה זו – הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידית), בשני חלקים, שנדפסו בלקו"ש ח"ג ע' 805 ואילך; ע' 819 ואילך. במהדורא זו שולבו שני החלקים, בהתאם לסדר אמירתם, וכן ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2)    וישב לז, ט.

3)    שמתחילים לקרוא ביום הש"ק זה, בזמן המנחה. – ולהעיר, שב' הפרשיות וישב ומקץ שייכות לחנוכה, כדאיתא בשל"ה (חלק תושב"כ ריש פרשתנו (רצז, א)), והובא בדא"ח (אוה"ת פרשתנו רסח, א). – מהנחה בלתי מוגה.

4)    מקץ מא, לב.

5)    ולהעיר, שבנוגע לחלום הראשון, "מאלמים אלומים", ישנו ביאור בקצרה בתו"א (פרשתנו כז, ג ואילך); אבל לא בנוגע לחלום השני (מהנחה בלתי מוגה).

6)    שנתבארו בספר בראשית, הנקרא "ספר הישר" (יהושע יו"ד, יג), לפי שבו מסופר אודות האבות שנקראו ישרים (ע"ז כה, רע"א). – מהנחה בלתי מוגה.

7)    פרשתנו לז, ב.

8)    ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ ר"פ ויחי (ל, א ואילך). אוה"ת ויחי ד"ה בן פורת יוסף (שפו, א). ובכ"מ. ועייג"כ לקו"ש ח"ג ע' 831 ואילך.

9)    ראה ב"ר פ"מ, ו. רמב"ן לך לך יב, ו. שם, יו"ד. אוה"ת ר"פ לך לך.

10)  וישב לז, ז.

11)  השייכות בזה גם לחנוכה (שחל בפ' וישב מקץ) – ראה שבת כא, ב. בדרושי חנוכה (בתו"א וכו').

12)  לקו"ת פ' ראה ד"ה ושמתי כדכד (כז, סע"ב).

13)  מקץ מא, לא.

14)  ראה פרש"י ויגש מז, יט.

15)  ראה ביוגרפי' של הרבי מליובאוויטש (מהוריי"צ) ע' 10 (סה"ש תש"א ע' 15). וראה גם תו"מ ח"ט ע' 98. וש"נ.

16)  ויצא כח, יב.

17)  זח"ג נג, ב.

18)  עייג"כ "היום יום" כז אלול.

19)  ראה זח"א קפ, ב. שם קמ, ב. ד"ה ויאמר משה תש"ט (סה"מ תש"ט ס"ע 63). וראה גם תו"מ חכ"ה ס"ע 312 ואילך. ועוד.

20)  הל' דעות רפ"ד. – כן הוא בכל דפוסי הרמב"ם שראיתי, והל' צ"ע. ולכאורה ברור, אשר יש כאן השמטת המדפיסים הראשונים (ונמשכו אחריהם המו"ל שלאח"ז מבלי לשים לב לזה. ובפרט שבהל' דיעות מעטים המעיינים), וצ"ל: מדרכי עבודת השם הוא. ובא בהמשך למש"כ שם בסוף הפרק שלפנ"ז: ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי כו' נמצא המהלך בדרך זה כל ימיו עובד את ה' תמיד כו' שיהי' גופו שלם לעבוד את ה' כו'. ועל זה כותב וממשיך ברפ"ד: הואיל (כפי שביאר לעיל) והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת השם הוא כו', או שצ"ל: מדרכי ידיעת השם הוא – וע"פ מה שמסיים שם ומביא ראי': שהרי כו' שיבין או ידע מידיעת הבורא. – ולא מצאתי במפרשי היד שיעמדו על זה (אג"ק ח"ז ע' צט. וראה גם חט"ז ס"ע סב ואילך. תו"מ חי"ז ע' 107 הערה 9).

21)  לקו"ד ח"ג תכא, א ואילך. סה"ש תרצ"ו ע' 139. תש"ג ע' 72 ואילך. תש"ד ע' 121. קובץ מכתבים לתהלים אהל יוסף יצחק ע' 216 ואילך. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ז ע' עא ואילך.

22)  סה"מ קונטרסים ח"ב תט, ב. וראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סמ"ח. וש"נ.

23)  בהעלותך יא, ה.

24)  ראה ספרי ופרש"י עה"פ. ובפרט לש"ס דילן (יומא עה, א) "מהפקירא". וראה ג"כ זח"ב קכח, א.

25)  ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. לקו"ת צו ז, רע"ד. ובכ"מ.

26)  תניא רפ"ב.

27)  וכשם שלמעלה אין כח חסר פועל (ראה פרדס שי"א פ"ג), כך גם הנשמה יש לה את כל השלימות גם בפועל, אלא שזהו בהעלם, וצריכים לגלות זאת, וגילוי זה צריך לבוא ע"י עבודה דוקא (מהנחה בלתי מוגה).

28)  ראה גם תו"מ חכ"ב ע' 126. וש"נ.

29)  תהלים פד, ח. וראה ברכות ומו"ק בסופן.

30)  הוספות לתו"א (קיח, א).

31)  משא"כ בקליפה – דרק בשרשן לשם שמים נתכוונו (לקו"ת חוקת סב, א).

32)  ראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב. תניא ספכ"ד.

33)  תמיד בסופה.

34)  פרש"י תולדות כה, כג. וראה תניא פי"ג.

35)  סוכה נה, ב. הובא בפרש"י פינחס כט, יח.

36)  שם מז, א. הובא בפרש"י שם.

37)  כדעת בית הלל, שהלכה כמותם (מהנחה בלתי מוגה).

38)  ראה קונטרס ומעין סוף מאמר ז'.

39)  והיינו, שההוראה היא הן בקו ד"סור מרע", והן בקו ד"עשה טוב" (מהנחה בלתי מוגה).

40)  מגילה ו, רע"ב.

41)  ראה ג"כ תו"א פרשתנו כח, א.

42)  ראה ד"ה ואם בשדה – תקס"ב ח"א לרבנו הזקן (ע' סו ואילך). אוה"ת תולדות ד"ה ויגדלו הנערים (קלט, סע"ב ואילך).

43)  תולדות כה, כז.

44)  לקו"ת ר"פ נצבים.

45)  זח"ב קנג, א. וראה סה"ש תורת שלום ע' 120 ואילך.

46)  ראה סה"מ תש"י ע' 254. תו"מ ח"א ע' 117. וש"נ.

47)  להיותו למעלה מהם, שלכן יש בכחו ליתן ההוראות כו' (מהנחה בלתי מוגה).

48)  ראה תניא פ"ב. וע"ד המבואר בתו"א ותו"ח שם, ובעבודה הוא ענין בירור ראשון ובירור שני. וראה ג"כ שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו תשי"ז (לקו"ש ח"ב ע' 478 ואילך. תו"מ חי"ח ע' 290 ואילך).

49)  עיין תניא שם. ד"ה באתי לגני תשי"ב בסופו (תו"מ ח"ד ע' 297 ואילך).

50)  לאחרי שכבר ביטל את ציור הישות שלו בעניינים שאינם שייכים לעבודה, עד שאין לו עניינים אחרים כלל מלבד העבודה ד"מאלמים אלומים" (מהנחה בלתי מוגה).

51)  שבת קנג, א.

52)  ר"פ האזינו.

53)  קהלת יב, ז.

54)  בבחי' "טהורה היא" (ראה לקו"ת ר"פ דברים. ובכ"מ). – מהנחה בלתי מוגה.

55)  ועאכו"כ שאין לו שייכות לעניינים חומריים (מהנחה בלתי מוגה).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)