מה פירוש השם "פטרבורג" ומה ההבדל בין "תפילין שבראש" לתפילין ש"על הראש"? * על האירועים שקדמו למאסר אדמו"ר הזקן * על מה קידש בהיותו בבית-האסורים ומתי בירך אדמו"ר הזקן "הגומל" על גאולתו? * צרור עובדות וביטויים, לרגל "חג החגים" י"ט בכסלו

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

ברשימותיו של הרבי מחודש טבת תרפ"ט ('רשימות' חוברת ד עמ' 5) וחול-המועד סוכות תרצ"א (שם עמ' 21) מתואר דו-שיח שהתנהל בין כ"ק רבנו הזקן לחסיד ר' שמואל מונקס טרם המאסר:

כשבאו לאסור את רבינו הזקן - בפעם הראשונה הסתתר בבית-החיים. העוצרים חקרו את הרבנית היכן הרבי. כשסירבה לגלות היכוה על לחיה והפילו את אחת משיניה.

בלילה חזר רבנו הזקן לביתו. בשעה מאוחרת הקיש בדלת ר' שמואל מונקס.

רבנו הזקן שאל: ידוע לך כי באו לאסרני?

ר' שמואל מונקס: יודע אני.

אדמו"ר הזקן: הרי זו סכנת נפשות.

ר"ש מונקעס: מה אומר, אך אצלי מונח שהנך צריך ללכת למאסר.

רבנו הזקן: הרי זו סכנת-נפשות.

ר' שמואל מונקס: ממה נפשך - אם הנכם "רבי", הרי כדור לא ישיגכם, ואם לאו, הרי מגיע לכם עונש, שכן מנין העזתם ליטול מאלפי יהודים את התענוג בעניינים גשמיים?!

[לימים ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א כרך א עמ' 39) ציין הרבי (שם הערה 77) יסוד לקטע האחרון שבאמרת ר' שמואל מונקס: "ויש להעיר יסוד לזה ממאמר רז"ל 'כל הישן בקילעא כו'' (עירובין כג,ב)". תוכן המאמר: שאסור למנוע מיהודי הנאה גשמית].

רבנו הזקן נשען בראשו על ידו, הגיב ואמר: אם הנך צודק - אינני יודע, אך לך לשלום.

בעקבות שיחה זו ביקש רבנו להפסיק לפרסם כי איננו בעיר (דבר שעשו קודם לכן, כדי למנוע את תפיסתו). בבוקר טבל את עצמו, קרא לאחיו מהרי"ל, לבנו אדמו"ר האמצעי ולבנו השני - ר' חיים-אברהם וציווה עליהם שיצומו. אמר להם שבאותו יום יילקח למאסר. ואכן בערב - לאחר שרבינו הזקן התפלל מנחה - נסע עם מלוויו לפטרבורג.

ביאור שם העיר פטרבורג

ברשימה אחרת מחודש כסלו תרפ"ט ('רשימות' חוברת א עמ' 9-10) מתייחס הרבי לשם העיר שבה היה עצור אדמו"ר הזקן: "פטרבורג" פירושו - העיר של פטר, שם הצאר שבנה את עיר הבירה ונקראת על שמו. "פטר" אותיות "טר"ף". העיר הינה עיר בירה, תוקף של הלעומת-זה המנגדת לירושלים - עיר הבירה של הקדושה.

ואדמו"ר הזקן הוא "פטר" דקדושה להיותו "בן ברוך ורבקה", בנם הבכור (פטר רחם) של ברוך ורבקה, ששניהם מורים על דרגות נעלות:

ברוך ראש ומקור כ"ב - "ברוך ראשי תיבות ראש ומקור כל ברכה" (פרדס ערך ברוך - הובא בלקוטי-תורה תזריע כב,ג).

ורבקה של ג"ג וד"ד - כלשון המשנה "שתי רבקות של שלוש שלוש בקר של ארבע ארבע", כמבואר בתורה-אור שמכוון: "שלוש שלוש בקר פני אריה... פני שור כו'... ארבע ארבע שהוא (גם) בחינת פני אדם שבחיות המרכבה, שהן ד' בחינות חגת"מ... האבות הן הן המרכבה שהן בחינת חג"ת ודוד הוא רגלה רביעאה".

גם ישיבתו של אדמו"ר הזקן בבית האסורים - כמו רשב"י, מקור פנימיות התורה (וכן אדמו"ר הזקן, מקור תורת חסידות חב"ד) וכן רבי עקיבא (ברכות סא,ב) שהוא מקור לתורה שבעל-פה, וגם אברהם - שבו התחיל "שני אלפים תורה" (ע"ז ט,א), וכן יוסף (שעניינו העברת תורתו של יעקב) - משום שדווקא המובחר ביכולתו לרדת למטה, ולפעול את בירור המטה.

מחיי המאסר

להלן כמה עובדות וסיפורים על המאסר עצמו. סיפר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בליל כ' בכסלו תרצ"ג וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מביא זאת ברשימתו ('רשימות' חוברת קעא עמ' 14):

חסידים היו מספרים כי בשהותו של אדמו"ר הזקן במאסרו הכניסו (לחדרו) ספל, ומים היו תמיד בחדרו, ולחם, וזה היה מאכלו. בשבת-קודש היו גם-כן מביאים לקידוש בירה או תמד.

בחורף תרצ"ה שמע הרבי מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ סיפור נוסף שקשור במאסר ('רשימות' חוברת קעט עמ' 13):

כאשר הביאו את הסבא לפטרבורג, בחנו אותו בכל החכמות (שבע חכמות). הכניסוהו לחדר מלא ציורים, אדמו"ר הזקן הביט זמן מה על התמונות לבסוף הראה על אחת מהן שהיא טובה, בבארו: אי-אפשר להתהוות יש מיש כי אם על-ידי "אין" באמצע. והצייר הזה - שכח על עצמו בעת הציור.

יותר משחשב המגיד...

ועוד על המאסר ('רשימות' חוברת קסב עמ' 21-20):

רבי לוי-יצחק מבארדיצ'וב טען שאדמו"ר הזקן לקח על עצמו עוד יותר מכמו שהרבי (הרב המגיד חשב).

בי"ט-כ' בכסלו תרצ"ג סיפר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ פרטים אודות אדמו"ר הזקן, מהם שלא התפרסמו ב"לקוטי דיבורים" (ראה 'רשימות' חוברת קעב: "מה שלא נדפס").

הנוכחים קפאו על מקומם

סיפור מעניין נוסף (שם, עמ' 14) שכ"ק אדמו"ר הזכירו כמה פעמים בהתוועדויותיו (ראה למשל שיחות-קודש עמ' 93):

בעת המאסר, כשנכנס אדמו"ר הזקן למשרד הכלא התחילו הנוכחים לשחוק עליו שהוא חפץ להיות מלך בישראל וכו'. הטלית-והתפילין היו בידו של אדמו"ר הזקן, והתחיל להניח תפילין דרבינו-תם. כשהניח תפילין של ראש והביט במכסה של קופסת הכסף, אם התפילין של-ראש מכוון באמצע הראש, ונטה ראשו לכאן ולכאן, הרי מי שעמד - לא (היה) יכול להתיישב, ומי שישב לא (היה) יכול לעמוד.

ואמר אדמו"ר הזקן ש"וראו כל עמי הארץ" אמור על התפילין של-ראש - היינו שניצב כמו נד, נעשים קפואים (קופאים על מקומם).

בהתוועדות מוצאי שבת-קודש פרשת שלח תשל"ט (שיחות-קודש תשל"ט כרך ג עמ' 248) הזכיר הרבי סיפור זה והפיק מכך את ההוראה:

מכיון שסיפור זה הגיע לידינו - הרי (על-פי תורת הבעש"ט) מזה גופא הוכחה שיש לזה שייכות אלינו, ויש ללמוד מכך.

והוא: יהודי נקרא שבעיצומו של יום (או לילה) ובאמצע "הו-הא" של עולם-הזה, מסוגל הוא להחליט ולהתייצב באופן של גאולה למרות שרגע קודם לכן הוא היה במעמד ומצב רק של כזה אשר "בשם ישראל יכונה" - מתהפך הוא מן הקצה אל הקצה "בשעתא חדא וברגעא חדא", והוא נהיה דבר אחד עם קודשא-בריך-הוא, עצמות ומהות.

"תפילין שבראש" ולא ש"על הראש"

לסיפור האמור יש תוספת - כך מספרים חסידים - שאותה הזכיר הרבי בכמה הזדמנויות (ראה שיחת שבת-קודש פרשת עקב תשכ"ט - שיחות-קודש תשכ"ט כרך ב עמ' 348-349; שיחת י"ט בכסלו תש"כ - שיחות-קודש תש"כ עמ' 148):

כשנשאל אדמו"ר הזקן הרי יהודי נוסף הניח גם הוא תפילין ומדוע לא פעלו תפיליו על אומות-העולם? השיב אדמו"ר הזקן: כדי שהתפילין יפעלו צריך שאכן יקויים בהמניח "תפילין שבראש" ולא רק שעל הראש, כלומר: דווקא כשהתפילין פועלים פעולתם בכל ענייני הראש כדרגה הנעלית שבהנחת תפילין.

"טוב לבריות"

באיגרתו (נדפסה גם בתחילת 'היום יום') מציין אדמו"ר הזקן כי הגאולה היתה ב"יום ג' שהוכפל בו כי טוב".

בשנת תשל"ח (שיחות-קודש תשל"ח כרך א עמ' 242 ואילך) התעכב הרבי על פרט זה, הקשור ל"טוב לשמים וטוב לבריות" וקישר זאת לסיפור על שהותו של אדמו"ר הזקן (בשעות שלאחר מאסרו) בבית של ה'מתנגד' מספר שעות:

מתנגד זה ידע על שחרורו של רבינו ממאסר כפי שנוכח בכך בעיני בשר, ולמרות זאת ציער את אדמו"ר הזקן כדי לפעול אצלו מצב הפכי מגאולה - דבר שהוא היפך שכל הפשוט (ועוד חשב שהוא עושה עניין טוב, השארת נוסח התפילה כמו לפני-כן כו')!

ואילו אדמו"ר הזקן, למרות הצער הרב שהלה גרם לו, הרי (לא הסתפק בכתיבת ההוראה ש"לא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם חס-ושלום") נהג באותו יהודי דרך-ארץ באופן של "טוב לבריות" לא הסתפק במחשבה ודיבור, אלא עשה זאת במעשה (שתיית התה שהלה הכין לו, באומרו תנו כבוד לאכסניה)!

שלימות הגאולה בחנוכה

לא מצינו בבירור מתי בירך כ"ק אדמו"ר הזקן ברכת הגומל לאחר שחרורו, אך מכיוון שידוע ששב מפטרבורג לאזור מגוריו ויטעבסק "ביום ג', ב' דחנוכה" ו"התעכב שם כל ימי החנוכה", הרי לאור פסק-דינו ש"לא יברך החולה (ברכת הגומל) עד שיחזור לבוריו לגמרי" מסיק הרבי (ראה שיחות-קודש תשמ"א כרך א עמ' 597) שעשה כן בימי החנוכה. ומכך נמצא ששלמות גאולת י"ט כסלו היתה בחנוכה.