חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:42 זריחה: 6:09 ט"ו בחשון התש"פ, 13/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גודל תפילין של יד / צירוף שמות
תגובות והערות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 764 - כל המדורים ברצף
מסירות נפש כדי לטהר יהודי במצב ירוד
הציפייה מעוררת לבקש בכל עת
הרמ"ע (רבי מנחם עזריה) מפאנו
פרשת תשא
גודל תפילין של יד / צירוף שמות
הלכות ומנהגי חב"ד

גודל הבתים בתפילין

בנוגע למה שהעירו (ב'התקשרות' גיליון תשנ"ו) ואחר-כך הקשו לשאול שוב (גיליון תשנ"ט) בעניין תפילין של יד שהם ד' עד ד', דאולי לא מניחים כראוי ח"ו. וכנראה דעקב דבריי הקצרים לא הובנו כראוי, והמשיכו לערער ר"ל על קיום מצוות תפילין של רוב חסידי חב"ד, ובאמת הדבר פשוט מאוד, והכול מיוסד על טעות במדידה וכמו שיתבאר בעזרת ה' יתברך.

ראשית כול הנני מודיע ומבהיר, שבימים הללו מדדתי אורך הזרוע של כמניין נערים, שרק עתה התחילו להניח תפילין מהודרות בגודל ד' על ד', וצירפתי אלי עדי קיום ובירור, והתברר שהזרוע הכי קטנה אצל נער נמוך קומה לפי ערך חבריו, היתה כ-20 ס"מ, ואצל רובם מעל 21 ס"מ. וכאן הבן שואל: אטו הזרוע דגידולי בני-ברק שאני! אטו יש כאן מחלוקת במציאות?!

ועל כן המסקנה אחת היא, שצריך לדעת איך ומה למדוד!

בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (סימן כ"ז ס"ב) נאמר: "צריך להניחה בגובה הבשר שבפרק הזרוע שבין המרפק . . להכתף, וזה המקום נקרא קיבורת, אבל לא יניחנה למעלה מהקיבורת, דהיינו שלא יניחנה למעלה מחצי הפרק שבין המרפק לכתף" עכ"ל. וכן הוא בסידור, עיין-שם. מוכח מכאן שמודדים כל הזרוע מהמרפק עד הכתף, שכל זה נקרא זרוע, דלא כהטועים למדוד רק עד בית השחי, דאז מחסירים חלק ניכר מהזרוע, המכוסה ומוסתר עקב השרירים כו' משם עד הכתף, והמדידה האמיתית היא: ליישר את כל היד, ולמדוד מהמרפק עד הכתף, דהיינו קצת מהצד – לא מתחת בית השחי, או להרים את היד ישר בגובה כלפי מעלה, ואז גם אם ימדוד עד בית השחי הרי זה עד הכתף. וזהו מה שכתבתי בקיצור בגיליון תשנ"ט.

וכן כתבו הראשונים דמודדים עד הכתף, עיין רמב"ם (הלכות תפילין פ"ד ה"ב), מרדכי (בפירוש הסוגיא מנחות ל"ז ע"א בשם ר"ת), רא"ש (הלכות קטנות הלכות תפילין אות ח"י), חינוך (מצווה תכ"א), והטור (סימן כ"ז).

ומה שכתוב בשולחן ערוך הבית-יוסף סעיף א': "בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי", ומקורו מהסמ"ק ריש סי' קנ"ג (מובא בבית-יוסף שעל הטור), אין הכוונה כאשר היד משוחררת כלפי מטה, ואזי חלק מהזרוע מכוסה וכמו שכתבתי לעיל, אלא כשהיד מרוממת כלפי מעלה, ואזי גם בצד בית השחי מתגלה כל הזרוע, וכנ"ל.

ובעל-כורחך צריך לומר כן בפירוש דברי שולחן-ערוך הבית-יוסף: א) בהגהת הסמ"ק שם ס"ק א' מובא משמושא רבה "פלג זרוע" עיין-שם, והזרוע הרי נמשכת עד הכתף. ב) אטו הבית-יוסף בשולחן-ערוך חלוק על כל הראשונים המפורשים הנזכרים לעיל, ויכריע שהסמ"ק חולק על כולם, ויפסוק רק כהסמ"ק? ג) האם פשוט לומר שכ"ק אדמו"ר הזקן בשולחן-ערוך ובסידור יפסוק דלא כהשולחן-ערוך? ד) הבית-יוסף בפירושו על הטור מביא חלק מהראשונים הנ"ל וגם את הסמ"ק הנ"ל, ולא העיר דיש מחלוקת ביניהם. לכן פשוט וברור דאין כאן שום חילוקי דעות, ומה שכתוב בשולחן-ערוך הבית-יוסף "בית השחי" – הרי הוא באופן כזה דבית השחי אינו מכסה על חלק מהזרוע, כי היד מרוממת כלפי מעלה, ואפושי מחלוקת לא מפשינן.

ועוד: הכרח לדבר דאין כאן שום מחלוקת, וגם כאשר כתוב עד בית השחי הכוונה כל הזרוע עד הכתף, הרי הוא מתוספות מפורש במסכת מנחות (דף ל"ז ע"א ד"ה קיבורת): "ואומר ר"ת דהוא גובה הבשר שבזרוע שבין בית השחי למרפק . . ומשמע בהדיא דההוא דסמוך לכתף הוא זרוע שבין הכתף למרפק וכו'" ע"ש. ואטו סותר עצמו מיניה וביה מרישא לסיפא, ועל-כורחך דאין כאן ב' דעות, והיינו הך כנ"ל.

ואין צריך לומר שאין שום דיוק כלל מדברי הרמ"א ס"א שכתב: "אבל לא בחצי העצם הסמוך לבית השחי", וכן מדברי השולחן-ערוך סעיף ז': "כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין". דאף שכתב בית השחי הרי זה רק לסימן איה מקום העצם המדובר שעליו מניחין תפילין, ועל זה כתב שזה העצם "הסמוך לבית השחי" וד"ל ופשוט.

ומי שימדוד את כל הזרוע (ולא רק חלק או רוב הזרוע) ובאופנים שכתבתי לעיל, וכמובן שיש להקפיד שהיד תהיה מתוחה היטב ולא מקופלת, כדי שחלק היד הנקרא 'קנה' לא יכסה ויסתיר חלק מהזרוע, יתברר בלי שום ספק כלל, דגם לנער שרק עתה מתחיל להניח תפילין ואף שהוא נמוך קומה, הזרוע שלו היא כ-20 ס"מ, וזהו שמחלקין לחצאין כמו שכתב בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן הנ"ל ס"ב: "וזה המקום נקרא קיבורת, אבל לא יניחנה למעלה מהקיבורת, דהיינו שלא יניחנה למעלה מחצי הפרק שבין המרפק לכתף" עיין שם – אזי יש לו לכל הפחות 10 ס"מ ומניח שם תפילין ד' על ד', ואפילו ביחד עם המעברתא והתיתורא הרי הוא בערך שבע וחצי ס"מ, ועוד נשאר בריווח – יותר מ 2 ס"מ עד למרפק. זהו לנער הנמוך, ובודאי שלגדולים יותר אין שום בעיה, והכול בריווח ממש. ובעזרת ה' יתברך חסידי חב"ד מניחים תפילין בהידור, תם ונשלם.

מה שציינו שהמשנה ברורה ס"ק ד' העיר בזה, גם זו טעות, כי מי שראה "תפילין הגדולים" שהיו בזמן המשנה ברורה, יבין דתפילין דנן שהם ד' על ד' נחשבים כקטנים לגביהם, כי רוחב הבתים לבד שהיה אז ברוסיה וכו' הגיע ל 6-7 ס"מ ואולי יותר, וכן התיתורא והמעברתא היו מאוד רחבים וכו', ועליהם העיר המשנה-ברורה, אבל תפילין דנן שהם בסך-הכול כחצי ס"מ יותר גדולים מרוב התפילין, אינם נקראים גדולים לגבי זה. והכול על מקומו בא בשלום בעזרת ה' יתברך.

הרב יוסף יצחק בלינוב, רב מרכז העיר, בני ברק

בעניין הנ"ל

מנהג חב"ד שאורך ורוחב הבתים של התפילין יהיו "אצבעיים על אצבעיים", וכמו שהרבי כותב (אגרות קודש חלק י"א עמ' שו): "אודות הבתים דאצבעיים על אצבעיים... וידוע אשר מנהגנו הוא בשיעור זה".

ב'התקשרות' (גיליון תשנ"ט) כותב שמואל הסופר, שלפי דעתו, מנהג זה – של אצבעיים על אצבעיים בשל יד, אינו חל על נערי בר-מצווה, וכמו-כן אינו חל על הרבה אנשים מבוגרים שאין מספיק מקום בקיבורת ידם לשיעור זה.

ותמוה: הרי מנהג זה של "אצבעיים על אצבעיים" הנהיגו רבותינו נשיאנו באופן מפורש, איך אפשר לבטל זאת על-פי דיוקים, סברות, ופלפולים ללא הוראה מרבותינו נשיאינו?

עוד כותב ש"ה: "אך דא עקא, לפי מדידות שעשיתי...לבחור בר מצווה בגודל ממוצע ומתחת לכך, וכן להרבה אנשים מבוגרים, אין מספיק מקום בקיבורת להניח תפילין של אצבעיים על אצבעיים".

ותמוה: גם המשנה ברורה (בביאור הלכה סי' לב סעיף מא ד"ה אין לו) שמזהיר ש"לא יעשה התפילין גדולים עד מאוד", הרי הוא ממליץ שיעשו תפילין עד לגודל של ארבע אצבעות על ארבע אצבעות, וזה לשון המשנה ברורה (שם, בביאור הלכה סוף ד"ה אורך ורוחב הבתים): "והנכון לאדם שיהיו תפיליו תמיד ממוצעים, דהיינו לא פחות משיעור אצבעיים על אצבעיים ולא יותר מד' על ד' אצבעות, והיינו עם התיתורא והמעברתא", עכ"ל.

היינו שהחשש בתפילין גדולות הוא רק כאשר התפילין הן יותר מארבע אצבעות, אך בפחות מארבע אצבעות אין שום חשש כלל. האם המשנה ברורה לא ידע למדוד? או שמא מאז המשנה ברורה ועד היום קטנו הידיים? אתמהה!

עוד כותב ש"ה: "זה שעושים גודל תפילין של יד כמו תפילין של ראש, אין לזה כל בסיס ומקור".

ותמוה, הרי כך כותב המקור חיים (סימן לב סעיף מא): "וכתב הב"י ס"ס ל"ה בשם המנהיג, שריבוע תש"ר ותש"י יהיה שוין. ונראה שיש לחוש לדבריו".

עוד כותב ש"ה: "חובת רבני אנ"ש שיחיו לעורר על דבר פשוט זה, שרבים נכשלים בו". ותמוה מאוד: איך אפשר לומר שמנהג זה שהנהיגו רבותינו נשיאינו הכשילה רחמנא ליצלן יהודים באי הנחת תפילין של יד כדרוש?

לסיכום: מנהג חב"ד כפי שהנהיגו רבותינו נשיאינו שגודל הבתים גם בשל יד הוא אצבעיים על אצבעיים, הוא למנער ועד זקן, ואין בזה שום חשש כלל.

הרב משה ששונקין, מטולה

הערות המערכת:

א) למרות שבשו"ע אדמו"ר הזקן מדובר בשיעור 'אצבעיים על אצבעיים' רק בתפילין של-ראש, הרי בפועל נהגו הן רבותינו והן אנ"ש להיזהר בזה גם בשל-יד. וכן משמע מסתימת השיעור בתניא (שלא הזכיר ששיעור זה הוא רק בשל-ראש). בגיליון תשנ"ט הובא מהרה"צ ממונקאטש שגם אחרים נהגו כך, ומפסקי תשובות שנהגו כך רק לנוי מצווה. איני יודע מניין לו להרב הכותב שכך "הנהיגו רבותינו נשיאינו".

ב) שלא כשו"ע אדמו"ר הזקן, המשנה ברורה אינו מחלק בין של-יד לשל-ראש, למרות שדברי הגאונים והתוספות (עירובין צה,ב) הדנים בגודל התפילין, מתייחסים רק לשל-ראש. ושוב: מסתימת לשונו בביאור הלכה הנ"ל ניתן להסיק שכוונתו גם לשל-יד.

ג) המשנה ברורה (שם, ס"ק קפט) סובר, ש"אצבעיים על אצבעיים" היינו מלמטה בתיתורא, ולא בבית עצמו כדעת רבותינו (וזה מחזק עוד יותר את הלימוד של הרב הכותב ממסקנתו שגודל התיתורא יהיה "לא יותר מארבע על ארבע אצבעות").

קריאת שמות1

בנוגע2 למה שכתבו (בגיליון תשס"א) אודות קריאת שם הנכד כשם הסבא שהוא בחיים, יש להעיר:

1) מה שהוכיחו שכשאינם שווים ממש אין חשש (וכמו שכתב אדמו"ר ה'צמח צדק'), ומה שיש להשתדל שיקראו לנכד בעיקר בשם האחר זהו רק לרווחא דמילתא – הנה זה מוכח גם ממה שכתוב בקטע שלפני זה (בשערי הלכה ומנהג ח"ג עמ' רח"צ3) במקרה דומה: "לכאורה, כיוון שהשואל קרא השם על שם המת ולא על שם החי, אין בזה חשש שינוי מנהג ישראל. ובפרט, שלא ידע שיש אימו זקנתו בחיים ששמה כך". ומשמע דמדובר אפילו כשהשמות שווים לגמרי, ומובן מזה דההקפדה במנהג האשכנזים אינה שלא יהיו שמות שווים לסבא ולנכד (על-דרך הקפידא בחתן וחמיו) אלא שלא יתכוון לקרותו על שם זקנו שחי.

2) בנוגע לשמות כלה וחמותה, מבואר באגרות-קודש חי"ב עמ' קפה: "שצירוף שני שמות . . אין העניין שכל אחד מהם נשאר גם4 בפני עצמו, אלא ששניהם יחד מהווים שם חדש (כדמוכח גם מעניין השמות דכלה וחמותה המובא בשו"ת צמח צדק אבן העזר סוף חלק א)".

ויש להוסיף: זה מוכח גם כן לכאורה מעניין שינוי השם כשמוסיפים שם לחולה, וכמו שאומרים בנוסח התפילה: "ונשתנה שמו כי אחר הוא, ואם על פלוני5 נגזר הגזר דין – על פלוני לא נגזר, לכן אחר הוא, ואינו הוא הנקרא בשם הראשון".

והנה מצינו הקפדה שלא לצרף עוד שם לשמות הנשיאים "כי אין מערבין בין קודש וחול". ולכאורה על-פי הנ"ל גם בסתם שמות (משפחתיים) אין מקום לצרף שני השמות (עד"מ: שם אבי אביו, ואבי אמו) דנמצא דזהו שם שלישי.

ואולי יש לומר, דהחידוש בההקפדה לגבי שמות הנשיאים הוא, דאפילו כשאינו מוסיף שם, רק שמכוון גם לשם הנשיא "אין מערבין בין קודש וחול", דזהו המקרה במכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (אג"ק ח"ט עמ' רי"ד) לאדם ששם זקנו היה יחיאל דוב, ורצה לכוון בשם דוב גם על כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, ועל זה כתב לו אדמו"ר הריי"צ: "לא יעשה ולא יכוון"; אבל כשמצרף שני שמות ביחד, יש לומר דגם בלאו-הכי אין מצרפין.

3) לאחרונה היו כמה וכמה שקראו לבניהם על שם השליח הרב גבריאל נח הי"ד הולצברג, והיו כאלה שהוסיפו השם "חיים" וכיוצא-בזה (כנראה כסגולה לאריכות ימים6) – ועל-פי הנ"ל לכאורה אין זה אותו השם.

ולגופו של עניין, ישנם כמה מענות במקרים על-דרך-זה, ונראה שאין בזה קפידא, ולא הוזהרו כלל להוסיף שם: א) מענה למי שרצה לקרוא לבנו על שם אביו שנפטר בהיותו צעיר: "אין לחשוש לזה, שהרי זהו במצוות כיבוד אב"7. ב) מענה למי שרצה לקרוא לבנו גרשון מנחם מענדל, על שם אביו שנספה במלחמה: "כמה גרשון מנחם מענדל היו בעולם. ואם האב והאם שיחיו שניהם יסכימו על שם זה, יהי רצון שיהיה לאריכות ימים ושנים טובות"8.

[אמנם בשני מקרים הנ"ל מדובר לקרוא על שם אביו דיש בזה גם מצוות כיבוד אב, אבל ישנו מענה שלישי שאינו קשור כנראה עם כיבוד אב:] ג) מענה לאחד שרצה לקרוא לבנו על שם אדם שנהרג על-ידי הגרמנים ימח-שמם: "באם לא קפדי בודאי דלא קפדי, ואדרבה, זכות גדול הוא". (כל הנ"ל מובא ב"אוצר מנהגים והוראות" – יו"ד עמ' קצב).

[דרך אגב: ממענה ב' הנ"ל מוכח דהקא-סלקא-דעתך להקפיד, אינו מפני החשש שמזלו (של מי שנקרא על שמו) גרם שנהרג, ולכן אין חשש שגם לו יהיה אותו מזל ח"ו, דאם כן אינו מובן המענה "כמה גרשון מנחם מענדל היו בעולם", דהרי פשוט דהילד הנה נקרא על שם זקנו שנהרג, ולא על שם 'גרשון מנחם מענדל' אחרים ש"היו בעולם", אלא הקא-סלקא-דעתך הוא לחשוש דהשם הזה גורם ("שמא גרים"9) ועל-דרך ד"רבי מאיר הוה דייק בשמא"10, ועל זה היה המענה דכמה גרשון מנחם מענדל היו בעולם – שלא נהרגו, ולכן אין לחשוש דהשם גרם].

הערה: יש לעיין בכל זה – בשו"ת חתם-סופר אבה"ע ח"ב סכ"ה, ובשו"ת מחנה חיים ח"ח סימן ס', ובשו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סימן קכב – והמבואר כאן הוא כפי הנראה הכרעת רבינו בזה.

4. בנוגע לצרף שם לשמות הנשיאים:

ב"אוצר מנהגים והוראות" יו"ד עמ' קפט מובא מענה רבינו (משנת תנש"א) דכשנוגע לכיבוד אב – אפשר לצרף.

ויש לעיין אם זו הוראת שעה ומענה פרטי11, או שאולי זו "משנה אחרונה". ומובאים שם עוד כמה וכמה מקרים (בבית הרב) שצירפו שם לשמו הנשיאים [ויש להוסיף על המובא שם: הרב חיים אברהם (בן אדמו"ר הזקן) נקרא בב' השמות בברית מילה ('ספר התולדות – אדמו"ר מהר"ש' [של הרבי] עמ' 6). הרב ברוך שניאור (סבו של הרבי); הרב מרדכי דובער (בן הרב נחום) סלונים (בן הרבנית מנוחה רחל); הרב שלמה זלמן (בן המהרי"ל מקאפוסט); ועוד].

הרב לוי הלוי פישער, מוריסטון, ניו-ג'רסי

_______________

1)    ההערות לתגובה זו הן הערות המערכת.

2)    ראה בנושא זה גם ב'התקשרות' סוף גיליון שנ"ו.

3)    והוא מאג"ק ח"ג ס"ע קפא, ולא כנסמן שם בסוף הספר.

4)    אולי צ"ל: שֵם (האותיות ג ו-ש דומות מאד בכי"ק של הרבי).

5)    כך נדפס בנוסח שבסוף התהילים 'אוהל יוסף יצחק' עמ' 184, בכל הדפוסים שראינו, ללא סוגריים. ולכאורה ברור שצריך לומר בפירוש במקום תיבה זו את השם הישן של החולה (במקום ה'פלוני' הראשון, למשל: משה) ואחר-כך את שמו החדש (במקום ה'פלוני' השני, למשל: חיים משה).

6)    כיוון שהעולם חוששין מקריאת שם אחרי מי שמת, ובפרט שנהרג, בדמי ימיו, וגם בקשר להרוגי השואה מסתפקים, ולרוב עושים זאת רק בתוספת שם אחר, וראה בס' אוצר הברית (מהדורת תשנ"ג, ח"א עמ' שמה ובהערות, וגם בעמודים הבאים, אודות קריאה בשמות כאלה בהוספת שם, ובעמ' שנד אודות קריאת שם ע"ש שני בני אדם בכלל).

7)    נדפס גם ב'נלכה באורחותיו' עמ' 235.

8)    נדפס גם ב'שערי הל' ומנהג' ח"ג עמ' רצו.

9)    ברכות ז,ב. זוהר ח"א נח,ב. ס,א ובכמה מקומות.

10)  יומא פג,ב.

11)  כך ענה לנו הרה"ח ר' יהודה ליב שי' גרונר בנידון.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)