חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:42 זריחה: 6:09 ט"ו בחשון התש"פ, 13/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 491 - כל המדורים ברצף


גיליון 491, ערב שבת פרשת וישב, כ"ד בכסלו ה'תשס"ד (19.12.2003)

דבר מלכות

מחנוכה נוטלים מסירות-נפש לכל השנה כולה

אף-על-פי שעניין נרות חנוכה נמשך מנרות המקדש ומצד נס פך השמן שאירע בנרות המקדש - יש בנרות חנוכה מעלה יתרה על נרות המקדש * נרות חנוכה קיימים לעד משום שתוכנם הוא מסירות-נפש - עניין הנוגע לכל המצוות ולכל הזמנים * על-ידי עבודה במסירות-נפש נזכה לגילויים של ימות המשיח * משיחות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. איתא ברמב"ן1 בשם המדרש: "כשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה, חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות"2, "לגדולה מזאת אתה מוכן, הקורבנות - כל זמן שבית-המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם - אל מול פני המנורה יאירו"3.

ומפרש הרמב"ן: "לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו".

ועל-פי זה נמצא, שמעלת הנרות גדולה ממעלת הקורבנות, ואפילו ממעלת הקטורת4. ומעלה זו היא בשני עניינים: (א) גם בזמן הבית גופא גדלה מעלת הנרות למעלה ממעלת הקורבנות, ומצד מעלה זו נעשה עניין נוסף (ב) הנרות קיימים לעד, אפילו בזמן הגלות (שהוא עניין נרות חנוכה).

ונוסף על ב' המעלות בעניין הנרות בכלל, ישנן ב' מעלות אלו בפרטיות גם בנרות חנוכה עצמם: (א) נרות חנוכה היו גם בזמן הבית (שהרי חכמים תקנו היום-טוב דחנוכה בזמן בית שני5), וגם אז היתה מעלתם גדולה ממעלת הקורבנות, (ב) נרות חנוכה ישנם גם בזמן הגלות.

ב. והעניין בזה:

אף-על-פי שעניינם של נרות חנוכה נמשך מנרות המקדש, וכמובן גם מפשטות העניינים, שמקורם של נרות חנוכה הוא מצד הנס שהיה בפך השמן שבו הדליקו את נרות המקדש, אף-על-פי-כן, יש בנרות חנוכה מעלה יתירה לגבי נרות המקדש, שהרי נרות חנוכה הם מצווה מדרבנן5, ואמרו רז"ל6 "חמורים דברי סופרים" ו"ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה"7.

וכמובן גם מדברי הרמב"ן הנ"ל, שמצד מעלתם של נרות המקדש עצמם - "כשאין בית-המקדש קיים... אף הנרות בטלות", ורק מצד עניינם של נרות חנוכה - "הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו".

ותוכן העניין - שנרות חנוכה קשורים עם מדריגה שלמעלה מהשתלשלות, ששם "לא שניתי"8, דהיינו שאין שם מקום להגבלות ושינויים ("אתר דלא אשתני"9). וכיוון שכן הוא בשורשם, לכן נמשכו גם למטה באופן זה, שקיימים לעד ולעולמי עולמים.

וזהו גם הטעם לזה שנרות המקדש הם שבעה ונרות חנוכה הם שמונה, כידוע10 שמספר שבעה הוא בהשתלשלות, ומספר שמונה הוא למעלה מהשתלשלות, ולכן אמרו רז"ל11 שהכינור דלעתיד יהיה של שמונה נימין, ועל-דרך זה בנרות חנוכה, שעניינם גילוי שלמעלה מהשתלשלות, מעין דלעתיד, ולכן הם שמונה נרות.

ג. והנה לכאורה גם בנרות חנוכה ישנה הגבלה - שהרי "יומי דחנוכה תמניא אינון"12, מיום כ"ה כסלו ואילך, אבל שאר ימות השנה אין בהם העניין דנרות חנוכה.

אמנם, הגבלה זו היא בנוגע לזמני השנה בלבד, אבל כשמגיע זמן זה בשנה, כ"ה כסלו, ישנו העניין דנרות חנוכה בכל שנה ושנה, ואין חילוק בין זמן הבית לזמן הגלות.

ויתירה מזה, שבימי החנוכה אין אפילו הגבלה בנוגע לזמני השנה, כיוון שההארה מימי החנוכה נמשכת ומאירה בכל השנה.

ואף שעניין זה ישנו גם בכל המועדים (כידוע13, שהארת כל המועדים נמשכת על כל השנה), ואם כן, לכאורה, אין זו מעלה מיוחדת בימי החנוכה, הרי לאמיתו של דבר ישנו חילוק בין הארת כל המועדים להארת ימי החנוכה, כי הארת כל המועדים נמשכת רק בתפילות כל השנה מה-שאין-כן הארת ימי החנוכה נמשכת בכל היום כולו.

והעניין בזה:

ידוע14 שג' הרגלים - פסח, שבועות וסוכות - הם כנגד אברהם, יצחק ויעקב, "שהמועדים נתקנו כנגד האבות; פסח כנגד אברהם, דכתיב15 לושי ועשי עוגות, ופסח היה; שבועות כנגד יצחק, שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק; סוכות כנגד יעקב, דכתיב16 ולמקנהו עשה סוכות"17.

ונוסף לזה ידוע18 ש"תפילות אבות תקנום", "אברהם תיקן תפילת שחרית.. יצחק תיקן תפילת מנחה... יעקב תיקן תפילת ערבית".

וזהו שכל המועדים מאירים ונמשכים בג' התפילות - פסח בתפילת שחרית, שבועות בתפילת מנחה, וסוכות בתפילת ערבית; אבל ההארה של ימי החנוכה מאירה בכל הזמנים.

ד. וביאור העניין בעבודה:

כל המועדים הם עניינים פרטיים בעבודה, ולכן ההארה של כל אחד מהמועדים מאירה בזמן ועניין השייך לו.

מה-שאין-כן חנוכה - עניינו מסירות נפש, ומסירות-נפש צריכה להאיר תמיד, בכל ענייני העבודה, וכמבואר בתניא19 "שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו לה'". וכיוון שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו לה' ". וכיוון שקיום התורה ומצוותיה צריך להיות במשך כל היום כולו ובכל ענייני האדם, כמו שכתוב20 "בכל דרכיך דעהו", נמצא, שעניין המסירות-נפש צריך להיות כל היום כולו.

אמנם, הזמן לעורר את כוח המסירות-נפש - הוא בימי החנוכה. חנוכה הוא הזמן שממנו יכולים וצריכים לשאוב מסירות-נפש על כל השנה כולה, שכל העניינים שיעשה במשך השנה - הן ענייני לימוד תורה וקיום המצוות, והן דברי הרשות - יאיר בהם כוח המסירות-נפש של יהודי, ועל-ידי זה נעשים כל עשייותיו כלים  לאלוקות, והוא מגלה אחדות הוי' בכל ענייניו.

ועל-ידי העבודה דימי החנוכה, שהאדם מעורר בעצמו כוח המסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת, שהוא עניין העצם שלמעלה מכוחות הגלויים - על-ידי זה מתעורר גם למעלה העצם שלמעלה מהשתלשלות, "אתר דלא משתני" (כנ"ל).

וזהו הטעם שנרות חנוכה קיימים לעד ולעולמי עולמים, הן בזמן הבית והן בזמן הגלות, ואפילו בביאת המשיח, כמאמר רז"ל (לפי גירסא אחת)21 שלעתיד כל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים, כיוון שנרות חנוכה באים על-ידי עבודת המסירות-נפש, שעל-ידי  עבודה זו יתגלו הגילויים דימות המשיח, ואפילו הגילויים דזמן התחיה, עד להגילויים דאלף השביעי "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"22.

* * *

ה. בעניין המצוות מצינו שכל מצווה כלולה מכל שאר המצוות23. ומובן הדבר, דכיוון שכל המצוות באות מהקב"ה שהוא אחדות הפשוטה, ובמילא גם כל העניינים הקשורים עמו הם באופן של אחדות פשוטה, הרי כאשר רצונו יתברך שעניין מסויים יתבטא בריבוי פרטים דווקא, אזי כל פרט הוא בבחינת אחדות פשוטה, והוא כולל בתוכו את כל שאר הפרטים24.

ועל-פי זה מבואר בחסידות הטעם ש"העוסק במצווה פטור מן המצווה"25 כיוון שכל מצווה, איזו שתהיה, היא מעין וכוללת את כל שאר התרי"ג מצוות24.

ונוסף להתאחדות הכללית שיש בכללות המצוות - יש גם התכללות בסוגי מצוות מסויימים, דהיינו שכל המצוות השייכות לסוג אחד, יש ביניהן שייכות והתכללות גדולה יותר מאשר שייכותן עם מצוות אחרות.

ולדוגמא: מצוות עשה, ומצוות לא תעשה - שיש להם גדר מיוחד, המתבטא בדינים מיוחדים, כמו "עשה דוחה לא-תעשה"26, וכן שכל מצוות לא-תעשה הם בחומר מלקות27. ועל-דרך זה ישנם הסוגים דאיסור וטומאה וכו'28 ומובן, שהשייכות בין המצוות השייכות לסוג אחד, היא גדולה יותר מאשר שייכותן עם מצוות אחרות.

ונוסף לזה מצינו שייכות גדולה עוד יותר בין שתי מצוות:

א) איתא בירושלמי בעניין לימוד תורתו של רשב"י "כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין", כיוון ש"זה שינון וזה שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון".

ב) מצינו בגמרא29 בעניין לימוד התורה של בנו, ש"אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו" ("ילמוד בנו, והוא יטריח אחר מזונות ויספיקנו"), שמזה מוכח שלימוד התורה של בנו נחשב כמו לימוד שלו ממש.

[כלומר: כאשר הממולח הוא אדם אחר שאינו בנו, אינו מחוייב ליתן ממונו כדי שילמד הממולח30, כיוון שעל-ידי זה לא תהיה אצלו מעלת לימוד התורה, אלא מעלת "תמכין דאורייתא" בלבד, ולכן מוטב שילמד בעצמו. מה-שאין-כן כשהממולח הוא בנו, מחוייב ליתן ממונו שילמד בנו כיוון שלימוד התורה של בנו הוא כמו לימוד שלו ממש].

ונמצא מב' דוגמאות אלו, שנוסף על ההתאחדות הכללית של כללות המצוות, וכן ההתאחדות של המצוות שבסוג אחד, ישנו עוד אופן של התאחדות במצוות התאחדות גמורה ממש, שב' המצוות עניינם אחד, אלא שנעשה על-ידי אדם אחר (כבדוגמא הב') או באופן אחר (כבדוגמא הא').

ו. כשם שישנן כמה דרגות של התכללות במצוות התורה, כן הוא בנוגע לבני-ישראל שלהם ניתנו מצוות התורה:

כל ישראל מחויבים בכל התרי"ג מצוות, שהרי רמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח איברים, ושס"ה מצוות לא-תעשה הם כנגד שס"ה גידים31, וכיוון שכל אחד ואחד מישראל יש לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, יש לו שייכות לכל המצוות.

אבל אף-על-פי-כן, כשם שבמצוות ישנם כמה סוגים (כנ"ל), כן הוא בבני-אדם, שיש בהם כמה סוגים. והיינו, שנוסף על המבואר באגרת-הקודש32 שלכל אחד ואחד מישראל יש עניין (על-פי הגורל) שבו עליו להיות "זהיר טפי"33, שהוא עניינו הפרטי של אדם זה - הנה מלבד זאת ישנה גם התחלקות סוגים כלליים, בהתאם להתחלקות הסוגים שבמצוות, ולכל סוג של בני-אדם ישנו סוג המצוות השייך להם בייחוד, וכמו המצוות שבכהנים, לויים וכו'.

וכמו כן ישנו סוג בני-אדם שהם כהנים ולווים ברוחניות - כמו שכתב הרמב"ם34: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו כו'" - שעיקר עבודתם היא תורה ותפילה, שצריכים להיות שניהם, כמאמר רז"ל35 "כל האומר אין לו אלא תורה כו' אפילו תורה אין לו", וכמו-כן לא מספיק תפילה בלבד, אלא צריך להיות גם ההמשכות שעל-ידי תורה, כפסק רז"ל36 שצריך לילך "מבית-הכנסת לבית-המדרש".

ז. וכמו-כן יש התחלקות פרטים בתורה ותפילה גופא: בתורה יש גליא דתורה ופנימיות התורה, וכן בתפילה - יש גליא דתפילה, שהוא-עניין התפילה כפי שמדובר אודותיה בגליא דתורה, ויש גם "עבודה שבלב זו תפילה"37, שזוהי פנימיות התפילה כפי שמבואר בפנימיות התורה.

ויש צורך בשני העניינים - הן גליא דתורה והן פנימיות התורה: גליא דתורה ללא פנימיות - אינה מספקת, שהרי חסרה כל הפנימיות; ולאידך, גם פנימיות התורה ללא גליא דתורה אינה מספקת, כמבואר בכמה מקומות38 בעניין "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"39, שאפילו הנשמות שבגן-עדן, שהם מופשטים מגופים, צריכים להעניין ד"תלמודו בידו" (גליא דתורה), ועל-אחת-כמה-וכמה שנשמות בגופים למטה זקוקים בהכרח לגליא דתורה, בשביל בירור העולם בכלל, ובייחוד בירור "עולם קטן" זה האדם40.

ח. כמו-כן יש גם במצוות, גליא ופנימיות: הגליא - היא העשייה שבמצווה, והפנימיות - היא הכוונה שבמצווה.

אמנם, אף ששני עניינים אלו ישנם בכל המצוות, מכל-מקום, בכללות נחלקות המצוות לשני סוגים: יש מצוות שעיקר עניינן הבולט הוא העשייה (גליא) שבהן, ויש מצוות שעיקר עניינן הבולט הוא הכוונה (פנימיות) שבהן.

 ובכללות - הרי זה החילוק בין חנוכה ופורים, כמבואר בלבוש41 (והובא בט"ז42 ונתבאר בארוכה בתורת החסידות43), שאף שבשניהם היה עניין המסירות-נפש, מכל-מקום, בפורים היה זה בשייכות להגוף, ובחנוכה - בשייכות להנשמה. ועל-פי-זה מובן, שבפורים בולט בעיקר הגליא שבמצווה, ובחנוכה בולט בעיקר הפנימיות שבמצווה.

וזהו הטעם שנס חנוכה היה בשמן, וכן תקנת חכמים בעניין ימי החנוכה היא על-ידי הדלקה בשמן, דקאי על פנימיות התורה, כידוע44 שמים (וכן לחם) עניינם גליא דתורה, יין - עניינו רזין דתורה, ושמן - רזין-דרזין.

ועל-פי האמור לעיל, שהתחלקות הסוגים במצוות היא בהתאם לסוגים בבני-אדם, ולכל סוג בבני-אדם יש סוג מצוות השייך אליהם בייחוד - מובן, שמצוות חנוכה, שעניינה בשמן (שהוא-עניין הכוונה, רוחניות שבמצווה), היא מסוג המצוות השייך ביחוד לסוגי בני-אדם שהם בבחינת כהנים ברוחניות , שהם התלמידים הלומדים פנימיות התורה.

ט. מכל האמור מובן, שימי החנוכה הם זמן מסוגל להתעורר ולהתחזק בלימוד פנימיות התורה, וכן בפנימיות עניין התפילה - "עבודה שבלב".

וכל זה באופן ד"מוסיף והולך", דהיינו להוסיף בתמידיות ("האלטן אין איין מוסיף זיין") מיום ליום ומלילה ללילה, בהתאם לההוראה מימי החנוכה, שהרי הלכה כבית-הלל ש"מוסיף והולך"45,

ועד שמגיעים (לא רק למספר שבעה, שהוא עניין שלימות ההיקף, אלא) למספר שמונה, שהוא למעלה מההיקף ולכן שומר את ההיקף46,

והרי זהו גם-כן עניין פנימיות התורה (ובפרט רזין-דרזין), שהוא עניין שלמעלה מהיקף ההשתלשלות לגמרי.

ואף שעניין זה הוא למעלה מהשתלשלות לגמרי, מכל-מקום, צריך שלא ישאר בבחינת מקיף, אלא להאיר על-ידו את "פתח ביתו מבחוץ"45 תחילה את ה"חוץ" שבו גופא, הגוף ונפש הבהמית47 [כפי שניתנה האפשריות לכך על-ידי זה שתורת החסידות המשיכה את העניינים ד"רזין דרזין" בהבנה והשגה, ובמילא יכולים הם לחדור גם בנפש השכלית, ועל-ידה - גם בנפש הבהמית ובגוף], ולאחרי כן - גם את ה"חוץ" הרחוק ממנו, ה"חוץ" של העולם, שגם הוא יואר בהאור ומאור שבתורה48.

 (קטעים משיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשח"י -  תורת מנחם התוועדויות ה'תשח"י, חלק ראשון (כ"א), עמ' 290-287 - בלתי מוגה; ומשיחת יום א' פ' ויגש, מוצאי נר ה' דחנוכה, ה'תשח"י לתלמידי ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' - שם עמ' 302-299 - בלתי מוגה)

----------

1) בהעלותך ח,ב.

2) פרש"י עה"פ.

3) במדב"ר פט"ו, ו.

4) ראה רמב"ן שם: ולא נחמו בקטורת בוקר וערב כו'.

5) רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ג.

6) סנהדרין פח,ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה,ד. ועוד.

7) ע"ז לה,א ובפרש"י.

8) מלאכי ג,ו.

9) ראה זוהר ח"א רכא, סע"א ואילך. ח"ג קז, סע"א.

10) ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט. ד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח; תש"ד; תש"ה (סה"מ תרע"ח עמ' רסט ואילך; תש"ד עמ' 188 ואילך; תש"ה עמ' 167 ואילך). וראה גם ד"ה בכ"ה כסלו שנאמר בהתוועדות פ"ב (תו"מ חכ"א עמ' 277 ואילך).

11) ערכין יג,ב.

12) שבת כא,ב.

13) ראה לקו"ת ברכה צח,ב.

14) זח"ג רנז, רע"ב. טואו"ח סו"ס תיז.

15) וירא יח,ו.

16) וישלח לג,יז.

17) טור שם.

18) ברכות כו,ב.

19) ספכ"ה.

20) משלי ג,ו, וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.

21) הובא באגרת הטיול דרוש אות מ. ס' החיים ח"ג רפ"ז. וראה לקו"ש ח"ה עמ' 172 הערה 4.

22) תמיד בסופה.

23) ראה סה"מ תרנ"ה עמ' לז, המשך תרס"ו ס"ע ס"ח. עמ' תקכב. סה"מ קונטרסים ח"ב תלה,ב.

24) ראה גם שיחת ליל שמח"ת סכ"ד ואילך (תו"מ חכ"א עמ' 104 ואילך)

25) סוכה כה, סע"א. וש"נ.

26) שבת קלב,ב. ועוד.

27) ראה רמב"ם  הל' סנהדרין רפי"ח.

28) ראה יבמות קג, סע"ב.

29) קידושין כט,ב (ובפרש"י).

30) הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ז.

31) ראה זח"א קע,ב. ועוד.

32) סוס"ז.

33) שבת קי"ח, סע"ב.

34) סוף הל' שמיטה ויובל.

35) יבמות קט,ב.

36) ברכות בסופה. וש"נ.

37) תענית ב,א.

38) ראה לקו"ת ואתחנן ו,ג. שה"ש כב, ד.

39) פסחים נ,א. וש"נ.

40) תנחומא פקודי ג, וראה אדר"נ ספל"א. ובכ"מ.

41) או"ח סעת"ר.

42) שם סק"ג.

43) סה"מ תש"ח עמ' 118. סה"ש תש"א ע' 66. ועוד.

44) ראה שיחת נר ה' דחנוכה דאשתקד (לתמידי יתות"ל) ס"ה (תו"מ חי"ח עמ' 315). וש"נ.

45) שבת כא,ב.

46) ראה גם מכתב ח' טבת שנה זו (אג"ק חט"ז עמ' ר).

47) ראה גם מכתב ח' טבת שנה זו - "בעניינים המדוברים בעת החלוקה כאן דהאי שתא כו' " (אג"ק חט"ז עמ' ר).

48) ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט. ובכ"מ.

ענייני משיח וגאולה

מסירות-נפש להביא את משיח-צדקנו

מוכרחים אהבת-ישראל ואחדות-ישראל

הנקודה דנרות חנוכה - להאיר "על פתח ביתו מבחוץ", עד שפועלים "כליא ריגלא דתרמודאי", ביטול החושך והפיכתו לקדושה.

ומובן, שעבודה זו נפעלת מתוך קירוב דווקא, באופן של אהבת ישראל ואחדות ישראל, ופשיטא - שלא על-ידי הנהגה הפכית, כפי שישנם כאלו שמשתדלים לעשות הכל כדי לגרום למחלוקת ח"ו בין חוגי בני-ישראל!...

ולאלו הטוענים אודות מה שמדברים בלהט ובריבוי עצום כל כך אודות ביאת משיח צדקנו - הנה ישנו מכתב של ה"מונקאטשער" שנדפס לאחרונה עוד הפעם (אגרות שפירין עמ' רלח ואילך) שבו כותב בפירוש ובאופן חד-משמעי, שאינו משתמע לתרי אפי [בלשונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר: "מיט אמסטערדאם'ער אותיות" (= באותיות גדולות של דפוס אמסטרדם] שצריכים מסירת נפש בשביל שיבוא משיח צדקנו, על-דרך ובדוגמת המסירות-נפש על ג' העניינים שעליהם נאמר "יהרג ואל יעבור"!...

הלוואי היו מפרסמים מכתב זה - שכבר נדפס בספרו, וכל הרוצה יכול לקנות את הספר, ולראות בעצמו את תוכן המכתב!

ויהי-רצון שכל אחד ואחד יעשה את כל התלוי בו כדי להוסיף בכל העניינים דאהבת ישראל ואחדות ישראל, עד להתעסקות באופן של מסירות-נפש. ובוודאי יכול כל אחד ואחד לעסוק בזה, שהרי אין לך דבר העומד בפני הרצון.

ועל-ידי זה ימהרו ויזרזו עוד יותר את ביטול עניין הגלות (שסיבתו - היפך דאהבת ישראל), בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

ולהעיר, שגם אז יהיו כאלו שיצטרכו לעניין של מסירות-נפש - לעזוב בחוץ-לארץ את הבתים המפוארים, את המכוניות המפוארות וכו'!...

בנוגע לבתי-כנסיות ובתי-מדרשות - אמרו חז"ל (מגילה כט, א) ש"עתידין בתי-כנסיות ובתי-מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ-ישראל", מה-שאין-כן בנוגע לבתים הפרטיים כו'.

וכמו כן בנוגע לכסף וזהב: בנוגע לכסף וזהב שהרוויחו בדרכים כשרות כו' - נאמר "כספם וזהבם איתם", מה-שאין-כן בנוגע לכסף וזהב שהרוויחו בדרכים בלתי-רצויות כו'!

וכאמור - שתיכף ומיד זוכים לגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, באופן דשלימות העם, ביחד עם שלימות התורה ומצוותיה, ובאופן כזה באים לארצנו הקדושה כפי שהיא בשלימותה - שלימות הארץ.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת מקץ, שבת חנוכה ה'תשד"מ;
'תורת-מנחם - התוועדויות ה'תשד"מ, כרך ב עמ' 703-705 - בלתי מוגה)

ניצוצי רבי

"דמי חנוכה" ו"נרות להאיר"

עד שנת תשל"ג נשאו אירועי חנוכה אופי פנימי כשבמרכזם - במיוחד בשנים הראשונות - חלוקת "דמי חנוכה" * הרבי שולח דמי-חנוכה לתלמיד בישיבה, מעניק דמי-חנוכה לילדים ומשלים דמי-חנוכה בחודש שבט * על מבצע "פרסומי ניסא" מיוחד במינו במיורקה, על הניצוצות שהתעוררו בעקבותיו ועל מכתבו המיוחד של הרבי לשליח ולכל הנוגעים בדבר

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

נפתח בסיפור מעניין שסופר על-ידי הרה"ח ר' לימא שיחי' מינקוביץ' ('כפר חב"ד' גליון 731 עמ' 52):

בשנת תשט"ז, כשהרבי חילק "דמי חנוכה" לתלמידי הישיבה ששמרו על סדרי לימוד החסידות - לא נכחתי, משום שעברתי תאונת-דרכים ומצב בריאותי לא היה כשורה. הרבי שאל את מנהל הישיבה הרה"ח ר' דוד שיחי' רסקין "היכן לימא מינקאוויטש?". הוא ענה שאני נמצא בביתי שבברונזוויל. הרבי מסר לו מטבע של דולר בעבורי. ייאמר לשבחו של ר' דוד שלא התמהמה אלא נסע מיד באותו לילה באוטובוס המגיע לברונזוויל ומסר לי את המטבע מהרבי. בסך הכול יש בידי חמש מטבעות כאלה שקיבלתי מהרבי בהזדמנויות שונות.

"עבור הילדים הנוספים"

לילה ראשון של חנוכה תשכ"ח. לילה קר ומושלג. הרבי נכנס לתפילת ערבית. כאשר הגיעו לשירת "הנרות הללו", פתח הרבי את הדלת כדי שגם הרבנית גרליק ממילאנו ובתה (שעמדו בלובי) יוכלו לשמוע. כשיצא הרבי, נתן לילדה שטר של דולר ואמר ביידיש, "זה דמי חנוכה עבורך". כאשר הת' לוי-יצחק יצא מה'זאל' העניק הרבי גם לו דמי חנוכה ולאחר מכן הכניס ידו לכיס, הוציא עוד ארבעה מטבעות ואמר, "אלו דמי-חנוכה עבור הילדים [הנוספים של משפחת גורליק] השוהים [=בבית הסבא השליח ר' שלום פוזנר] בפיטסבורג" ('כפר חב"ד' גיליון 1018 עמ' 78).

דמי-חנוכה מהחדר

ביום שני בבוקר, נר חמישי של חנוכה, לאחר קריאת התורה, כשחזר הרבי מבית הכנסת לחדרו הק' עמדו שם ילדיו של הרב עזרא שוחט. הרבי שאל אותם אם כבר קיבלו דמי-חנוכה ומיד אמר שיתן להם. נכנס לחדרו הקדוש וכעבור רגע יצא ונתן לכל אחד מהם דולר אחד ('כפר חב"ד' גיליון 882 עמ' 34).

"יקבל אחרי זה"

בערב חנוכה תשט"ו כתב לרבי הרה"ח ר' דובער בוימגרטן ז"ל - אז מהאברכים בברוקלין ולימים שליח כ"ק אדמו"ר לארגנטינה (נדפס ב'כפר חב"ד' גיליון 1025 עמ' 42):

"שמעתי שבליל אור ליום וערב שבת-קודש יחלק כ"ק אדמו"ר שליט"א דמי חנוכה מידו הקדושה. להיות שבשנה העברה זכיתי אשר כ"ק אד"ש נתן לי אף מבלי התעוררות שלי, מסתמא גם השתא כדאשתקד. ולהיות שבאותו הלילה [יש לי] הקביעות [בלימוד חסידות] עם האברכים, לפי-דעתי אין נכון לי להעדר ועל-ידי זה שלא אקבל מידו הק' (ואף שעל-ידי אחר יוכל כ"ק למסור לי), כי הרי זה חלקי מכל עמלי. ומכל-מקום להיות שהנני יודע נחיצות העניין של הלימוד הנ"ל, הריני שואל עבור הוראת כ"ק אד"ש בזה".

הרבי מתח קו תחת המילים "נחיצות העניין של הלימוד הנ"ל", והוסיף כאן: "ויקבל אח"ז" [אחרי-זה].

דמי-חנוכה בהתוועדות

ביום ד, כ' בכסלו תשל"ט (שיחות-קודש תשל"ט כרך ב עמ' 751)  קיבל הרבי ל'יחידות'. בין הנכנסים היו שנשאלו על-ידי הרבי מתי הם נוסעים חזרה לביתם וכשענו "אחרי חנוכה", רשם זאת הרבי בפתק ולא נתן להם דולר. לגבי ילד שאמר לרבי כי הוא ישוב לארץ-הקודש אחר כ"ד בטבת הגיב הרבי: שיהיה נוכח בהתוועדות של חנוכה ואז כבר יקבל דמי חנוכה.

עדיין לא מאוחר...

בילדותי - סיפר הרה"ח ר' יוסף-יצחק גולדמן (כיום שליח כ"ק בדרום אפריקה) - נכנסתי אל הרבי כמה פעמים ל'יחידויות' עם כל בני משפחתי. באחת מהן, שנערכה לקראת יום הולדתי החל בחודש שבט, הרבי נתן לי פתאום דמי-חנוכה (דולר נוסף מכסף טהור) ואמר שעדיין לא מאוחר לתת דמי-חנוכה... ('כפר חב"ד' גליון 881 עמ' 51).

משחק בסביבון בנוכחות הרבי

בשנת תשט"ז בערך שיחקו כמה ילדים בסביבון ליד חדרו הק' של הרבי, ביניהם שלום-ישראל חודוקוב ואבא פיקרסקי. לפתע הגיע הרבי מביתו וכשראה את הילדים משחקים, הוציא מכיסו מטבע של "דיים" [עשרה סנט], השליכו על הרצפה והורה לאחד הילדים לסובב את הסביבון. הסביבון נפל באות ה' והרבי שאל את הילדים מה עושים במקרה זה? הילדים ענו שצריך לחלק את הקופה לחצי. בינתיים נכנס הרבי לחדרו הק', הילדים ערכו בינם הגרלה והילד אבא פיקרסקי זכה במטבע...

חנוכיה על הגג במיורקה

בחנוכה תשל"ד שהה הרב אברהם-יצחק גליק ("השליח הנודד") בברצלונה. בשיחת טלפון שקיים עם הרב חודוקוב נתבקש לנסוע לאי מיורקה , מרחק חצי שעה מברצלונה, מקום שעד אז טרם ביקר שם.

לימים סיפר בריאיון להרה"ח ר' אהרון-דוב שיחי' הלפרין, עורך 'כפר חב"ד' (שם גיליון 882 עמ' 17):

המלון במיורקה שאליו הגענו היה אותו שבוע מלא ביהודים... בטרם הספקנו להתארגן בחדרנו, קבלתי שיחת טלפון מניו-יורק. על הקו היה הרב גרונר, מזכירו של הרבי. הוא הודיע לי שהרבי הוציא שני מכתבים כלליים בחנוכה - מכתב אחד לכל בני ובנות ישראל, ומכתב שני לכל הילדים והילדות שמתחת לגיל מצוות, והרבי הורה לו להתקשר אלי בדחיפות למיורקה ולהקריא לי מילה במילה את שני המכתבים (אז עוד לא הומצאה מכונת הפקס...),  ושעלי לדאוג לתרגם את שני המכתבים לספרדית, ולמסור זאת לכל היהודים הנמצאים במיורקה. שעה ארוכה או שעתיים ארוכות הקריא לי הרב גרונר את המכתבים, מילה במילה. אחר-כך השגתי מתורגמן, ישבנו כל הלילה, אני הקראתי לו את המכתבים והוא תירגם לספרדית.

בבוקר כבר הספקתי לשכפל  מאות עותקים מהמכתבים המתורגמים לספרדית, ובשבת חנוכה קראו את המכתבים ולמדו בהם מאות יהודים. היתה ממש התעוררות שמימית עצומה שקשה לתאר. במהלך הימים שהיינו במיורקה התקשרנו ליהודים שאת שמותיהם השגנו על-פי רשימה שקיבלנו. באותו ביקור הצלחנו ליצור הרבה קשרים שהניבו פירות לטווח רחוק.

קשה לתאר את ההצלחה השמימית המופלאה שהיתה לנו באותו חנוכה במיורקה ואת ההתעוררות והפירות לעתיד מאותו ביקור. אני יכול רק לומר שבאותו ביקור חשתי והבנתי יותר מתמיד את מה שהרבי אמר לי באחת ה'יחידויות' הראשונות שלי: "הרי אתה מייצר מנורות. המנורות דולקות רק כאשר מדליקים אותן בדרך זו, בכל מקום שאתה מגיע אליו, תדליק גם נשמות יהודיות".

אחת הנשמות היהודיות שהדלקנו באותו ביקור במיורקה היה צעיר יהודי ושמו ביני, עשיר גדול שגר בפנטהאוז מפואר. מישהו נתן לי את השם שלו, התקשרנו אליו והוא הודיע שאינו יכול לארח אותנו בביתו, אך הוא מוכן לבוא אלינו למלון. כשהגיע למלון, התחלתי לדבר עמו ולאחר מכן השמעתי לו את הקלטת שבה הרבי נשמע כשהוא שר את הניגון, "צמאה לך נפשי". כשהאיש שמע את הניגון, התחיל לבכות כמו תינוק. כשנרגע אמר לי שהוא נזכר בשנות הילדות שלו. הוא התעורר מאוד, ואמר לי שהוא מרגיש חובה לעשות מיד משהו למען היהדות. לאחר כמה דקות של מחשבה, אמר שביתו הגבוה משקיף על פני כל העיר ומכיוון שהיום חנוכה, הוא ידליק על הגג חנוכייה גדולה, כדי שכל יהודי העיר יראו זאת (זה היה הרבה זמן לפני מבצע החנוכיות הציבוריות ברחוב...). הוא עשה כך, והייתה מזה התעוררות גדולה שקשה לתאר, כשעזבנו את העיר הוא כבר התחיל להתקרב ליהדות בצעדים רציניים.

אבל הדרמה העיקרית התרחשה בחצר הרבי. בסיום ההתוועדות בשבת שלפני חנוכה שאל פתאום הרבי בקול: "וואו איז גליק פון לונדון?" [=היכן הוא גליק מלונדון]. וחזר בשנית על שאלתו זו, ובשלישית: "וואו איז [=היכן הוא] הרב אברהם-יצחק גליק?". החלו לחפשו ולא נמצא, לאחר-מכן נודע שכלל לא היה אמור לשהות בחצר הרבי באותה שבת וכל העניין היה לפלא. לאחר שבת התקשר הרב חודוקוב להרב גליק וביקש למסור לו את דברי הרבי: "ידעתי שהוא לא נמצא כאן, אלא שרציתי לתת לו כוחות לבצע את מבצע חנוכה באירופה" ("איך האב געוואוסט אז ער איז ניט דא, נאר איך האב עם געוואלט געבן כוחות אנצופירן מיט 'מבצע חנוכה' אין יוראפ").

הרבי מודה לשליח

אחרי חנוכה קיבל הרב גליק מכתב מיוחד מהרבי על הפעילות במיורקה (היה זה המכתב הראשון שקיבל בשפה האנגלית. המכתב פורסם לראשונה בתרגום מאנגלית ב'כפר חב"ד' (שם עמ' 19):

ב"ה, כ"ט בטבת ערב ראש-חודש שבט תשל"ד

ברוקלין נ.י.

מר אברהם יצחק ומרת נחה גליק

דרך פאונטיין 20, לונדון אנגליה

שלום וברכה.

אני כותב לכם הפעם באנגלית, כדי לתת לכם את ההזדמנות להעביר את תוכנו של מכתב זה למעגל רחב יותר של ידידים, ללא הצורך לשפוך זאת מכלי אחד למשנהו. יתרה מזו, זה מקרה שבו הדבר החשוב הוא התוכן, ומוכרחת להינתן התחשבות בהימנעות ממגבלות השפה, כדי שהדבר יהיה נגיש לכול.

אנו עומדים כעת לעבור מחודש טבת, המתחיל בימים האחרונים של חנוכה, ולהיכנס לתוך חודש שבט, אשר בעבורנו יש בו דבר בולט במיוחד - היארצייט של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצ"ל ביום העשירי בחודש זה, וכפי שהודגש פעמים רבות, לכל עניין של זיכרון בחיי היהדות ולכל ציון שמוכתב על-ידי התורה או מנהג יהודי, יש המטרה העיקרית שלו - לתת ליהודי הזדמנות לחיות מחדש ולחוות באופן אישי את המאורעות או הנושאים שאותם זוכרים או מציינים.

לאור האמור, ראשית, אני רוצה להביע בפניך את הערכתי הכנה על פעילויותיך בקשר ל"מבצע חנוכה" שלנו, להאיר מספר רב ככל האפשר של יהודים באור התורה והמצוות, כפי שמסמלים נרות חנוכה, אשר יש להם הדרישה המיוחדת שעליהם להיות נראים גם בחוץ. יתרה מזו, כמו במקרה של האור אשר מביא תועלת מיידית לא רק למי שמדליק אותו, אלא גם לרבים אחרים באותה שעה, כך גם יהודי צריך להאיר את חייו האישיים, כמו גם את סביבתו, באור התורה והמצוות. אני מקווה ומתפלל שהתועלת שאתה הבאת לרבים, ותוצאותיה שאתה כבר ראית אותן, ימשיכו במידה גדלה, אף זאת בהתאם למסר של נרות החנוכה, אשר מדליקים אותם במספרים שגדלים מיום ליום, כפי שכבר הודגש כמה פעמים בעבר.

ומחנוכה ליו"ד שבט, שמביא אל המחשבה את מאמציו ומסירותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר במשך העשור האחרון לימי חייו במדינה זו, להפצת היסודות וההוראות של החסידות לרבים שהיו "בחוץ" כך שרבים שהיו בבחינת "חוצה" נהיו "פנימה", וחייהם הוארו באופן זוהר באורה, בחיותה ובחמימותה של החסידות, ואשר כתוצאה מכך נהיו "נרות להאיר" ומאירים אחרים.

בהתאם למאמר חז"ל "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות", יהי-רצון שההצלחה של העבר תשמש תמריץ גדול עוד יותר להישגים גדולים עוד יותר בעתיד בכל הנושאים והפעילויות האמורות למעלה.

בברכה (חי"ק)

נ"ב: מאחר שאין בידינו השמות והכתובות של כל אלה שהשתתפו אתכם ב"מבצע חנוכה" האמור, בבקשה העבירו לכל אחד ואחד מהם את התוכן של מכתב זה, ואולי אפילו העתק ממכתב זה, אם הדבר אפשרי.

ממעייני החסידות

חנוכה

"ועל הניסים... ועל הנפלאות"

בכמה סידורים מופיע נוסח שונה: במקום "ועל הנפלאות" נאמר "ועל המלחמות".

בביאור הנוסח של אדמו"ר הזקן (וכן גם באבודרהם, ועוד) - יש לומר:

א) "ועל המלחמות" אינו מובן כלל, דהרי העיקר חסר מן הספר והווי ליה למימר "ועל ניצחון המלחמות", וכיוצא בזה.

[וגם הנוסח (כגירסת הרז"ה - הובא בסידור יעבץ) "ועל התשועות (שנעשו) על המלחמות" מוקשה. כי לפי זה היה צריך לומר גם "ועל הפורקן (שנעשה) על הצרות", וכיוצא בזה. וכמו-כן הנוסח (בסידור הספרדים) "הנחמות" במקום "המלחמות" אינו עולה יפה, כי מה עניין "נחמה" לכאן?].

ב) מוזר ביותר לומר שב"הנרות הללו" נזכר "נפלאות" פעמיים, וב'ועל הניסים' לא יהיה מוזכר אפילו פעם אחת!

כמו כן, מהנוסח ד"הנרות הללו" ששם נאמר "ועל הניסים ועל הנפלאות", נמצאנו למדים ש"נפלאות" בא בצמוד ל"ניסים" ושניהם שייכים זה לזה.

(לקוטי-שיחות כרך י עמ' 315)

"להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"

'להשכיחם את התורה' לא נאמר, אלא 'להשכיחם תורתך' - תורת ה'. ויש לומר הכוונה בזה: לא היה אכפת ליוונים שישראל יעסקו בשכל ובחכמה שבתורה. היוונים התנגדו אך ורק לאלוקות שבתורה, שלמעלה מהשכל. כמו-כן זו כוונת "להעבירם מחוקי רצונך": היוונים לא התנגדו לקיום מצוות שכליות ('משפטים' ו'עדות'), אלא לקיום 'חוקים' בלבד, שהם למעלה מהשכל. ואף במצות אלו עצמן לא התנגדו שיקיימו אותן מצד טעם שכלי כמוס שלא נתגלה לנו (ראה במדבר רבה פי"ט, ג - "על כל אלה עמדתי ופרשת פרה אדומה רחוקה ממני. ושם: "אמר לו הקב"ה למשה, 'לך אני מגלה טעם הפרה'"). מה שהפריע ליוונים היה קיום ה'חוקים' מתוך קבלת עול פשוטה, להיותם רצון ה' יתברך.

[ויש לומר שלכן טימאו היוונים כל השמנים שבהיכל, שכן המושגים טומאה וטהרה הם מושגים על-שכליים, וכמאמר (רמב"ם סוף הלכות מקואות), "לא המת מטמא ולא המקווה מטהר... אלא גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על גזרותי"].

(לקוטי-שיחות כרך ג עמ' 815)

"מסרת גבורים ביד חלשים"

הפירוש בזה בעבודת האדם:

היצר הטוב נקרא 'חלש' לעומת יצר הרע, וכמאמר רז"ל שיצר הרע נקרא "מלך גדול". עבודת האדם היא - לא לבטל את היצר הרע, אלא למוסרו בידי היצר הטוב, שגם הוא יבוא לאהבת ה' (כנאמר, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", ואמרו רז"ל, "בשני יצריך"). ועל-ידי זה מתחזק גם כוחו של היצר הטוב, כנאמר, "ורב תבואות בכוח שור" (שהיצר הרע שנמשל לבהמה).

(לקוטי-שיחות כרך י עמ' 298)

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

יום שישי
כ"ד בכסלו

שניים מקרא ואחד תרגום: ביום שישי אחר-הצהרים קוראים את כל הפרשה עם הפטרתה המקורית, ואפשר גם לקרוא את הפטרת שבת חנוכה1 (או כהנהגת רבותינו, לחזור מחר בבוקר מ'שביעי' עד גמירא עם הפטרת שבת חנוכה2).

מתפללים מנחה ומדליקים נר חנוכה בבית-הכנסת [וטוב שיהיו עשרה בבית-הכנסת בשעת ההדלקה3], ובבית [ראה להלן], ואחר-כך נר שבת4, אבל אין להתפלל מנחה ביחידות לצורך כך5.

היום, מכיוון שמדליקים לפני זמן הדלקת נרות שבת, שהוא מוקדם לפחות בכ-20 דקות מזמן ההדלקה בכל יום, יש להקפיד לצקת יותר שמן, כדי שידלקו הנרות לפחות חמישים דקות אחרי שקיעת החמה3 (המדליקים את נרות החנוכה בנרות מוצקים, יש לעוררם שידליקו בנרות גדולים יותר מבכל יום).

היום אין מתעכבים חצי שעה סמוך לנרות6.

שבת-קודש פרשת וישב
כ"ה בכסלו, א' דחנוכה

אין מזמרים "הנרות הללו" בשבת8.

בכל זמן שמתפלל אבל בבית-הכנסת, אף אם אינו יורד לפני התיבה (כמו בשבת ויום-טוב), מדליקים חמישה נרות לפני הש"ץ (אם אין אבל - רגילים להדליק שני נרות).

אין מפסיקים לפני שמונה-עשרה כדי להכריז 'ועל הניסים'9. מי ששכח לאומרו, אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל 'ועל הניסים', ואם כבר אמר "ה'" - אינו חוזר10. בברכת המזון, אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל 'ועל הניסים', ואם כבר אמר "ה'" - אינו חוזר, אך כשיגיע לפני "הרחמן הוא יזכנו", יאמר "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי..."11.

מי שבירך ברכת-המזון בשתי הסעודות הראשונות של השבת, ואמר 'ועל הניסים' אך שכח לומר 'רצה' ונזכר לאחר שהתחיל ברכת 'הטוב והמטיב' (אפילו אמר רק מילת 'ברוך' בלבד12) - חוזר לראש, ואומר 'רצה', אבל אין צריך להזכיר 'ועל הניסים'13.

שחרית. אמירת תהילים בציבור בהשכמה. אחר-כך, במשך כשעה, לימוד מאמר חסידות.

הלל שלם, קדיש תתקבל. שיר של יום, קדיש יתום.

מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע - וישב. מניחים את ספר-התורה השני על הבימה ואומרים חצי קדיש. הגבהה וגלילה, ואחר-כך קוראים למפטיר בספר השני בפרשת נשא "ויהי ביום כלות משה... נחשון בן עמינדב". הגבהה וגלילת ספר שני. הפטרה: "רני ושמחי" (זכריה ב,יד-ד,ז). קרא הפטרה אחרת - קורא אחריה 'רני ושמחי', ואם נזכר אחר הברכות - קורא אותה בלא ברכה3.

המולד: ליל יום רביעי, 6:39 ו-8 חלקים. מברכים החודש: ראש-חודש טבת ביום החמישי וביום השישי. אין אומרים 'אב הרחמים'3.

יום התוועדות (וביתר-שאת). ובוודאי אפילו בשבתות החורף יש לחלק ההתוועדות או לסדרה באופן כזה, שיוכלו המשתתפים בה להמשיך ההתוועדות בסעודת שבת בבתיהם14.

מנחה. אין אומרים 'צדקתך'3.

יום ראשון
כ"ו בכסלו, ב' דחנוכה

מוצאי שבת-קודש: אין מאחרים תפילת ערבית כל-כך כמו בכל מוצאי שבת-קודש3.

גם בחנוכה יורד האבל לפני התיבה3.

כשמדליקים נר חנוכה בבית-הכנסת אחרי ערבית, נוהגים להדליקו לפני עלינו15. המדליק יוודא שאמר 'אתה חוננתנו', ואם שכח לאומרה - יאמר תחילה התיבות 'ברוך המבדיל בין קודש לחול'. אחר-כך מבדילים.

הסדר בבית: הבדלה, נר-חנוכה, וייתן לך16.

בהדלקת הנרות אין מברכים 'שהחיינו' (אלא מי שזו ההדלקה הראשונה שלו השנה). מדליק תחילה את הנר החדש, משמאל לנר שהיה אמש, וממשיך משמאל לימין (וכן בכל הלילות). אחר הדלקת כל הנרות אומר: "הנרות הללו"17.

* לשאלת רבים: בכל ערב, אם האב נמצא מחוץ לבית ויחזור בשעה שבני הבית נעורים, ימתינו לו. אם רואה שיגיע כשהם ישנים, יבקש מאשתו או מאחד הילדים להדליק עבור הבית, ובבואו רשאי להדליק לעצמו אם כיוון שלא לצאת בהדלקתם. אם יודעים הילדים בבירור שהאב אינו מקפיד ומדליקים תוך חצי שעה מצאת-הכוכבים, ידליקו אז. לא הדליקו, מדליק כל הלילה, אם בני-ביתו ניעורים. ואם כולם ישנים, נכון להקיצם ולברך18.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא הקפיד להחליף את הפתילות בכל יום19.

מתעכבים סמוך לנרות כחצי שעה20.

מדייקים שידלקו הנרות חמישים דקות לכל הפחות21.

נר שכבה בתוך שיעור זמן דליקתו - חוזרים ומדליקים אותו, ללא ברכה16. אחר שיעור זה - רשאים לטלטל את החנוכייה גם אם הנרות דולקים עדיין16.

אחר שיעור זה - רשאים לעשות מלאכה22 שלא כנגד הנרות, וגם ביום הראשון והשמיני16.

התוועדות:

מלבד ההתוועדות עם בני הבית והקרובים ביותר (כנהוג אצל רבותינו נשיאינו23), כדאי ונכון שבמשך ימי חנוכה [בכל יום ויום24] יערכו בכל מקום ומקום - בחוג המשפחה25, וכן בבתי-ספר, מקומות עבודה וכו', לפי תנאי המקום והזמן - התוועדויות ומסיבות של שמחה בענייני דיומא26, הן לאנשים, הן לנשים והן לטף, בנים ובנות27 [בכל המוסדות יש להתוועד עם התלמידים לפחות פעם אחת, ובמוסדות שלומדים בהם בחנוכה - להתוועד כמה פעמים. ההתוועדות - בזמן הדלקת הנרות, לומר דבר תורה מעניינא דיומא, ואחר-כך שאחד הילדים ידליק נר חנוכה לכולם. וכן יחלקו אז דמי חנוכה לתלמידים28]. ולספר בהן אודות נס חנוכה והלקחים שיש ללמוד ממנו. תחילה לערוך מסיבה כללית לכל הסוגים, בהשתתפות המשפיע, הרב וכיו"ב, ואחר-כך מסיבה פרטית לכל סוג בנפרד, במירב המקומות, כדי שיוכלו הכל להשתתף. וכן בקשר לילדים29.

דמי חנוכה30:

הרבי הורה להשתדל לתת מעות-חנוכה לילדים [בנים ובנות31, הן קטנים והן גדולים32. וכן היה אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע נותן לבנותיו, גם אחרי הנישואין, וגם לחתניו33] על-כל-פנים פעמיים במשך ימי חנוכה, ומה טוב - מצד התגברות חושך הגלות, כולל ובמיוחד בנוגע להידרדרות מצב החינוך - להוסיף ולהרבות באור וקדושה, ולתת דמי חנוכה גם בכל יום, חוץ מבשבת (גם לא בדבר המותר - גזירה כו') והוספה מיוחדת - כפליים, או ג' פעמים ככה - בליל הרביעי או החמישי34.

הנשואים - יבקשו האיש מהאשה, והאשה מהאיש, וכיוצא בזה בנוגע לזקנים וזקנות35. אלה שלא קיימו מנהג זה בשלמות, ישתדלו להשלים בימים הסמוכים לחנוכה, וכל המקדים הרי זה משובח31.

יש לחלק דמי-חנוכה לכל התלמידים, ואפילו למי שספק אם הוא בגדר תלמיד - ולו על-שם העתיד. ואולי זה גופא יסייע שיתקרבו בהקדם36.

חינוך:

מנהג ישראל37 לשחק ב'סביבון', וידוע מנהג בני-ישראל לכתוב על ה'סביבון' את האותיות נ-ג-ה-ש, ראשי-תיבות: "נס גדול היה שם"38, ובכמה מקומות עורכים 'הצגות' הקשורות עם סיפור פרשת ימי חנוכה, מתחפשים ל'חשמונאים' וכו' [כמובן - ובפרט בקשר לבנות - הכול באופן של צניעות ועל-פי הוראת חכם], וכך ימי החנוכה מסוגלים ביותר לארגון כנסים לילדי ישראל - צבאות ה'39.

צדקה:

נוהגים להרבות בצדקה בימי חנוכה40, ו"אנו מחוייבים בימי חנוכה... גמ"ח בממון וגוף"41. עורכים מגבית של צדקה, וזה הזמן המתאים להשלים את מגביות הצדקה של כל חודש כסלו42, ובפרט ב'זאת חנוכה'43.

בעניין המגביות לצדקה בימי סגולה, הודיע הרבי פעמים רבות, שעל כל אחד ואחד להתעורר ולנדב כדבעי מעצמו, גם בלא שיזכירוהו על כך44.

בשנים האחרונות הציע כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מספר פעולות41 שמטרתן לחזק את קיום מצוות ומנהגי חנוכה. ועניין מיוחד לזה בארה"ק ת"ו, שבתור 'פלטרין של מלך' זקוקה לאור במיוחד, ולביטול החושך, שישפיע גם "על פתח ביתו (=ארה"ק) מבחוץ" להגנה ושמירה עליה ועל תושביה42. (פורט בהרחבה בגיליון 'התקשרות' הקודם).

שחרית:

נוהגים להדליק נר חנוכה בבית-הכנסת (מקומו כבליל אמש) בלא ברכה, לפחות עד אחר התפילה45. גם כעת מדליקים על-ידי שמש46.

בחנוכה יורד האבל לפני התיבה, חוץ מאמירת הלל16. לאחר הלל, חוזר האבל לעמוד, לאמירת חצי קדיש47.

אין לדלג לכתחילה 'ועל הניסים' כדי שיוכל לענות 'קדושה' ו'מודים'16.

הלל שלם (כל ימי החנוכה), חצי קדיש. שלושה עולים לתורה: כהן - "ביום השני... מלאה קטורת", לוי: "פר אחד... בן צוער", ישראל: "ביום השלישי...", וכיוצא בזה בשאר ימי החנוכה48. ואחר כך ממשיכים כסדר: אשרי, ובא לציון, תתקבל, בית יעקב וכו' עד סיום התפילה3.

אין מתענים בחנוכה, אפילו חתן ביום חופתו49.

הדלקת נר (שלישי של) חנוכה: מדליקים בכובע ובלבושים הרגילים, לא באלו של שבת ויום-טוב16.

יום שני
כ"ז בכסלו, ג' דחנוכה

בו יצא לחירות אדמו"ר הזקן ממאסרו השני בשנת תקס"א50.

יום שלישי
כ"ח בכסלו, ד' דחנוכה

הרבי מציע לתת היום - או מחר - הוספה מיוחדת ב'דמי חנוכה'51.

יום רביעי
כ"ט בכסלו, ה' דחנוכה - ערב ראש-חודש

ביום זה הגיעו לביתם החסידים שנאסרו עם מאסרו הראשון של אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ט, ונקבע ליום התוועדות ושמחה52.

יום חמישי
ל' בכסלו, ו' דחנוכה - א' דראש-חודש טבת

'ניטל', ליל חמישי: מה שנוהגים שלא ללמוד53 בליל54 'ניטל', ביאר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע הטעם, שהוא "כדי שלא להוסיף חיות" [ב'אותו האיש', שהוא זמן לידתו, ובההולכים בשיטתו עתה55]. פעם אמר: "אינני מחבב את המתמידים ששמונה שעות56 אלו נוגעות בנפשם". והוא רק עד חצות לילה57 (באזור השפלה: 11.40).

לדעת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו58 צריך להיות המנהג בכל מדינה לפי ליל אידם של רוב הגויים (הנוצרים) במדינה זו59 בזמן הזה, דהיינו בארץ הקודש בערב זה.

נוסף על 'ועל הניסים' אומרים 'יעלה ויבוא'. אין מכריזים 'יעלה ויבוא' לאחר 'השכיבנו', מחשש הפסק, אבל מזכירים זאת לציבור בטפיחה על השולחן. שכח לומר 'יעלה ויבוא' בתפילת ערבית, ונזכר לאחר שאמר "ה'" של 'המחזיר שכינתו לציון' - אינו חוזר60.

שחרית - הלל שלם, ואברהם זקן, זבדיה, קדיש תתקבל. שיר של יום, ברכי נפשי, קדיש יתום. מוציאים שני ספרי-תורה, בראשון קוראים בפרשת ראש-חודש, כהן: "וידבר... רביעית ההין", לוי: "עולת תמיד... ונסכה", ישראל: "ובראשי חודשיכם...". בספר השני עולה רביעי בפרשת נשא "ביום השישי...", חצי קדיש. אשרי, ובא לציון [ואין הש"ץ מסיימו בקול61], יהללו, הנחת תפילין דרבנו-תם, קריאת-שמע, פרשיות 'קדש', 'והיה כי יביאך', שש זכירות, חליצתן [הש"ץ יאמר איזה מזמור, כדי לומר אחריו את הקדיש62], חצי קדיש, תפילת מוסף3.

"מצווה להרבות בסעודת ראש-חודש", ולכן יש המוסיפין מאכל מיוחד בסעודת היום לכבוד ראש-חודש, מלבד ההוספה לכבוד החנוכה63.

יום שישי
א' בטבת, ז' דחנוכה - ב' דראש-חודש טבת

תפילה כדאתמול, לרביעי קוראים "ביום השביעי".

----------

1) היום-יום ל' סיוון. וראה שו"ע אדה"ז סי' רפה ס"ו. 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א סי' קלב. לוח כולל-חב"ד.

2) נשיאי חב"ד היו קוראים את הפרשה עד שני או שלישי אור ליום שישי. ביום שישי אחר חצות היו מתחילים עוד פעם מההתחלה והעבירו את כל הסדרה עם ההפטרה שלה. ביום שבת בבוקר לפני התפילה היו מעבירים עוד הפעם משביעי, ואומרים את ההפטרה הנקראת בפועל אם היא שונה מזו של הסדרה, כגון השבת - הפטרת שבת חנוכה, וכן הפטרת ראש-חודש ו'מחר חודש' (לוח 'היום יום' ד' טבת. וראה אג"ק סוף כרך ח"י).

3) לוח כולל-חב"ד.

4) ספר-המנהגים, ראה שם הטעמים לזה.

5) קיצור של"ה הל' חנוכה, וא"ר ר"ס תרע"ט. וכן נהג הרבי אחרי שנת תשמ"ח, כאשר חזר מן ה'אוהל' סמוך לשקיעה: הדליק נר חנוכה, נר שבת, ואחר-כך התפלל מנחה בציבור.

6) היום-יום, כה כסלו (ומהלשון משמע, שבכל זאת התעכב מעט), ספר-המנהגים.

8) באחת מהתוועדויות שבת חנוכה בין השנים תשמ"ג-מ"ו החלו לזמר 'הנרות הללו', והרבי מנע זאת (כיוון שאומרים "אנו מדליקין"), ומאז לא זימרו זאת עוד בשבת.

9) ונהגו לסמן זאת בהכאה על השולחן וכדומה, כמו ב'יעלה ויבוא' ו'טל ומטר'.

10) לוח כולל-חב"ד. ובט"ז סי' תרפ"ב ס"ק ג וא"ר שם ס"ק ב כתבו שכל-שכן שמי ששכח בתפילה יאמר קודם יהיו לרצון האחרון "יהי רצון מלפניך שתעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו...".

11) ובראש-חודש, יקדים לזה 'הרחמן הוא יחדש' משום דתדיר קודם. שו"ע, רמ"א ונו"כ סי' תרפ"ב ס"א.

12) שו"ע אדה"ז סי' קפח ס"ט. סידור אדה"ז.

13) שו"ע אדה"ז סי' קפח סעיף יד. ולכאורה גם לדעתו אין איסור להזכיר. (ריכוז הדעות בנושא בס' בירור הלכה תנינא או"ח ח"א עמ' שעא).

14) אג"ק כרך י עמ' ד, ועיי"ש עמ' סט.

15) כך נהגו במניין של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

16) ספר-המנהגים.

17) שם עמ' 70, מסידור אדה"ז ועוד.

18) עד עלות-השחר. שו"ע ונו"כ סו"ס תער"ב. בלוח כולל-חב"ד, שאם לא הקיצם - לא יברך. ובמשנה-ברורה שם, שהנוהג להקל ולברך גם כשישנים אין למחות בידו.

בבית הרב לא היתה ההדלקה ברוב עם, ואדרבה - ראה לקוטי-שיחות ח"ב עמ' 483.

19) 'תורת מנחם - התוועדויות' (טו) תשט"ז ח"א עמ' 303, עיי"ש הטעם. בקונטרס 'ברוך שעשה ניסים' חנוכה תשי"א, שבו נדפסו מנהגי חנוכה לראשונה, כתב הרבי: "נהגו שהפתילות יהיו בכל יום חדשות. וי"א דאין חוששין לזה, ואדרבה הישנות נוחין יותר לדלוק. ולע"ע, לא יכולתי לברר מנהג רבינו בזה [משמע שאם יתברר מנהגו, יוכרע הספק]". ולפלא שבספר-המנהגים, שנדפס בשנת תשכ"ו, נעתק משם ללא שינוי [ולא ידוע שהכניסו אז את השיחה הנ"ל כלל], למרות האמור באותה שיחה. ומה שהרבי נהג  (עכ"פ בשנים האחרונות) להדליק בפתילות חדשות בכל יום, הנה עד שנת תשמ"ח הכינה את החנוכייה הרבנית או אחד מהמשב"ק בבית, ואח"כ - הר"ר שד"ב גאנזבורג, ולא ידוע אם קיבלו הוראות מהרבי על כך.

20) ספר-המנהגים שם, ע"פ האחרונים סי' תרע"ב ס"ב. וכדלהלן - יש לעסוק באותה שעה יחד עם בני ביתו בתורה או בשמחה של מצווה.

21) ספר-המנהגים שם, ועיי"ש הטעם. ולמעשה, מדייקים בזה בלא פלוג גם כשמדליקים אחר צאת הכוכבים, כגון במוצאי שבת או כשמדליקים באיחור.

22) ברור מהלשון, שלפני שיעור זה גם האנשים אינם עושים מלאכה [ראה 'התקשרות' גיליון ח"י עמ' 16 הע' 34, וגיליון עג הע' 36, וש"נ] כדעת מהרי"ל, הוצאת 'מכון ירושלים' עמ' תט, ראה גם בהשלמה לשו"ע אדה"ז סי' תר"ע סוס"ד, ובאנציקלופדיה תלמודית סוף ערך 'חנוכה', וש"נ (אע"פ שעיקר המנהג שייך לנשים). מהות המלאכה לא נתפרשה (מלבד איסור כיבוס ותפירה בכף-החיים שם סק"ט), ומסתבר שלא לאסור לפחות מלאכת אוכל נפש וכל מה שמותר בחול-המועד, ע"ד האמור בשו"ע רבינו סו"ס רנא (ואולי זה מסביר את המובא ב'רשימות' חוברת קעא עמ' 14, יומן כ' כסלו תרצ"ג, שאירע שאדמו"ר מהורש"ב נ"ע היה כותב - כנראה, ענייני תורה - ע"י נרות חנוכה).

23) היום-יום, כח כסלו. וביאר הרבי, שזה צ"ל לא בדרך אגב, כדי 'לצאת-ידי-חובתו', אלא בהתלבשות ובהכנה מקודם ובסבר-פנים-יפות, שאז יתקבלו דבריו (שיחות-קודש תשי"ח עמ' קלא).

24) לקו"ש כרך כה עמ' 401. וראה התוועדויות תשמ"ו ח"ב עמ' 186 ואילך, ש'שמחה פורצת גדר' של חושך העולם, עיי"ש.

25) כמנהג רבותינו נשיאינו, היום-יום כח כסלו.

26) לנהוג כ'מהדרין מן המהדרין' גם בענין זה, וכמנהג שהביא הרמ"א (תר"ע ס"ב) לומר שירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם (סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 122), כדעת הרמב"ם שימי חנוכה הם "ימי שמחה והלל" (סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 207).

27) "ולהעיר, שענין זה שייך גם למנהג נתינת דמי חנוכה: א) נתינת דמי חנוכה פועלת שמחה. ב) כשמודיעים על חלוקת דמי חנוכה - מתקבצים רבים, וכשמוסיפים בדמי חנוכה, נוספים עליהם" (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 165 הערה 105).

28) שיחת ש"פ וישב תשל"ד ס"ה (הנחת הת' בלתי מוגה - שיחות-קודש תשל"ד ח"א עמ' 196).

29) ע"פ שיחת ש"פ וישב תשל"ג ס"ב (בלתי מוגה - שיחות קודש תשל"ג ח"א עמ' 209) ושיחת ש"פ וישב תשל"ז סל"א (כנ"ל - שיחות-קודש תשל"ז ח"א עמ' 358).

30) תוכנם - [לא לשמחם בלבד, אלא] עניין החינוך, מתן 'פרס', כ'מיקדמה' לעודדם שיוסיפו יותר בלימוד התורה ('התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 65); להראות שגם הממון נהפך לרוחניות על-ידי שמשמש לעניינים כשרים ובפרט לענייני קדושה (לקו"ש ח"י עמ' 290); ובמיוחד - לחנכם להרבות בצדקה ('התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 63).

31) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 210.

32) שם, עמ' 199.

33) סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 163, נדפס גם ב'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' רפג.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע נתן גם לנכדותיו, שיחת נר ה' דחנוכה תש"ל (בלתי מוגה) בסופה.

34) לקיים מנהג כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, המובא בהיום-יום, כח כסלו - סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 163, וסה"ש תש"נ ח"א עמ' 194. 'שערי הלכה ומנהג' שם.

35) 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 132.

36) אג"ק כרך כא עמ' קצה, וראה קובץ 'היכל מנחם' ח"ב עמ' קצג.

37) גם בבית רבותינו נשיאינו - 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 185.

38) ראה בני-יששכר מאמרי חודש כסלו-טבת מאמר ב' (מו,ב). סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 360 הערה 32.

39) 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 545.

40) ספר-המנהגים, עיי"ש בהערה, ובלקו"ש ח"ה עמ' 443 בהערות.

41) פרי-מגדים שם, הובא ונתבאר בלקו"ש הנ"ל.

42) 'התוועדויות' תשמ"ו חלק ב' עמ' 204 ועמ' 215.

43) לקו"ש ח"ה עמ' 444.

44) 'התוועדויות' תשמ"ה ח"א עמ' 652, ח"ב עמ' 1169, ח"ג עמ' 1537, ועוד.

45) פרמ"ג סי' תרע"ה בא"א ס"ק ד.

46) ראה טעמים לזה ב'שערי הלכה ומנהג' שם עמ' רעו.

47) מכיוון שהוא סיום לתפילת שמו"ע, שו"ע אדה"ז סי' נה ס"ד.

48) לוח כולל-חב"ד (שגם בארה"ק מנהגנו כדעת הרמ"א סי' תרפ"ד ס"א, ושו"ת הצמח-צדק או"ח סי' סח), מוגה - אגרות-קודש חט"ו עמ' כה (ופלא שנשמטה ההוראה מספר 'שערי הלכה ומנהג'!) וראה בקבצים: 'אהלי שם' גיליון ג' עמ' ק. 'תפארת מלך' גיליון א, כפר-חב"ד תשנ"ה, עמ' 82, וש"נ.

49) שו"ע ורמ"א סי' תקע"ג. הוספות לשו"ע אדה"ז סי' תר"ע ס"ה. לוח כולל-חב"ד.

50) החופשה השניה בשנת תקס"א היתה נצחון תורת החסידות ודרכי החסידות ביתר שאת ויתר עז מכמו שהיה בפעם הראשונה (בשנת תקנ"ט) - שאז היתה ההלשנה בעיקרה על אדמו"ר הזקן, וההלשנה בשנת תקס"א היתה בעיקרה על תורת החסידות. ספר-המנהגים עמ' 93, מלוח היום-יום עמ' ז, וקונטרס לימוד החסידות פרק ו, עיי"ש בארוכה.

בג' דחנוכה חופשה ניתנה לו להעתיק דירתו למעון פרטי, ואשר יקבע דירתו - באופן זמני - בפטרבורג (רשימת אדמו"ר מהוריי"צ, 'ספר התולדות - אדמו"ר הזקן' ח"ג עמ' 746). ובספר-השיחות תורת-שלום עמ' 84 איתא שיצא בנר החמישי. והשיב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "ויש לומר, דבשניהם היו ענייני גאולה (גם כפשוטם)" - הובא בלקוטי- שיחות כרך כה עמ' 399 הערה 44.

ואף בגאולתו הראשונה, י"ט כסלו תקנ"ט, היתה שלימות הגאולה (בנוגע אלינו) באופן ש'חזר לבוריו' בימי חנוכה - שהרי ביום ג' דחנוכה חזר מפטרבורג לוויטבסק, כדאיתא בלקוטי-דיבורים עמ' 23 ('התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 95 ועמ' 101).

51) ספר-השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 163, וסה"ש תש"נ ח"א עמ' 194.

52) 'כרם חב"ד' גיליון 4 ח"א עמ' 18. וראה שם בהמשך הדברים. ובשיחת מוצאי זאת חנוכה תשל"ד סוס"ג מבאר בזה מה שמצאנו מאמרי-חסידות שמצויין עליהם תאריך אמירתם "יום ה' דחנוכה" (כגון בהמשך 'מים רבים - תרל"ו', ראה במפתח שבסוף הספר), אף שציון כזה מופיע רק אם נאמר המאמר בשבת, ביום-טוב או במאורע מיוחד. וראה לעיל הערה 50.

מעלת נר ה' דחנוכה בכלל - להאיר גם 'בחוץ', כיוון שיום זה לעולם אינו חל בשבת (שם). בשיחת נר ה' דחנוכה תש"מ נתבארה מעלת היום, שבו לראשונה רואים התחלת הוספת האור בעולם לשיטת בית הלל יותר מאשר לדעת בית שמאי - חמשה נרות. ובלקוטי-שיחות חט"ו עמ' 545, מבאר מה שיום זה הוא ער"ח ומ"מ א"צ לתחנון, אלא הכל נפעל בשלימות מתוך שמחה, הן ע"י עיצומו של יום (חנוכה) והן ע"י עבודת האדם.

53) גם חסידות אין לומדים. בשידור הרדיו בלילה זה, שהיה מיועד לשיעור התניא שנאמר ע"י הרה"ח ר' יוסף וינברג, הורה לו הרבי לספר סיפורים מרבותינו נשיאינו - כ"ז מגיליון 'כפר חב"ד' מס' 646 עמ' 15 (כאמור ב'רשימות' חורף תרצ"ה, חוברת קעט ס"ט: "גם דא"ח לא היה [אדנ"ע] לומד [ב'ניתל'], וגם לא למיגרס", ולא כאמור ב'רשימות' ליל כ' כסלו תרצ"ג, חוברת קעא ס"ג, בשם אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, שאי-הלימוד בניתל אינו שייך ללימוד חסידות).

וראה בספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 192 ביאור מה שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע היה משחק (או מייעץ כיצד לשחק) שחמט בלילה זה. ומסיים, שידיעה זו מסייעת לנצל את הזמן בלילה זה כדי לצייר לעצמנו את פני קודשו של אדמו"ר נ"ע והנהגתו, כדי ללכת בדרכיו ואורחותיו אשר הורנו.

54) ראה להלן הערה 57.

55) לקוטי-שיחות כרך ט"ו עמ' 554.

56) ב"היום יום עם הערות וציונים" ח"א, מציע לפרש זאת, היות וסדר נגלה בליובאוויטש נמשך 8 שעות (קונטרס עץ החיים ס"פ כב), הכוונה שאינו מרוצה מאלה המתעקשים להשלים מניין השעות גם ביום זה.

57) כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, לוח 'היום יום' יז טבת.

צ"ב אם נהגו להימנע מלימוד מהשקיעה (כמנהג 'רוב עדות החסידים' שבלוח דבר בעתו. ובס' נטעי גבריאל - חנוכה, חלק 'מנהג ניטל' פ"ב הע' ט' כתב שכן מנהג חב"ד. וצ"ב מקורו), או מצאת הכוכבים בלבד [וראה ב'התקשרות' גיליון רפג עמ' 18 וגיליון שלג עמ' 19 בנדון. וכל עוד יש ספק בזה, יש לנהוג כדברי הרבי (אג"ק חי"ד עמ' שנב): "וכיוון שלעניין ביטול תורה חידוש גדול הוא, ולכן אין לך בו אלא חידושו"].

58) לקוטי-שיחות הנ"ל. ומציין שזה דלא כדמשמע בס' 'דרכי חיים ושלום' סי' תתכ"ה. אג"ק חי"ג עמ' קכ. חי"ד הנ"ל.

59) במכתב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "לשמועתו שבארה"ק ת"ו אין נוהגין בזה כלל (ובטח שמע זה מבר-סמכא ביותר*) - אם נכונה השמועה, אולי אפשר לומר הטעם, שכיוון שפשטה שם (מלבד תקופות קצרות, כידוע) ממשלת הישמעאלים, ותלוי בשר של מעלה, לא היה מלכתחילה עניין לניטל שם. ובמילא אין החשש דלהוסיף חיות" - אג"ק חי"ג הנ"ל. ואולי בא רק ללמד זכות. ובשיחת כ' כסלו ה'תשל"ז (הנחת הת' סל"ח, בלתי מוגה) נאמר: "תלוי אם יש במקום זה עניין של ע"ז. ולכן במקומות כמו מרוקו ותימן לא נזהרו ב'ניטל', כיוון שאינם קשורים עם הנוצרים" [זאת למרות שהנוצרים (הצרפתים) שלטו במרוקו בדורות האחרונים]. ולפי זה, בארה"ק שיש הרבה ע"ז וחגאותיהם נערכות ברעש גדול, יש להיזהר בזה. ובין אנ"ש בארה"ק כיום נפוץ ומקובל להיזהר בזה בפשיטות.

--------- 

*) ראה קובץ 'מוריה' גליון קסא ובלוח 'דבר בעתו' בעניין מנהגי ישראל בליל ניטל בכלל, ובארה"ק בפרט.

 

60) שו"ע סי' תכב ס"א, שו"ע אדה"ז סו"ס רצז.

61) כי אז יתחייב לומר ח"ק מייד, כפי שהורה הרבי  - ראה 'התקשרות' גיליון תסו עמ' 15 הערה 16.

62) ספר-המאמרים (ליקוט) לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב, ח"ב עמ' שטז. אג"ק כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ח"כ עמ' רפג.

63) ראה שו"ע או"ח סי' תיט וכף-החיים שם ס"ק ד.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)