ויקרא ה' אל משה (א,א)
ויקרא אל משה: לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה (רש"י)
"קריאה של חיבה" זו רומזת לחיבתו ולאהבתו העצמית של הקב"ה לישראל, שעומדת בתוקפה גם לגבי יהודי שעדיין אין לו תורה, או לגבי זה שחטא חס-ושלום ועבר על מצוות התורה.
זוהי המשמעות הפנימית של העובדה שקריאה זו קודמת לדיברות ולציוויי התורה. כלומר: היא 'קודמת' (במעלה) ונעלית יותר מן התורה, שכן סיבתה אינה שמירת התורה של היהודי, אלא עצם עובדת היותו יהודי.
(לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 24)
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א,ב)
בילדותו פירש אדמו"ר האמצעי פסוק זה כך:
"אדם כי יקריב מכם" – כשאדם מקריב ומקדיש את כל אשר לו לאלוקות, אזי
"קרבן להוי'ה" – הוא מתקרב ומתעלה לדרגה על-טבעית (שם הוי'ה, שפירושו "היה, הווה ויהיה כאחד", למעלה מהגבלות הזמן, שם המורה על הנהגה אלוקית שלמעלה מן הטבע).
(קונטרס לימוד החסידות)
ושחט אתו על ירך המזבח צפנה (א, יא)
העולה קדש קדשים שחיטתה בצפון (זבחים פ"ה)
מפני מה נשחטים קדשי קדשים בצפון דווקא, והרי צפון רומז ליצר הרע, כמאמר רז"ל (סוכה נב) על הפסוק "ואת הצפוני ארחיק" (יואל ב)?
מסביר כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק':
החיבור של 'צפוני' ו'קדש קדשים' מבטא את כוחה הנפלא של תשובה, שבכוחה להעלות את האדם מבירא עמיקתא, נפילה בידיו של ה'צפוני', לאיגרא רמא, ל'קדש קדשים'. וכבר אמרו חז"ל (ברכות כד): "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם".
(אור התורה ויקרא עמ' תלא)
ונפש כי תקריב קרבן מנחה (ב, א)
ולא נאמר כי תקריב מנחה, מלמד שמקריבים קרבן עצים (תורת כהנים)
ביאור תוכן 'קרבן עצים' בעבודה רוחנית:
הקרבנות השונים (עולה, שלמים כו') מורים על הקרבה חלקית של כוחות מסויימים בנפש; כל קרבן לפי עניינו; ואילו קרבן עצים מסמל הקרבה כללית, של עצם הנפש – האדם מוסר את עצמו, כל-כולו, לקב"ה.
הקרבה זו נרמזת בקרבן עצים דווקא, משתי סיבות:
א) האדם נמשל לעץ, כנאמר (שופטים כ), "כי האדם עץ השדה".
ב) עצי המערכה הם בגדר 'הכשר מצווה', שהרי אין הם באים אלא כדי לאפשר את הקרבתו והעלאתו של דבר אחר, היינו בשר הקרבן שנקרב על גביהם. ודוגמתו בעבודת האדם: מי שמקרב יהודי שני לקב"ה. הנכונות לעסוק בעבודה כזו היא אות וסימן לביטול מוחלט ומושלם לקב"ה.
(ליקוטי-שיחות כרך כב, עמ' 11)
כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' (ב, יא)
אמר אדמו"ר מהר"ש:
"כל שאור" – רומז לאדם שלעולם הוא 'חמוץ', בבוקר ובערב, בשבת, בחג ובימות החול.
"וכל דבש" – רומז לאדם שהוא תמיד 'מתוק', בבוקר ובערב, בשבת בחג ובימות החול. הוא 'מתוק' לעצמו ו'מתוק' לאחרים.
"לא תקטירו ממנו אשה לה'" – משתי ההנהגות האלה אי-אפשר להביא קרבן לה'.
(ספר השיחות תש"ד עמ' 151)
על כל קרבנך תקריב מלח (ב, יג)
"קרבנך" – רומז לחלק הנגלה שבתורה, שנמשל לבשר, כמאמר חז"ל (בבא-בתרא כב) "תו אכלו בישרא שמינא בי רבא" (=בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא, רש"י). כשם שהבשר טעים לחיך, כך לימוד הנגלה מקנה ללומד טוב טעם ודעת, שכן חלק זה בתורה עוסק בדברים מדברי העולם, המוכרים לנו היטב (בלשון החסידות: 'השגת המהות').
"מלח" – רומז לחלק הנסתר שבתורה. כשם שהמלח אין בו טעם, כן בלימוד הנסתר אין 'טעם' שכלי מלא, שהרי הוא עוסק במושגים רוחניים, שלמעלה מתפיסת השכל (בלשון החסידות: 'ידיעת המציאות').
"על כל קרבנך תקריב מלח" – לימוד הנגלה חייב להיות מלווה לימוד הנסתר, כי רק אז יהיה הלימוד כדבעי, מתוך יראת שמים.
זהו שאמרו רז"ל (שבת לא) "אי יראת ה' היא אוצרו, אין, אי לא לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטין (ארץ מלחה ומשמרת את הפירות מלהתליע, רש"י), אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה".
(לקוטי תורה ויקרא עמ' ג)
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם (ד, ג)
בזוהר (ח"ג, יז) פירשו:
"הכהן המשיח" – זה הקב"ה, כמאמר רז"ל (ויק"ר פט"ו) "אמר הקב"ה אנא כהנא".
"יחטא" – מלשון חסרון, ככתוב (מלכים א א) "והייתי אני ובני שלמה חטאים".
"אם הכהן המשיח יחטא" – כשאין הקב"ה משפיע מלא חופניים של ברכה והצלחה לישראל, "לאשמת העם" – הדבר הוא באשמת וחובת העם.
מוסיף כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק':
זהו שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"ל) שהקב"ה מקיים כביכול את כל המצוות, שיש לדקדק בזה: כיצד שייך קיום מצוות התשובה אצלו יתברך?
אלא הקב"ה עושה תשובה, כביכול, על כך שהחסיר מברכותיו לעם ישראל...
וזהו גם מה שאמרו בזהר (ח"ג קנג) "משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא". כלומר, בימות המשיח תהיה התגלות עצומה של אור אלוקי, וזאת תהיה 'תשובתו' של הקב"ה, שהוא 'צדיקו של עולם'.
(אור התורה ויקרא עמ' רלה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
