חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:42 זריחה: 6:09 ט"ו בחשון התש"פ, 13/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1164 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תזריע-מצורע, ל' בניסן ה'תשס"ט (24/04/09)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1164 - כל המדורים ברצף
תוכן למושג 'מדינה יהודית'
יש חדש
כבר מרגישים את העתיד
לימוד התורה
גודל החסיד
למה למהר?
עולם התיקון
מטבע למטרה
"הנאצי לא יבוא"
הוצאות לעניין מעשר

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס
' 1164, ערב שבת-קודש פרשת תזריע-מצורע, ל' בניסן תשס"ט (24.04.2009)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

תוכן למושג 'מדינה יהודית'

כמה זמן ומשאבים אנו משקיעים בשאלה העיקרית והמרכזית – דמותה של המדינה היהודית? ואולי רבים חוששים מהעיסוק בסוגיה זו משום שבסתר ליבם הם יודעים את התשובה?

בעולם המודרני מקובל לדבר על משבר גיל העמידה. אחת הסיבות למשבר הזה היא, שפתאום האדם קולט כי השקיע את מיטב שנותיו בדברים צדדיים ולמעשה החמיץ את החיים עצמם. שאיפותיו של אדם צעיר, בעולם הכללי, מתרכזות בעניינים חומריים – משרה טובה, רכישת דירה, קניית מכונית, השגת ביטחון כלכלי וכדומה. הוא מרוכז כל-כך ביעדים האלה עד שאין הוא נותן את דעתו למשמעות החיים.

השנים חולפות והוא אכן משיג את יעדיו. כבר יש לו דירה מרוּוחת ומכונית יוקרתית וחשבון-בנק תפוח. הוא רוצה להתחיל 'לחיות', ואז מתברר לו שלמעשה אין הוא יודע מה לעשות בחייו. זה הרגע שכל הדברים שהיו חשובים לו מאבדים פתאום את משמעותם והוא שוקע במשבר. רוב בני-האדם חושבים שיפתרו את המשבר על-ידי עיסוק בתחביבים, החלפת תחום העיסוק או מקום המגורים. רק מעטים מתחילים לחפש את המשמעות האמיתית של החיים.

לאן אני רוצה לנסוע?

גם המדינה, המציינת הימים האלה שישים ואחת שנים להולדתה, שרויה במשבר מעין זה. במשך כל השנים האלה הפנתה את תשומת-ליבה ומשאביה לשאלות שהן בבחינת אמצעים ולא מטרות. ביטחון, יחסי חוץ, כלכלה, תעשייה, התיישבות – כל אלה הם דברים חשובים וחיוניים, אבל אין הם אלא אמצעים לקיומה של מדינה. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא – מה תכליתה של המדינה ולשם מה היא קיימת.

הבה נדמה שהצלחנו לפתור את כל הבעיות: השגנו ביטחון ושלום, יש פריחה כלכלית, נסגרו הפערים החברתיים, אין עוד נזקקים, הממשל יציב, הפשיעה הודברה, משבר המים נפתר, אפילו הארגונים הירוקים מרוצים. תאמרו: הלוואי שנגיע לימים כאלה. אכן, זו תהיה מדינה שנפלא לחיות בה, אבל דווקא אז נתחיל לשאול את עצמנו מה התוכן שיש לצקת בתוך המסגרת ששמה מדינה יהודית.

משל למה הדבר דומה, לאדם שהייתה לו שאיפה גדולה – להשיג מכונית. כשהצליח סוף-סוף לקנות מכונית, מצא את עצמו עסוק יומם ולילה בתיקונים ובשיפוצים של כלי-הרכב. אחרי כל המאמצים, כאשר הצליח להתניע את המכונית מצא את עצמו תוהה – לאן בעצם אני רוצה לנסוע?

כמה זמן ומשאבים אנו משקיעים בשאלה העיקרית והמרכזית – דמותה של המדינה היהודית? מתי בכלל מישהו מוכן להתפנות ולדון בשאלת התוכן שצריך להיות למדינה היהודית? ואולי רבים חוששים מהעיסוק בסוגיה זו משום שבסתר ליבם הם יודעים את התשובה?

ארמונו של מלך

ארץ-ישראל אינה ככל הארצות. אפילו אומות-העולם מכנות אותה 'ארץ-הקודש'. היא נחשבת 'פלטרין של מלך' – היכל ארמונו של הקב"ה. לא לשווא המעבר לארץ-ישראל נקרא עלייה; כי זו אכן עלייה רוחנית. יהודי שעולה לארץ מתעלה לדרגה גבוהה יותר של קדושה, ונדרשת ממנו התעלות רוחנית לעומת הדרגה שבה עמד קודם לכן.

החובה המוטלת עלינו היא לבנות כאן חיים יהודיים אמיתיים, הראויים למדינה יהודית בארץ-ישראל. איננו עם ככל העמים. דווקא כשזכינו לחזור לביתנו גוברת מחויבותנו להציג לעצמנו ולעולם כולו איך חי עם יהודי, המודרך על-פי תורת ישראל ומצוותיה.

זו האחריות המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, אחריות למעשינו-שלנו ולהשפעה על זולתנו. ככל שאנחנו מקדשים יותר את חיינו כאן, ומשפיעים על החברה שסביבנו להשתית את אורחות-חייה על ערכי היהדות, אנחנו מעמיקים את אחיזתנו בארץ ומגבירים את יכולת עמידתנו מול אויבינו. כל מצווה נוספת, כל שיעור תורה נוסף וכל הוספה של נקודת-אור יהודית בחיינו, מבטיחים לנו יותר את שמירתו של הקב"ה, ומחישים את גאולתנו האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

  יש חדש

סיוע לפצועים

קבוצה של כעשרה פצועים קשה ממלחמות ישראל ומנפגעי הטרור חזרה ערב הפסח ממסע של עשרה ימים בעיר הסקי אספן בקולורדו, ששם השתתפו בפרוייקט מיוחד שפותח בעבור הצבא האמריקני, לשיקום נכים קשים על-ידי סקי. את הביקור ארגנו צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור ושליח חב"ד באספן, הרב מנדל מינץ.

זוכרים ושרים

לאחר ההצלחה הגדולה בשנים שעברו, גם השנה יוזמים משפחות שכולות ונפגעי טרור ערב של התייחדות עם חללי צה"ל ברוח יהודית-דתית. הערב יהיה אי"ה ביום שני הקרוב, ג' באייר, בשעה 8 בערב, בבנייני-האומה בירושלים. לצד אמני זמר, שישירו שירי נשמה חסידיים, יישאו דברים גם הרב הראשי לשעבר, הרב ישראל-מאיר לאו, הרב ירחמיאל וייס מישיבת 'מרכז הרב', ויסופרו סיפורי הגבורה של אהרן קרוב, שנפצע קשה במבצע עופרת יצוקה, ורועי קליין הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה.

אוסף העשור

חברת גרינטק הפיקה את אוסף העשור – שלושה תקליטים ובהם מבחר משיריו של ענק הזמר החסידי אברהם פריד. בין השירים גם הלהיטים 'אני חושב עליכם', 'עלה קטן', 'מוריה' ו'רק תפילה', שמעולם לא הופיעו באלבום מסודר של פריד עצמו. באוסף שלושים משיריו הבולטים, שיצאו בעשור האחרון. טל' 1-700-704120.

תקליטורים להרפיה

הילדים מתקשים להירדם? אולי התקליטור בידך אפקיד רוחי, של הגב' מרגלית שרפר, יעזור להם. זה תקליטור הרפיה לשינה טובה ורגועה, שנעשה בסיועו של המוזיקאי החסידי גיל עקיביוב. יש גם תקליטור לנשים ולנערות – אבקשה טוב לך. טל' 052-3003232.

  שלחן שבת

כבר מרגישים את העתיד

פרשת מצורע כונתה בדורות הראשונים 'זאת תהיה' (על-פי תחילת הפסוק: "זאת תהיה טהרת המצורע"), ואילו בדורות שלאחריהם החלו לכנותה 'מצורע'. אכן, מנהג ישראל תורה הוא, אך מה ההסבר לכך? והלוא מצורע הוא מצב בלתי-רצוי, שלכאורה אינו ראוי להיות שמה של פרשה בתורה.

העניין יובן בהקדמת שאלה על סדרי טהרתו של המצורע. בתחילה נאמר: "והובא אל הכוהן", ולאחר מכן התורה אומרת: "ויצא הכוהן אל מחוץ למחנה". הפסוק הראשון דורש ביאור: איך המצורע יכול לבוא אל הכוהן, והלוא עליו להימצא מחוץ לשלושת המחנות של עם-ישראל? הלוא בדיוק לשם כך נאמר הפסוק השני, שהכוהן הוא שצריך לצאת אל מחוץ למחנה, כדי לראות את המצורע.

הבטחה מלמעלה

העניין יובן על-פי פנימיות העניינים. הצרעת היא עונש על דיבורי לשון הרע. לכן המצורע צריך לצאת אל מחוץ לשלושת מחנות הקדוּשה, מכיוון שהטלת ריב ומדון בין אדם לחברו סותרת בתכלית את עניינה של הקדושה, המבוססת על אחדות והתכללות.

עם זה, על כל יהודי, יהיה מי שיהיה ותהיה דרגתו אשר תהיה, נאמר כי "בוודאי סופו לעשות תשובה", כי "לא יידח ממנו נידח". זאת התורה רומזת בפסוק "והובא אל הכוהן" – יש כאן הבטחה שבסופו של דבר יעשה היהודי תשובה ויבוא אל הכוהן. המילה 'והובא' יש בה גם משמעות של הבאה בכוח, נגד רצונו, וזה מה שהתורה מבטיחה, שבסופו של דבר הוא יובא אל הכוהן, גם אם לא ירצה בכך.

אור מלמטה

אולם הקב"ה רוצה שהתעוררות התשובה של יהודי לא תבוא רק מלמעלה, אלא הוא עצמו יתעורר ברצון לשוב אל ה'. אמנם התחלת התהליך באה מלמעלה – "והובא אל הכוהן" – אך בהמשך באה ההתעוררות מתוכו ומתוך המקום שבו הוא נמצא.

עניין זה נרמז בפסוק "ויצא הכוהן אל מחוץ למחנה". ה'כוהן' מייצג כאן את אור הקדושה. בשלב זה אור הקדושה חודר ומגיע גם אל 'מחוץ למחנה', גם למקום הנידח ביותר, מחוץ לשלושת מחנות הקדושה. גם שם מתחילה לבעור השלהבת של הקדושה, מתוך רצונו והכרתו של האדם עצמו.

הגילוי מאיר בתורה

מצב זה של הפיכת החושך עצמו לאור יתקיים בשלמות לעתיד לבוא, שאז "לילה כיום יאיר". לכן בדורות הראשונים, כאשר עדיין היינו רחוקים מהגילוי שיהיה לעתיד, המושג מצורע היה עניין שלילי, שמצד עצמו אינו שייך לאור הקדושה, והעדיפו לקרוא לפרשה 'זאת תהיה'.

אולם בדורות האחרונים, הנקראים 'עקבתא דמשיחא', אורו של המשיח כבר מורגש בנפשו של כל יהודי, ואנו מרגישים בתוכנו את הפיכת החושך לאור שתהיה בקרוב. לכן ביכולתנו לעשות גם מ'מצורע' פרשה בתורה, כי בתורה כבר מאיר הגילוי שיהיה לעתיד – "לילה כיום יאיר".

(לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 103)

  מן המעיין

לימוד התורה

רפואה לכל התחלואים

"זאת התורה לכל נגע הצרעת" (ויקרא יד,נד). התורה היא רפואה "לכל נגע הצרעת" – לכל המחלות ולכל המיחושים, כדברי חז"ל (עירובין נד), "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה".

 (דגל מחנה אפרים)

תמיד ללמוד

"להורות ביום הטמא וביום הטהור" (ויקרא יד,נז). יש "להורות" – ללמוד תורה בכל הזמנים ובכל המצבים, "ביום הטמא וביום הטהור" – גם מי ששקוע חלילה בשערי טומאה, התורה מגינה עליו ומצילתו.

(מאוצרנו הישן)

קריאה לקב"ה

לימוד התורה מכונה קריאה, 'קורא בתורה'. הלומד תורה קורא לקב"ה לבוא אליו, כמו אדם הקורא לחברו וכבן קטן הקורא לאביו.

(תניא)

תלמיד החכמה

התורה היא חכמה אלוקית, שהיא חכמה אמיתית, מעל כל החכמות. לכן לומד התורה נקרא 'תלמיד חכם', כי הוא תלמיד המקבל מן החכמה האמיתית.

ללמוד מהתורה

עילוי צעיר ויהיר בא אל רבי מנחם-מנדל מקוצק. שאלו הרבי: מה למדת? השיב האברך: למדתי את כל הש"ס. נענה הרבי: אבל מה הש"ס לימד אותך?...

(ספר המאמרים קונטרסים)

רעבון תמידי

על למדן נהוג לומר שהוא 'מילא כרסו' בתורה. מדוע כרסו ולא ראשו? אלא הכרס גם אם אכלה יום אחד כדי שובעהּ, מחדשת למחרת את רעבונה. כך צריך הלומד להיות רעב יום-יום לתורה.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

ביטול לאלוקות

מי שלומד תורה מצד החכמה והשכל שבה ואינו בטל לאלוקות הטמונה בה, מורידהּ מקדושתה. בשעה שלומדים תורה חייבים לזכור ולדעת כי לומדים את חכמתו ורצונו של הקב"ה.

(ספר המאמרים קונטרסים)

עסק טוב

כאשר שני יהודים נפגשים ומדברים דברי תורה, הרי זה עסק טוב עבורם. בראש ובראשונה הם מרוויחים כי לא דיברו לשון הרע או דברים בטלים, ועוד זאת יש להם מעלת העיסוק בתורה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

גודל החסיד

בימיו של אדמו"ר המהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש התפתחה האופנה לתפור כיס עליון בחליפה. חסידים מן השורה נמנעו מללבוש חליפות כאלה, שנחשבו מודרניות מדיי.

פעם אחת נכנס אל הרבי חסיד תושב העיר ויטבסק, שלבש חליפה מסוג זה. שאלו הרבי: "למה לך ללבוש חליפה התפורה בסגנון כזה דווקא?".

השיב החסיד: "וכי מה זה משנה אם יש כיס גם למעלה?".

נענה הרבי: "בוודאי זה משנה. הפתגם אומר, 'חסיד עד הכיס'. אם הכיס למטה הוא, הרי יש חלק גדול של חסיד, אבל אם הכיס תפור למעלה, נותר חלק קטן בלבד של חסיד"...

  מעשה שהיה

למה למהר?

"מה רצונכם?", שאל הרב את שני אנשי-העסקים שהתייצבו לפניו.

"פיתחנו יחד מוצר חדש, ואנחנו מבקשים לערוך לנו הסכם שיבטיח את חלקו של כל אחד ואחד מאיתנו", השיבו השניים.

הרב יצחק-יואל רפאלוביץ', רב העיר קרמנצ'וג שבאוקראינה, התפרסם במומחיותו הגדולה בדיני ממונות, וממנה הייתה פרנסתו. רבים באו אליו לדון בדיני-תורה סבוכים או כדי שיערוך בעבורם הסכמים על-פי התורה.

הוא הכין לשניים חוזה מפורט, ודרש מכל אחד ואחד להפקיד סכום של אלף רובל, כדי שאם אחד הצדדים יפר את ההסכם, יימסר הסכום לצד הנפגע. יצאו השניים מרוצים ובידם הסכם כתוב וחתום.

כמה שנים נשמר ההסכם בקפדנות. יום אחד התברר לאחד הסוחרים כי חברו מפר את החוזה. מיהר האיש אל הרב, ולאחר שבירר הרב כי אמת הדבר, הוציא מארונו את אלפיים הרובלים של הפיקדון ומסרם לסוחר הנפגע, כפי שנקבע בהסכם.

כאן התחיל העניין להסתבך. על-פי חוקי המדינה היה אסור לרב לפסוק בסכסוכים מעל סכום מסוים. אלפיים רובלים היו מעל הסכום הזה. הסוחר השני, שכעס על הרב, ניצל זאת והגיש תביעה נגדו.

הרב זומן למשפט בעיר הבירה פטרבורג. עד המשפט נאסר עליו לדון בדיני ממונות. בכך נשלל מקור מחייתו ופרנסתו.

בתוך כך התרגשה עליו צרה שלישית. אשתו, שעמדה לקראת סוף הריונה, הפסיקה לפתע לחוש את תנועות העובר. הרופאים קבעו כי העובר מת, וכי יש לנתחה בהקדם ולהוציא את העובר המת.

בצר לו החליט הרב רפאלוביץ' לנסוע בדחיפות אל רבו, המהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש, ולבקש את עצתו וברכתו.

עייף ויגע הגיע הרב רפאלוביץ' לליובאוויטש ביום רביעי בשבוע, וביקש להיכנס בהקדם אל הרבי. למזלו, התאפשרה לו הכניסה באותו יום, אולם כשנכנס ורצה לספר את סיפורו, עצרו הרבי. "ר' יצחק-יואל", אמר הרבי, "מדוע אתה ממהר כל-כך? הלוא ממילא תישאר כאן לשבת. אחרי השבת נדבר על בעיותיך".

הרב רפאלוביץ' הופתע מאוד מדברי הרבי, אך קיבלם באהבה. אכן, הרבי צודק. המשפט יהיה רק בשבוע הבא, למה לי אפוא למהר, חשב.

שבת בליובאוויטש. הרבי אומר דברי חסידות עמוקים. לאחר ה'מאמר', זקנים וצעירים משננים אותו בעזרת ה'חוזרים', בעלי הכישרון היודעים לחזור על-פה את דברי הרבי.

גם הרב רפאלוביץ' נכח בעת אמירת ה'מאמר', אולם דאגותיו הטרידוהו כל-כך, עד שלא היה מסוגל להתרכז. לכן ויתר גם על הניסיון לשנן את ה'מאמר' בעת ה'חזרה'.

במוצאי השבת מיהר להיכנס אל הרבי. "האם יודע אתה את המאמר שנאמר בשבת?", שאל הרבי. הרב נאלץ להשיב בשלילה. "אם-כן, לך ולמד את ה'מאמר', וכשתדע אותו על בוריו היכנס אליי שוב", פסק הרבי.

נרעש יצא הרב מאת הרבי. כל הלילה שינן את ה'מאמר' עד שידעו היטב. בבוקר נכנס בשלישית אל הרבי. הפעם הקשיב הרבי למצוקותיו, ובירכו בהצלחה רבה הן במשפט הן בפרנסה. אשר לאשתו, הורה הרבי שלא לנתחה והבטיח כי הילד ייוולד חי, בריא ושלם.

מאושש מברכתו המפורשת של הרבי שיגר מברק לאשתו שלא לעשות את הניתוח, והוא עצמו יצא מיד לפטרבורג, להתכונן למשפטו. הוא התארח אצל אחד מידידיו, וזה הרהר במצב ופתאום קרא: "יש לי רעיון!".

מדי בוקר בבוקרו הייתה עוברת בין הבתים מחלקת החלב. אותה חלבנית הייתה מביאה חלב לבית הידיד וגם לביתו של השופט, שהיה אמור לשפוט את הרב. בבוקר, כשבאה החלבנית לבית הידיד, שמעה בבית זעקות שבר ובכיות. לשאלתה, סיפרו לה על 'קרוב משפחתם' שהוא חף מפשע ועומד למשפט. אמרה החלבנית: "הלוא אני מגיעה גם לביתו של השופט, אנסה לעזור שם".

בבואה לבית השופט החלה לבכות, עד שבקושי רב הצליחה אשת השופט להרגיעה. לשאלתה, סיפרה כי 'קרוב משפחתה', אדם ישר והגון, אמור מחר להישפט אצל בעלה, והוא חף מכל אשמה. מיהרה אשת השופט לקרוא לבעלה, וזה שמע את הסיפור מפי החלבנית המתייפחת. הוא הרגיע אותה והבטיח לסדר את העניין.

עניינו של הרב היה הראשון בסדר הדיונים, אך השופט העלה לדיון עניינים אחרים ושוב ושוב דחה את הדיון הזה. בהפסקה, בעברו ליד נציגי התביעה, סינן השופט לעברם: "האינכם יודעים באיזה עניין הסתבכתם?!". התובעים נבהלו והחליטו להתכנס להתייעצות. הם ידעו כי השופט נוהג להאריך בהפסקה יותר מהזמן המוקצב, ועל-כן התירו לעצמם להאריך בהתייעצות.

אך הפעם התייצב השופט לדיון בדיוק בזמן. הוא הכריז: "רפאלוביץ'!", והתובעים  לא נכחו באולם. לפיכך הורה השופט לסגור את התיק ולנקות את הנאשם מכל אשמה...

הרב רפאלוביץ' חזר לביתו שמח. גם רישיונו לדון בדיני ממונות הושב לו. עתה לא היה לו אלא להמתין למילוי ברכתו השלישית של הרבי. ואכן, כעבור זמן קצר ילדה רעייתו תינוק בריא ושלם, לעיניהם המשתאות של הרופאים.

(לרגל יום הולדת המהר"ש, ב' באייר)

  לומדים גאולה

עולם התיקון

בספרי הקבלה והחסידות מופיעים פעמים רבות המושגים 'עולם התוהו', 'עולם התיקון', 'שבירת הכלים'. העולם שלנו נקרא 'עולם התיקון' ומהות עבודתנו כאן לתקן את 'שבירת הכלים' שנגרמה ב'עולם התוהו' – ואז בעצם באה הגאולה.

הבריאה המוּכרת לנו, עם העולמות הרוחניים הקשורים בה, היא למעשה שלב שני של ההתהוות (זה אחד ההסברים להתחלת התורה באות ב', לאמור: הבריאה הזאת היא שלב ב). למעלה מעולמנו זה (ובכלל זה למעלה מהעולמות הרוחניים הקשורים בו) ניצב עולם אחר, שהוא הראשון בסדר ההתהוות. מובן שאין הכוונה לעולם גשמי ומוחשי. העולם שלמעלה מעולמנו הוא עולם רוחני עילאי, שונה במבנהו ובמהותו. זה עולם ה'תוהו'.

כשהכלים נשברים

הגדרתו של עולם התוהו היא: 'אורות מרובים וכלים מועטים'. זה עולם שבו מאירים אורות אלוקיים עליונים ביותר, אולם אין להם כלי-קיבול הולמים. אפשר לדמות זאת לאדם החש בתוכו אמת גדולה וחזקה, אך אין בו היכולת להבינה בשכלו ולבטאה כראוי. זה מצב משובש, שעלול אף לסכן את שפיות דעתו. גם עולם ה'תוהו' הוא עולם בלתי-מסודר ובלתי-יציב, אף-על-פי שמאיר בו אור אלוקי עליון ביותר.

מכאן גם נובע עוד שיבוש בעולם ה'תוהו' – העדר התכללות. אין בו התמזגות של האמת האלוקית על כל חלקיה, אלא כל חלק מאיר בעוצמה רבה, בלי להתחשב כלל בהיבטים אחרים. מידת החסד אומרת: חסד מוחלט; מידת הגבורה אומרת: רק גבורה; וכך המידות האחרות. עולם ה'תוהו' אינו עולם בנוי, הרמוני, אלא יסוד גולמי – בעל עוצמה אדירה.

בעולם זה אירעה 'שבירת הכלים'. הואיל והאורות היו מרובים וגבוהים ואילו הכלים היו מועטים – הם נשברו. במילים אחרות: כל סדר הדברים הנכון השתבש. נוצרו ערבוביה ואי-סדר. ניצוצות אלוקיים עליונים ביותר נפלו למקומות שעל-פי הסדר הנכון לא היו צריכים להימצא בהם.

העולם שלנו נקרא עולם ה'תיקון', מכיוון שהוא אמור לתקן את השיבושים שנגרמו בעולם ה'תוהו'. כאן האורות מועטים, ומשום כך קיימים כאן העלם והסתר, אך לעומת זאת הכלים מרובים. אותם אורות שמאירים בעולם – יש להם כלים הולמים, והדברים מונחים ומסודרים במקומם הראוי. בעולם ה'תיקון' יש גם התכללות והתמזגות של כל המידות, וכל הצדדים יחדיו יוצרים את המבנה השלם.

דורות הכשירו

אולם בעולם ה'תוהו' יש בכל-זאת יתרון – האורות גבוהים ועליונים ביותר, לעומת 'עולם התיקון', שהאור האלוקי שבו מצומצם ומוגבל. כאן נוצרת דילמה: אם אנו רוצים באורות עליונים – אנו מסתכנים ב'שבירת הכלים'; ואם אנו חושבים על יכולת הקיבול של ה'כלים' – אנו מפסידים את עוצמתם של האורות העליונים.

בזה טמונה מעלתה של הגאולה האמיתית והשלמה – יתמזגו בה שתי המעלות של עולם ה'תוהו' וה'תיקון': האורות יהיו עליונים ביותר, ובה-בשעה יתלבשו בכלים הולמים, שימנעו מצב של 'שבירת הכלים'. דבר זה הושג בעיקר על-ידי דורות של יהודים שעסקו בלימוד התורה ובקיום המצוות בכל קצווי תבל. בעבודה זו נגאלו ניצוצות הקדושה שנפלו ב'שבירת הכלים', ובה-בעת הורחבו 'כלי-הקיבול' של העולם (בכוח התורה ומצוותיה), עד שהעולם כבר מסוגל לקבל את 'האורות העליונים' של 'עולם התוהו' בתוך ה'כלים דתיקון' של העולם הזה.

  פתגם חסידי

מטבע למטרה

"מטבעות רבים צריך האדם לפזר לצדקה עד שמטבע אחד יקלע למטרה ויגיע למטרת צדקה אמיתית" (רבי אשר הגדול מסטולין)

  חיים יהודיים

"הנאצי לא יבוא"

הדיווחים על ההשמדה ההמונית של יהודי אירופה כבר הגיעו לארץ-ישראל. הצבא הנאצי התקדם וכבש עוד ועוד חלקים מהעולם. בקיץ תש"ב השתלט הצבא הגרמני, בעזרת הפשיסטים האיטלקים,  על טוברוק שבלוב, חצה את גבול מצרים והסב אבדות כבדות לצבא הבריטי. הוא כבר הגיע לאל-עלמיין שבמדבר המערבי של מצרים והיה קרוב מאוד לאלכסנדרייה. מכאן הייתה הדרך לארץ-ישראל קצרה מאוד. הנציב הבריטי בארץ הודיע לראשי היישוב היהודי שאם אלכסנדרייה תיפול, הוא ייאלץ להסיג את כוחותיו לעיראק.

כמעט שבעים שנה חלפו מאז, אך ר' פינחס בומז'ה, תושב רחובות, חי את אירועי הימים ההם כאילו אירעו היום. "אינכם יכולים לתאר לעצמכם את הפחד שהיה אז", הוא מדגיש. "סובבנו חסרי-אונים בתחושה של סוף העולם. ידענו כי אם נינצל זה יהיה רק על-ידי נס. הצבא הגרמני התקדם עוד ועוד והתכוננו לגרוע מכול. מצב הרוח הכללי והפרטי היה בשפל המדרגה".

התארגנויות למלחמה ולתפילה

לדבריו, פה ושם נוצרו התארגנויות לאימונים צבאיים, אך זה היה מגוחך למדיי. להתארגנויות האלה לא היה שום סיכוי לעמוד בפני הצבא הגרמני האדיר. יהודים מאמינים התארגנו למשמרות תפילה ולימוד. בישיבות עוררו את הבחורים לתיקון המעשים והמידות. היו שאף עסקו בהלכות קידוש השם, מתוך תחושה שהקץ קרוב.

ואז אירעה התפילה המיוחדת ליד ציונו של בעל 'אור החיים' בהר-הזיתים בירושלים, והפיחה תקווה בלבבות. בספרו 'אמרו צדיק' מספר הרב ד"ר מאיר גרוזמן על אותה תפילה נוראה, בראשותו של האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין.

תפילה וזעקה

הוא מספר כי רבה של בני-ברק, הרב יעקב לנדא, נכנס בימים הקשים האלה אל הרבי מהוסיאטין והניח על שולחנו פירוט של הסכנות הצפויות מהנאצים. בסיום מכתבו ביקש שהרבי יבטל את הגזֵרה הנוראה. קרא האדמו"ר את האיגרת והשיב: "צריך ביטחון". הרב לנדא התעקש: "ויהודי אירופה המובלים להשמדה, וכי להם אין ביטחון?!". הצדיק השיב שארץ-ישראל שונה.

הגיע ט"ו בתמוז, יום הסתלקותו של ה'אור החיים'. בכל שנה נהג האדמו"ר לעלות לציונו. הרבי בא במונית, עם מספר מצומצם של מקורבים ורבנים. הוא הוציא מכיסו ספר תהילים והחל לומר מן הפרק הראשון. לאמירת התהילים הצטרפו כל הנוכחים, ובמהרה נהפכה התפילה לזעקה ולבכי.

הבשורה

"למדתי אז בישיבת חברון", מספר בומז'ה. "אבא, הרב אביגדור, שלח להודיע לי כי כדאי שאתאמץ להגיע לתפילה כדי לראות את הצדיק. הרמז היה ברור. הנאצים מתקרבים ומי יודע אם נזכה עוד. הייתה שם חרדת-קודש. הכול אמרו תהילים ובכו. איש לא התיק את עיניו מספר התהילים. באוויר עמד מתח רב. פתאום הרים הרבי את עיניו והסתובב מעט אל הקהל. 'ער וועט נישט קומען' (=הוא לא יבוא), אלה היו מילותיו.

"המילים המעודדות התפשטו במהירות. המצביא הנאצי התרברב שכיבושה של ארץ-ישראל יארך כזמנה של ארוחת צהריים אחת. אבל מאותו יום והלאה החלה מפלתו. הצבא הבריטי, בפיקודו של פילדמרשל מונטגומרי, הדף את גדודיו של הצורר, וליהודי ארץ-ישראל הייתה הרווחה".

ר' בומז'ה: "הכול אמרו תהילים ובכו"

  פינת ההלכה ומנהג

הוצאות לעניין מעשר

שאלה: אילו מיסים ועלויות מוּכרים כהוצאה כדי לנכותם מן הרווח לחישוב מעשר כספים?

תשובה: לשכיר – הסכום החייב במעשר הוא הסכום נטו לתשלום, ואם הוא מקבל הטבות כגון רכב וטלפון, יש להוסיף את שוויין (האמיתי). על הפרשות לקופות גמל, קרנות פנסייה, קרן השתלמות וכדומה אין צורך לתת עכשיו מעשר. את המעשר יש לתת כאשר ישתחרר הכסף ויהיה ברשותו.

לעצמאי – כל הוצאה שהייתה נחוצה כדי להשיג את הרווח, מנוכה מסכום הרווח שלפיו המעשר מחושב. למשל, שכר דירה ומיסים עירוניים, הוצאות טלפון וחשמל בבית-העסק, ביטוח המקום ותכולתו, ספרות מקצועית, פרסום וכו'.

עקרת-בית היוצאת לעבודה וזקוקה למטפלת או לעוזרת ומבשלת שתפעל במקומה בבית, מנכה את עלות העובדת מסכום הרווח (אך אם העוזרת עושה עבודות שאינן נובעות מהיציאה לעבודה, אין לנכות את עלותן מהרווח).

בעל חברה וכדומה יחשב את הרווחים על-פי שנת המאזן. מחזיק בניירות-ערך יפריש בכל פעם שהוא מקבל רווח, וכן בשעת מימוש הקרן. בכל מקרה אפשר לשלם מקדמות ולהתחשבן בסוף התקופה.

מי שמתקשה לפרנס את בני-ביתו במשכורתו, יכול למצוא היתר להיפטר ממעשר. אולם הרבי מליובאוויטש הורה שגם כשהמצב דחוק, ואדרבה דווקא כאשר זקוקים לעזרת ה', יש  לתת מעשר. במקרה מסויים יעץ לשלם מיד מחצית מהמעשר ואת המחצית השנייה להשאיר כחוב.

מקורות: טוש"ע יו"ד שלא, ונו"כ. צדקה ומשפט פ"ה ס"ג-ח ובהערות, וש"נ. שערי צדקה (ירושלים תשנ"ד) עמ' קפ-קפב, רלט-רנב.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)