חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:06 י"א בניסן התשפ"ד, 19/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

להתעקש, לדרוש ולתבוע
משיח וגאולה בפרשה

נושאים נוספים
התקשרות גליון 771 - כל המדורים ברצף
קדושה ותפילה – כלל לכל התורה והמצות
להתעקש, לדרוש ולתבוע
חידושי הרמ"ק בזמן גלותו
פרשת אחרי-קדושים
"הכול צפוי והרשות נתונה"
נטילת ציפורניים / אופן ברכת נטילת-ידיים / קידוש על יי"ש
אמירת הנשיא / נולד בין השמשות / טבילה בשביעי-של-פסח
הלכות ומנהגי חב"ד

צריכים להתעקש

יש השואלים: מדוע עלינו "להרעיש עולמות" ולדבר ללא הרף על ביאת המשיח? יש לסמוך על הקב"ה שיביא את הגואל מתי שימצא לנכון.

תשובה על כך יש לראות בפסח-שני. מצווה זו לא ניתנה מלכתחילה מהקב"ה, ככל שאר מצוות התורה; אלא היו יהודים שהתעקשו ותבעו ודרשו מהקב"ה שיינתן גם להם לקיים את המצווה – "למה נגרע!" – וכתוצאה מתביעתם זו נתחדשה מצוות פסח שני.

אף אנו נאמר: בזמן הגלות, כאשר בני-ישראל הם "בדרך רחוקה" ובגדר "טמא לנפש", עליהם לתבוע ולדרוש מהקב"ה: "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'?" – רצוננו לקבל כבר את בית-המקדש השלישי ולהקריב בו את כל הקרבנות! ואז בוודאי תתקבל טענה זו והקב"ה יחזיר לנו את עבודת בית-המקדש במהרה בימינו.

(ליקוטי-שיחות כרך כב, עמ' 215)

למה ניגרע?!

טענה זו – "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'" – היא גם (ובעיקר) בנוגע לזמן הגלות:

מעמדם ומצבם של בני-ישראל בזמן הגלות הוא באופן של "טמאים לנפש אדם" דאף ש"אתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", ועד לחיים נצחיים בלי הפסק בינתיים, מכל-מקום, "כולנו טמאי מתים", מצד השייכות להדורות שלפנינו שכבר אינם בין החיים, ודוגמתו ברוחניות – שאף שכבר "כלו כל הקיצין", מכל-מקום, נמצאים עדיין בזמן הגלות מצד העניינים הבלתי-רצויים שהיו בדורות שלפנינו, החל מהדור דחורבן בית ראשון, והדור דחורבן בית שני.

ועל זה צועקים בני-ישראל: "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'", הייתכן שנמצאים עדיין בזמן הגלות, שבית-המקדש חרב, ואי-אפשר להקריב קרבנות?!...

[. .] הייתכן שבמשך יותר מאלף ותשע-מאות שנים לא יכולים כל בני-ישראל להקריב קרבנות בבית המקדש?!...

[. .] מזה מובן שהמענה האמיתי לטענה "למה ניגרע" הוא, על-ידי זה שמתקנים ומשלימים את כל העניינים דהקרבת הקרבנות בגשמיות, כפשוטם, שהיו חסרים במשך קרוב לאלפיים שנות הגלות, שכל זה יתוקן ויושלם בבית-המקדש השלישי, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך", ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים", ובו יהיו כלולים גם בית ראשון (שנבנה בחודש זיו) ובית שני.

ויש להוסיף, שעצם העובדה שבני-ישראל נמצאים בגלות שאינם יכולים להקריב קרבנות ("לבלתי הקריב את קרבן ה'") הוא עניין של קרבן, ועד לקרבן שאין למעלה ממנו:

"קרבן" ("אדם כי יקריב מכם קרבן לה'") ענינו מסירת נפש. ואין לך מסירת נפש גדולה מזה שיהודי "מניח" שהקב"ה ישאיר אותו בגלות!...

יכול היה יהודי לבלבל את כל סדר ההשתלשלות כדי למנוע שבנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו (כל אחד ואחד מישראל) יהיה בגלות!

הייתכן – היה יכול יהודי לטעון – שהקב"ה משאיר אותו בגלות, ובפרט בגלות ארוך, אלף שנים, ועד קרוב לאלפיים שנה, וגלות קשה...

(משיחת ט"ו באייר ה'תנש"א, 'התוועדויות' תנש"א כרך ג עמ' 192-195 – בלתי מוגה)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)