זלץ ותלמידיו: "מקומות ששום אדם דתי אינו מגיע אליהם"

משחק השחמט, החביב מאז ומקדם על יהודים, זוכה לעדנה בליל 'ניתל', החל סמוך לסוף השנה האזרחית. בערב זה, שבו נהוג להימנע מלימוד תורה עד חצות הלילה (כדי שלא לתת 'יניקה לחיצוניים'), מצטרפים גם בני-התורה ואפילו גדולי-ישראל למשחק המלכים.

אולם אצל דב זלץ מקריית-מוצקין משחק השחמט אינו ממתין על המדף עד ליל 'ניתל', אלא הוא חלק קבוע משגרת חייו ואף מקור של פרנסה. זלץ, בעל תואר אמן פיד"א (הפדרציה הבין-לאומית לשחמט) ואחד מבכירי מדריכי השחמט בישראל, הוא יהודי שומר תורה ומצוות, חסיד חב"ד, תושב קריית-מוצקין.

חזר לשחמט

דב (49) נולד וגדל בחיפה האדומה, למשפחה שאינה שומרת מצוות. בנעוריו החל ללמוד שחמט מקצועי, ומאז למלך ולמלכה וליתר משרתיהם מקום נכבד בעולמו. התפנית בחייו אירעה לאחר שירותו הצבאי. הוא יצא למסע בעולם שבו חיפש גם משמעות לחיים. חיפש ולא מצא. כששב ארצה פגש חבר-ילדות. כמו הסיפור של יוסף ואחיו, החבר הכירו אך הוא לא הכיר את בן כיתתו לשעבר, שנעשה בעל-תשובה וצימח זקן מפואר. האחרון הציע לו להצטרף אליו לשיעור תורה. זלץ הציץ ונפגע.

"לאחר שהתחלתי לשמור מצוות והקמתי בית בישראל, התנתקתי מן השחמט לכמה שנים, כדי שאוכל להתמסר ללימוד תורה. מאוחר יותר חזרתי אל המשחק כפרנסה וגם ככלי להפצת יהדות. דרך השחמט אני מגיע לקהלים ששום אדם דתי לא היה מגיע אליהם", אומר זלץ, המדריך קבוצות בוגרים ובני-נוער.

לשרת את ה'מלך'

ואמנם, לצד תלמידי מוסדות דתיים וחרדיים, מדריך זלץ גם קבוצות של תלמידים בבתי-ספר קיבוציים, כמו 'חופי הגליל' בקיבוץ אכזיב, 'מעיינות' בקיבוץ כברי ו'גוונים' בקיבוץ עין-המפרץ. ולא, "לא מפריעים להם הכיפה הגדולה, הזקן או הציציות. להפך, הקשר בינינו חם מאוד", אומר דב. ומה הפלא? קבוצותיו נוחלות הצלחות מרשימות בתחרויות ארציות ולא-פעם אף העפילו לראש הפירמידה.

זלץ, שהוגדר על-ידי פרשן שחמט, באחד העיתונים הגדולים, "בעל יכולת טקטית יוצאת-דופן", מלמד את תלמידיו כיצד לבנות מהלך, ומשלב אגב כך גם  רעיונות של גדולי ישראל על השחמט. למשל, ש"המלך הוא לב הכול וכל השאר נועדו לשרתו ולשמשו"; וכן: "לכל חייל יש תפקיד שעליו למלאו באמונה ומתוך ציות מלא לחוקים שנקבעו לו". הנמשל ברור.

שילוב כוחות עליונים

זלץ נראה ונשמע מרוצה. "מונחים כמו 'בעזרת השם' ו'אם ירצה השם' נעשו שגורים בפי תלמידיי. לפני כל משחק חשוב הם מקפידים להניח תפילין ולנשק את המזוזה". עובדות אלו זכו לפרסום, ובכתבה שהתפרסמה על זלץ, לאחר שקבוצתו זכתה במקום ראשון בארץ, הוסיף הכתב בהומור: "אני קורא לוועדת התחרות להכריע אם שילובם של כוחות עליונים בתחרות שחמט הוא חוקי"...

ויש גם קשר לחנוכה: "חנוכה חרות בליבי כחג מיוחד ביותר, משום שבחג זה (בשנת תשד"מ) השתתפתי לראשונה, לאחר שחזרתי בתשובה, בתחרות ארצית גדולה וזכיתי באחד המקומות הראשונים. ניצלתי את המעמד להדליק נרות לפני משתתפי התחרות ואף לשאת באוזניהם דברי תורה. מאז היה הדבר למסורת שנשתמרה שנים רבות".