מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1169 - כל המדורים ברצף
	האירוע ששינה את העולם
	יש חדש
	עוצמת הגילוי כגודל הירידה
	שבועות
	כך עובדים
	עסקת החיים
	רמה חדשה בתורה
	כשהמוחין מאירים
	הטייס המיסיונר חזר הביתה
	חלבי או בשרי?

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1169, ערב חג-השבועות, ה' בסיוון תשס"ט (28.05.2009)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

האירוע ששינה את העולם

ההתגלות האלוקית שהתחוללה בחג-השבועות כבשה למעשה את העולם כולו. בעקבות מעמד הר-סיני התנער העולם כולו מן האלילות ומכיר ברעיון האחדות האלוקית

בחג-השבועות אנו מציינים את האירוע הכביר, שאין שני לו בהיסטוריה – מעמד הר-סיני. זו הייתה הפעם האחת והיחידה שבורא העולם התגלה לעיני עם שלם ונתן לו את תורתו. מיליוני בני-אדם היו עדים למעמד הנשגב, ומכאן כוחו של האירוע הזה.

מאז חלפו שלושת-אלפים ושלוש-מאות ועשרים ואחת שנים, ואנו עדים לתופעה מעניינת: היהדות השפיעה על האנושות כולה. שתי הדתות הגדולות, הנצרות והאסלאם, מבוססות במידה רבה עליה. ובכל-זאת היהדות נותרה דתם של מעטים. אם היהדות היא דת-האמת, מדוע לא סחפה אחריה את העולם כולו?

היהדות נועדה ליהודים

שתי תשובות בדבר. ראשית, היהדות לא נועדה לאנושות כולה. תרי"ג המצוות ניתנו לעם-ישראל בלבד וגוי אינו צריך לקיימן, ואפילו אסור לו לקיימן. גם אין לנו שום עניין לעודד גיור. כאשר גוי מביע את רצונו להצטרף לעם היהודי, אנו מצוּוים לנסות לדחותו, ורק אם מגלים שכוונתו כנה ועזה – יש לקבלו.

עם זה, האמת של היהדות אכן הגיעה לכל האנושות. נוסף על תרי"ג המצוות, שנועדו לעם-ישראל בלבד, יש ביהדות חלק אוניברסלי, כלל-אנושי. האמונה באלוקים אחד ושאר המצוות הכלליות, המכונות 'שבע מצוות בני-נח', מיועדות לכל בן-אנוש על-פני האדמה. הערכים הללו אכן הגיעו לכל האנושות – מתוך היהדות.

מעמד הר-סיני התחולל בימים שהעולם כולו עבד אלילים. העם היהודי היה היחיד שהאמין באלוקים אחד, בורא שאין לו גוף ולא דמות הגוף. זו הייתה אמונה שהאנושות, באותם ימים, לא הייתה מסוגלת לקבל.

חלפו שנים ואט-אט חלחלה ההכרה הזאת למרבית האנושות. הדבר נעשה במידה רבה על-ידי הדתות המונותאיסטיות האחרות, שנטלו מן היהדות את רעיון האמונה בא-ל אחד והפיצו אותו בקרב מאות-מיליוני בני-אדם. ברור שהדתות הללו הוסיפו על אמונה בסיסית זו עיוותים וסילופים, אך בפועל, באמצעותן נעשתה האמונה בבורא העולם נחלת האנושות כולה.

כיום קל לראות כיצד ההתגלות האלוקית שהתחוללה בחג-השבועות כבשה למעשה את העולם כולו. המסר הכלל-אנושי בדת ישראל אכן הגיע לתודעת האנושות כולה. איננו עוד מעטים באמונתנו בה' אחד. העולם כולו התנער מן האלילות והגיע להכרה ברעיון האחדות האלוקית.

תיקון העולם

איננו זקוקים לתמיכתו של העולם באמונתנו, אולם יש לנו עניין גדול בה. בהר-סיני נצטווינו להביא את רעיון 'שבע מצוות בני-נח' לתודעת כל בני-האנוש. זה גם חלק מהייעוד הצפוי להתקיים בימות המשיח. אחד הדברים שהמשיח אמור לעשות הוא "לתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", כדברי הרמב"ם. ככל שהאנושות נעשית בשלה יותר לרעיון זה, אנו מבינים שזמן ביאת המשיח מתקרב והולך.

לנו, היהודים, נועד תפקיד מרכזי בהכנת העולם לייעודו. מחובתנו להביא את 'שבע מצוות בני-נח' לכל האנושות כולה, חלק מתפקידנו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כשם שהכוהנים בעם-ישראל תפקידם להקרין ערכי קדושה ורוחניות על כל העם, כך תפקידו של העם היהודי להיות אור לגויים במובן הרוחני.

זו המשמעות האמיתית של היותנו 'עם-סגולה'. אין כאן התנשאות, חלילה, אלא מחוייבות עמוקה לערכים, לקדושה ולרוחניות. זו תביעה מעצמנו והכרה בתפקיד הגדול וכבד-המשקל המוטל עלינו. עלינו להקרין את ערכי האמונה לעולם כולו ולהכינו לגאולתו השלמה בקרוב ממש.

  יש חדש

ילדים לעשרת הדיברות

בחג-השבועות יבואו אי"ה המוני ילדים למעמד קריאת עשרת הדיברות. הרבי מליובאוויטש קרא להביא גם את הטף, כדי שגם הם יהיו במעמד הזה, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. קריאה זו מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר-סיני ומקבלים את התורה". בבתי-כנסת רבים הגבאים נוהגים להכין בשביל הילדים דברי-מתיקה, כדי לעודדם לבוא למעמד המיוחד.

רשת קייטנות חב"ד

נפתחה ההרשמה למחזור הראשון של קייטנות חב"ד, שבתי-חב"ד מפעילים ברחבי הארץ. הקייטנות מיועדות לכל ילדי ישראל, תלמידי בתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים כאחד. רשת קייטנות חב"ד היא הגדולה בישראל, ופועלות בה כמאתיים קייטנות. הקייטנות מעניקות לילדים שפע של חוויות לצד תכנים וערכים, ברוח חסידית עליזה ותוססת. פרטים והרשמה בבית-חב"ד המקומי.

ספר-תורה לקבר רחל

עמותת מעלה יוזמת הכנסת ספר-תורה לקבר רחל, לזכות החייל גלעד שליט. הכנסת הספר אמורה להתקיים בסמיכות לט"ו באב. המעוניינים להשתתף מוזמנים להתקשר לטל' 052-7690051.

ילדי ירושלים מתכנסים

גם השנה יהיה אי"ה בירושלים מעמד מיוחד של קריאת עשרת הדיברות לילדים. המעמד יהיה בשעה 11 בבוקר, בבית-כנסת חב"ד 'בית יוסף' (רח' זוננפלד 23, בשכונת בית-ישראל). צפויים להשתתף בו כאלף ילדים, ומארגניו – תלמידי ישיבת תורת אמת. הילדים שיבואו למעמד ייהנו מכיבוד מיוחד.

  שלחן שבת

עוצמת הגילוי כגודל הירידה

על מעמד הר סיני חז"ל מספרים, שכאשר שמעו בני-שראל את הקול האלוקי – "על כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן". אם-כן, לאחר שכבר בדיבר הראשון "יצתה נשמתן", כיצד היו מסוגלים לשמוע את הדיבר השני? אומרים חז"ל, שהקב"ה "הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם".

הסיבה לפריחת הנשמה היא עוצם התענוג והערֵבות והמתיקות שחשו בני-ישראל כאשר זכו להתגלות דיבורו של הקב"ה. מרוב תענוג ותשוקה לדבוק בקב"ה, נשמתם כלתה ופרחה מהגוף. פעולתו של 'טל התחייה' הייתה לאפשר לנשמה להישאר בגוף ולהכיל את התענוג הנפלא.

למה לא הספיק הטל?

אולם חז"ל מדייקים ואומרים ש"על כל דיבור ודיבור... יצתה נשמתן". מכאן שגם לאחר שהקב"ה החיה את בני-ישראל בטל התחייה, אחרי הדיבר הראשון, עדיין פרחה נשמתם בדיבר השני. נמצא שהדיבר השני מילא את בני-ישראל בתחושת תענוג גדולה יותר מהדיבר הראשון, ולכן טל התחייה שקיבלו אחרי הדיבר הראשון לא הספיק בעבור הדיבר השני.

הדבר מעורר תמיהה גדולה: הלוא בדיבר הראשון נאמר המסר העילאי "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ואילו בדיבר השני מדובר על שלילת עבודה זרה. איך ייתכן אפוא שדווקא הדיבר השני מילא את בני-ישראל תענוג מופלא יותר מזה שחשו בדיבר הראשון?!

מעלת הדיבר השני

הסבר הדבר נעוץ דווקא בעובדה שהדיבר השני עוסק בשלילת מציאות המנוגדת לרצון ה'. לכאורה, לשם מה בכלל יצר הקב"ה אפשרות שיוכל להתקיים בעולם דבר המנוגד לאחדות האלוקית? אלא שהדבר נועד להביא לידי ביטוי את המעלה הגדולה של עבודת האדם, שגם במקום תחתון ונחות ביותר, שיש בו מקום למציאות של עבודה זרה, יהודי מגלה את האחדות האלוקית.

כדי שיוכל האדם להתמודד עם העולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו, הקב"ה נותן לו כוחות מיוחדים. ככל שהחושך גדול יותר, גם הגילוי מלמעלה מופלא ועצום יותר. נמצא אפוא שדווקא הדיבר השני מבטא התגלות אלוקית עליונה ומופלאה ביותר, שלמעלה מההתגלות שבדיבר הראשון.

כוח להתגבר

זו גם המעלה הפנימית הטמונה בחמשת הדיברות האחרונים, העוסקים בדברים פשוטים, שבין אדם לחברו – איסור רצח, גנֵבה וכדומה. דווקא מפני שהירידה כאן גדולה יותר, הדבר מבטא את הגילוי האלוקי העליון והמופלא שניתן לאדם, כדי שיוכל להתגבר על הירידה הזאת.

לכן כל דיבור ודיבור גרם לבני-ישראל מצב מחודש של 'כְּלוֹת הנפש', עד שנזקקו שוב ושוב לטל תחייה עליון יותר. כי דווקא הירידה טומנת בחובה את הגילוי האלוקי העליון ביותר, שבאמצעותו אנו יכולים להתגבר על הירידה ולמלא את רצונו של הקב"ה.

(ספר השיחות תש"נ כרך ב, עמ' 520)

  מן המעיין

שבועות

כל יום חג

"ועשית חג שבועות" (דברים טז,י). שבועות מייצג את ימות השבוע, וחג-השבועות פירושו שצריכים להפוך את השבוע לחג; שימות החול ייעשו ליום-טוב. הדרך להגיע לכך היא על-ידי ספירת העומר – כאשר עושים שכל יום יהיה יום שלם, ימות החול נעשים לימי חג.

(אדמו"ר הזקן)

שמחה ופנימיות

הרבי הריי"צ מליובאוויטש היה מאחל לקראת חג-השבועות שתהיה "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות". לימוד התורה וקיום המצוות כרוכים לעיתים בניסיונות ובקשיים, ועל-ידי השמחה מצליחים לגבור על כל הקשיים. כמו-כן קיום התורה והמצוות צריך להיות בפנימיות – בכל פנימיות עצם הנפש.

(לקוטי שיחות)

קבלה מתמדת

חג השבועות נקרא זמן 'מתן תורתנו' ולא זמן 'קבלת תורתנו'. מפני שמתן התורה אכן היה פעם אחת, לפני אלפי שנים, אבל זמן קבלת התורה אינו קשור למועד אחד מסויים, אלא יהודי חייב בקבלת התורה בכל יום ויום.

(חידושי הרי"ם)

קבלה מדורגת

נתינת התורה הייתה לכל עם-ישראל בשווה, אבל קבלת התורה אינה שווה אצל כולם. כל אחד ואחד מקבל את התורה לפי ערכו ועל-פי השגותיו. לכן חג-השבועות נקרא זמן 'מתן תורתנו' ולא זמן 'קבלת תורתנו'.

(רבי מנחם מנדל מקוצק)

שבועה הדדית

'שבועות' גם מלשון שבועה. כשניתנה התורה נשבעו השם יתברך וכנסת ישראל שבועה הדדית: אנו נשבענו לריבון-העולם שלא נחליף אותו באלוקים אחרים, והוא נשבע לנו שלא יחליף אותנו בעם אחר.

(טור ברקת לבעל אור החיים)

ליבת האש

פעם אחת ישבו חסידים בערב חג-השבועות ושוחחו ביניהם על מה שצריך לבקש מה' יתברך בליל שבועות. כשלא הגיעו לעמק השווה שאלו את פי כ"ק האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. השיב להם: "הייתי מתברך שתהיה לי ליבת האש של מתן תורה".

שמחת הכניסה ל'חדר'

חג-השבועות, מלבד שהוא יום-טוב, מועדים לשמחה, יש בו עוד שמחה – שמחת מצווה, שכן בני-ישראל קיבלו בו את התורה. כשם שעושים שמחה כשמכניסים ילד ל'חדר' ללמוד תורה, כך יש לשמוח בחג-השבועות, כשבני-ישראל נכנסו ל'חדר' לקבל את התורה.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

כך עובדים

לאחר הסתלקות הבעל-שם-טוב התגלה פעם אחת אל בנו, רבי צבי, בחלום. שאל רבי צבי את אביו: "כיצד עובדים את הבורא?".

באותו רגע ראה רבי צבי כי הוא עומד ליד הר גבוה, ולרגליו תהום עמוקה, ובראש ההר עומד אדם ומשליך את עצמו למטה, וכל עצמותיו מתפרקות עד שהוא מגיע למטה.

אמר הבעש"ט לבנו: "הנה, כך עובדים את הבורא!".

  מעשה שהיה

עסקת החיים

בהיותו בן שלוש התייתם מאביו. שנתיים אחר-כך התייתם גם מאימו. דודו אספו לביתו ומסרו למלמד ללמוד תורה, אולם בחלוף הזמן התברר כי הילד לא ניחן ביכולת לימוד. בעוד חבריו מתקדמים, נותר הילד היתום מאחור, ואך בקושי רב הצליח ללמוד את ברכות הנהנין.

כשהיה הילד בן שתים-עשרה התייאשו קרוביו מהסיכוי שיצליח להתקדם בלימוד, ומסרוהו לעבודה אצל פחח. שם לפחות ילמד מקצוע ויוכל לפרנס את משפחתו בעתיד.

הפחח היה יהודי ירא-שמים, ובמהלך עבודתו עם הנער לימדו את הברכות וכמה פרקי תהילים. את מלאכת הפחחות קלט הנער היטב, ולאחר שנים אחדות פתח, בעידודו של הפחח, בית-מלאכה משלו. הנער השתכר היטב והברכה שרתה במעשי ידיו, אולם תמיד בכה על שאינו יודע ללמוד.

כשהגיע לפרקו נשא לאישה בת יהודי כפרי פשוט, זַפָּת. ידיעותיה של האישה הצעירה היו פחותות אף משל בעלה, אך היא הייתה תמימה וכשרה.

פעם אחת תינה האיש את כאבו לפני תלמיד-חכם בן העיירה, ושאלו בבכי מה יוכל לעשות כדי שיזכה בתורה. תשובתו הייתה כי אם יחזיק בסתר ידי לומדים, ייחשב הדבר בעיני הקב"ה כאילו למד תורה בעצמו. מאז תמך הפחח בבני-תורה ביד נדיבה.

בעיירתם נהג נוהג נאה, שכאשר אורח בא לעיירה, היו בעלי-הבתים עורכים הגרלה והזוכה היה מקבל את האורח לביתו. פעם אחת, כאשר הגיע לעיירה תלמיד-חכם שהיה חולה ומלא פצעים בכל גופו, זכה בגורל מיודענו הפחח.

הוא לא חסך מאמץ כדי להקל את סבלו של אורחו. במו-ידיו טרח לנקותו ולמשוח את פצעיו, והעמיד חדר מיוחד לכבודו, ואף הפציר בו להישאר עוד בביתו. יום אחד, במהלך הטיפול בו, שאל את האורח לסיבת תחלואיו. ענה לו האורח, כי לאחר שהשיג בקיאות בש"ס שאף להיות בקי גם בראשונים ובאחרונים ובשאר מכמני התורה. על-כן התענה תעניות רבות, מתוך לימוד בהתמדה גדולה, ומרוב התעניות חלה.

הדבר הכניס מחשבה לראשו של הפחח: גם הוא ירבה בתעניות, ואולי על-ידי כך יזכה להיות בן-תורה. הוא צם ימים שלמים והִרבה לשבת ביער בין חרקים ונמלים ולקרוא תהילים בבכיות.

פעם אחת, בישבו ביער, ניגש אליו הלך יהודי, ושאלו לסיבת בכיו. התרשם מאוד הפחח מארשת פניו של האיש, והשיב: "אני שואף בכל ליבי ללמוד תורה, אולם לא זכיתי להבין בה. על כך אני מצֵר ובוכה, אולי יזכני ה' להאיר את מוחי בתורה".

"יכול אני לתת לך את מבוקשך", אמר האיש, "אם תסכים לתנאיי".

פני הפחח נהרו והאיש המשיך ואמר: "את כל רכושך עליך למסור לי במתנה ולחתום על כך בשטר. תיאלץ לעזוב את ביתך ולהתלוות אליי לשלוש שנים. ואני מבטיחך שתהיה בן-תורה".

מיהר הפחח להביע את הסכמתו, אך ההלך שלחו להתייעץ קודם-כול עם אשתו ועם חמיו, ואמר כי בעוד שמונה ימים ישוב לשמוע את תשובתו.

האישה ניאותה מיד. "הלוא כל השנים אתה מצטער על שלא זכית להיות בן-תורה,  ועתה ניתנה לך ההזדמנות", אמרה. "אני מוותרת על הכול ובלבד שתזכה לכך. אך אמור לאיש כי גם לי תנאי: קודם שנעביר לרשותו את כל רכושנו, יבוא להתארח אצלנו לסעודת ערב, ונזכה בעוד מצווה של הכנסת אורחים".

לעומתה, טען חמיו כי לא מתקבל על הדעת לעזוב אישה וילדים הצריכים לפרנסתו. בליבו של הפחח התעוררו לבטים. ושוב אשתו היא שעודדה אותו: "אם התעורר בך ספק, סימן שרצונך להיות בן-תורה לא היה כן ואמיתי. לוּ רצית בלב שלם, היית מחליט מיד להיענות לדרישותיו של היהודי ולזכות להיות בן-תורה".

דבריה הכריעו את הכף. בהגיע המועד מסר לאיש את הסכמתו. האיש נענה לבקשת האישה ובא להתארח בביתם. הוא מצא שולחן ערוך ועליו מפה חגיגית, כלים נאים ומאכלים משובחים, וגם נרות חג רבים. כששאל לסיבת החגיגה, לא ידע הפחח לענות, וביקש מאשתו להסביר זאת.

אמרה האישה: "יום חג לי משתי סיבות: האחת, מצוות הכנסת אורחים. אולם השנייה והעיקרית היא, שאם הקב"ה רוצה לקחת מהאדם את רכושו, הרבה דרכים למקום, ומקצתן כואבות מאוד. לנו עשה הקב"ה חסד בלקחו מעמנו את כל רכושנו, ותחתיו הוא נותן לנו את התורה. האין זה יום חג?".

העסקה סוכמה. הבית וכל אשר בו עבר לרשות האיש. בבוקר, לפני צאתם, אמר היהודי לאשת הפחח כי הוא מתיר לה להשתמש בבית ולזרוע בשדה, ובירך אותה ואת ילדיה.

ואכן, בשלוש השנים האלה התפרנסה האישה בכבוד מיבול השדה. כשנסתיימו השנים חזר בעלה. הם העתיקו את מגוריהם לעיר אחרת, ושם הוסיף האיש לעסוק בפחחות בהצלחה, אך עתה היה צדיק נסתר ובעל ידיעה נרחבת בתורה.

את הסיפור סיפר רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, והוסיף: "בעולם האמת ניתן לפחח מקום בהיכל בני-התורה, ולאשתו מקום בהיכל הנשים הצדקניות. ובכל פעם שמעלים אותו למדרגה נעלית יותר, מעלים גם את האישה ומכריזים כי כל לימודו בזכותה הוא".

וסיים: "היהודי ההלך היה הבעל-שם-טוב, קודם התגלותו".

  לומדים גאולה

רמה חדשה בתורה

בימות המשיח יגיע לימוד התורה למלוא שלמותו. הקב"ה יסיר מעם-ישראל את כל המניעות וההפרעות החיצוניות, וממילא יהיו היהודים "פנויין בתורה וחכמתה" (כלשון הרמב"ם בסיום ספרו), ועל-ידי כך "יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים". מכיוון שלא יהיו הפרעות וטרדות, יוכל כל יהודי להגיע לדרגה העליונה ביותר של 'תורתו אומנותו' ולהשיג את אור התורה במידה השלמה ביותר.

תורת הקבלה והחסידות מעניקה רובד עמוק לשינוי שיתחולל בתחום לימוד התורה. בספר הזוהר (חלק ג, עמ' קכד,ב ברעיא-מהימנא) נאמר, שלימוד התורה של ימינו הוא בבחינת 'עץ-הדעת', שכן הוא נועד לתקן את חטא עץ-הדעת, ומטרת הלימוד לברר את הטוב מהרע; ואולם בימות המשיח, כשיתוקן חטא עץ-הדעת ויבורר הטוב מהרע, לא יהיה עוד צורך להפריד בין טוב לרע, ולכן הלימוד יהיה ב'עץ-החיים'.

בירור האמת מתוך השקר

משמעות הדברים מבוארת בהרחבה בספר התניא (איגרת הקודש סימן כו), על-ידי הסברת ההבדל בין תורת הנגלה לתורת הנסתר. שני החלקים הללו של התורה הם תורת ה', חכמתו ורצונו של הקב"ה, אך יש הבדל גדול ועיקרי ביניהם: תורת הנגלה עוסקת בגלוי בענייני העולם – "שור שנגח את הפרה", "המחליף פרה בחמור", "שניים אוחזין בטלית" וכדומה; אלא שבתוך הדיונים הארציים טמונה חכמת ה'. לעומת זה, תורת הנסתר עוסקת בגלוי בענייני אלוקות וקדושה, ואין בה שום הסתר והעלם של האור האלוקי שבה.

אף-על-פי-כן, עיקר הלימוד (לרוב ישראל) בזמן הזה הוא בתורת הנגלה דווקא. יהודי נדרש להתעמק בסוגיות התלמוד, שבהן נידונים סכסוכים בין בני-אדם, טענות של שקר וכדומה. עליו להתעמק בתוך המשא-ומתן התורני של התנאים והאמוראים וה'ראשונים' וה'אחרונים', שיש בו מחלוקות וקושיות ופרכות, והלומד נדרש לחתור ככל יכולתו לבירור האמת.

זו תכלית העבודה בזמן הזה –  לתקן את חטא עץ-הדעת ולהפריד את הטוב מן הרע. ההתלבשות של תורת הנגלה בסכסוכי בני-אדם, בטענות של שקר, במחלוקות ובקושיות – מסמלת את מצבה של הקדושה בעולם הזה, שבו נתערבב הטוב ברע והאמת בשקר. כשיהודי עוסק ככל יכולתו בבירור האמת של התורה, הוא תורם את חלקו לבירור העולם ולתיקונו של חטא עץ-הדעת, וזו תכלית העבודה בזמן הזה (והצורך בלימוד פנימיות התורה בזמן הזה הוא בעיקר כדי לזכור את קדושת התורה).

עץ החיים

אולם לעתיד-לבוא, כשתסתיים עבודת הבירורים ויופרד הטוב מן הרע בעולם בכלל, שוב לא יהיה צורך להפריד את האמת מן השקר ולעסוק בליבון קושיות ופרכות. לימוד התורה יתעלה אז למצבו הטהור – חכמת-ה' גלויה, בלי שום העלם והסתר.

לכן יהיה אז מהפך בלימוד התורה: תורת הנגלה תהיה גלויה וברורה לכל אחד ואחד, כדבר המובן מעצמו, ומאחר שבימות המשיח תיכחד השִכחה, שוב לא יהיה צורך לחזור ולשנן את הדברים; אלא עיקר הלימוד יהיה בפנימיות התורה, 'עץ-החיים', שבאמצעותה יגיע עם-ישראל להבנת סודות הבריאה בצורה העליונה ביותר, ובלשון הרמב"ם – שבני-ישראל "ישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם".

לימוד התורה בימות המשיח יהיה אפוא ברמה עליונה לאין-ערוך. זה יהיה עיסוק טהור בחכמת ה', שאינה מכוסה ואינה מוסתרת על-ידי דברים חיצוניים כלשהם. ממילא גם הדבקות בקב"ה על-ידי התורה תהיה בעוצמה מופלאה. תהיה אז שלמות של התקשרות בין האדם לבין הקב"ה על-ידי לימוד התורה בטהרתה.

  פתגם חסידי

כשהמוחין מאירים

"כשמאירים בי המוחין העליונים יודע אני שאין בי אפילו אות אחת מהתורה, ולא נכנסתי אפילו בפסיעה אחת לעבודת הבורא" (הבעש"ט)

  חיים יהודיים

הטייס המיסיונר חזר הביתה

אם תראו אותו בכולל 'יחווה דעת' בירושלים, הוא ייראה לכם אברך חרדי מצוי, אבל סיפור חייו ישאיר אתכם פעורי-פה. אפילו סופר בעל דמיון פרוע לא היה יכול להמציא מסכת חיים סוערת ומטלטלת כל-כך.

דניאל עשור נולד באופקים ועבר את המסלול הרגיל של צעיר ישראלי: גולני, קורס קצינים, משם לחיל-האוויר, קצין הדרכה בבית-הספר לטיסה. אחרי הצבא הוא נוסע לארה"ב עם שאיפות גדולות. "רציתי להגיע לסוכנות החלל ולהיות טייס חלל", כדבריו. הוא משקיע בלימודי טיסה, ומשיג שישה רישיונות טיס אזרחיים. אחר-כך נעשה מדריך בבית-ספר לטיסה בפלורידה ומרגיש שכבש את העולם.

הזמנה לתנ"ך

בשלב הזה חייו מקבלים תפנית בלתי-צפויה. בבית-הספר לטיסה הוא פוגש נוצרי וזה מזמין אותו ללמוד תנ"ך. "הצטרפתי לחבורה נחמדה של סטודנטים", הוא מספר. "בהמשך גם התחלתי ללכת לכנסייה. בלי לשים לב מצאתי את עצמי נמשך לתוך הנצרות". הוא אינו מבין אז את המשמעות הנוראה של הצעד שהוא עושה.

בהיותו בן עשרים ושמונה הוא מוטבל לנצרות. משפחתו מגיבה בזעזוע, אך הוא ממשיך בחייו החדשים. כעבור זמן הוא נושא לאישה קתולית ממוצא הולנדי. "היו לי בית יפה, מכונית מפוארת, עבודה מסודרת וחברות בכנסייה המקומית", הוא אומר.

הכומר שהתגייר

יום אחד מציע לו הכומר הצעה: "ישראלים רבים באים לכאן ללמוד טיסה. אני רוצה לפתוח בית-ספר לטיסה. אתה תהיה מנהל בית-הספר. תלמד אותם לטוס וגם תבשר להם את בשורת הנצרות". ההצעה קוסמת לדניאל. כדי שיוכל להיות מיסיונר מוצלח מכשירים אותו בסדנאות מיוחדות. "לימדו אותי להתווכח עם רבנים. פרק מיוחד ניתן לדרכים שבאמצעות שוברים את החסמים הקיימים אצל ישראלים", הוא מספר.

באותו זמן מישהו עושה את הדרך ההפוכה. כומר נוצרי, בנו של כומר, מחליט להתגייר, מגייר את כל משפחתו, עולה לארץ, ונושא לאישה את... אחותו של דניאל. שמו: הרב יהודה פרץ. הוא מתקשר אל דניאל, גיסו, ואחרי כמה מילות נימוס מבקש לדעת דבר אחד: האם טבל לנצרות. כשהוא שומע שהתשובה חיובית, הוא מודיע לו שבעוד חמישה חודשים יבוא לניו-יורק ומבקש לפגשו. דניאל מסכים.

ויכוח שהכריע

"היו לי חמישה חודשים להתכונן", מספר דניאל. "חבורת הכמרים הכינה אותי לוויכוח. התווכחתי עם גיסי ועם רבנים שבאו עמו. נלחמתי כאריה, אך הם הציגו לפניי שאלות שלא היו לי עליהן תשובות. כשהצגתי אחר-כך את השאלות לפני הכמרים, ראיתי שנבוכו. פתאום קלטתי שאין להם תשובות על העובדות הפשוטות ביותר".

מעתה הוא מתחיל לרחוק מהכנסייה, אך עובר זמן עד שמבשילה בליבו ההכרה כי עליו לחזור אל אמונת אבותיו. "התחלתי לחשוב, איך ויתרתי מהר כל-כך על דתי, שבעצם לא הכרתי אותה, לטובת דת זרה? אולי כדאי קודם-כול ללמוד את היהדות?". הבדיקה מובילה אותו בחזרה הביתה. מאז הוא כאן, חי כיהודי נאמן, אך חש שליחות מיוחדת להילחם במיסיון ובשקרי הנצרות, שעלולים להפיל בפח יהודים תמימים, כפי שהפילו אותו ברשתם.

עשור. שליחות מיוחדת להילחם בשקרי הנצרות

  פינת ההלכה ומנהג

חלבי או בשרי?

שאלה: מתי אוכלים את הארוחה החלבית בחג-השבועות?

תשובה: על כל חג נצטווינו בתורה (דברים טז) "ושמחת בחגך", ואכילת בשר היא אחד הביטויים של שמחת החג. כדאי להשתדל לאכול בשר בהמה (בקר או צאן), ולפחות בשר עוף. בחג-השבועות יש עניין מיוחד להראות את השמחה, להפגין שנוח ומקובל עלינו היום שניתנה בו התורה לישראל.

מנהג-ישראל לאכול מאכלי חלב בחג-השבועות, אך אכילת מאכלי החלב אינה תחליף לסעודה הבשרית (יש מביאים כי הרבי מליובאוויטש התרעם על הנוהגים לאכול את מאכלי החלב בלילה).

המנהג הוא לאכול בבוקר, אחרי התפילה, ארוחה חלבית קלה. עושים קידוש ונוטלים ידיים לאכילת לחם או מסתפקים במיני מזונות, ואוכלים מאכלי חלב. לאחר זמן (אך לא פחות משעה של הפסקה) יושבים לאכול את הסעודה הבשרית.

מפני כבוד השבת, רצוי להתחיל את הסעודה קודם "השעה העשירית" (בתל-אביב בשעה 16:00 בערך).

במצוות ה'שמחה' בחג עוד פרטים: חובה לשתות יין, כי "אין שמחה אלא ביין"; הבעל צריך לשמח את אשתו בבגדים ובתכשיטים, כפי השגת ידו; את הילדים משמחים בממתקים; וכמו-כן יש להרבות במיני מאכלים ובכל דבר המעורר שמחה.

מקורות: פסחים סח,ב. שו"ע או"ח סי' רמט,ב, תצד ג ורמ"א, תקכט, נו"כ ושו"ע אדמו"ר הזקן שם. שערי הלכה ומנהג יו"ד סי' יא. 'הכשרות' פ"י סמ"ז ואילך. חוה"מ כהלכתו פ"א, וש"נ. קובץ 'אהלי שם' ו עמ' רא. נטעי גבריאל הל' חג השבועות פי"ג ס"ה, וש"נ.

תיקונים בענייני עירוב תבשילין: 1) לכתחילה יש לקחת לחם בשיעור כביצה (54 סמ"ק). 2) על העירוב להישאר קיים עד שמדליקים את נרות השבת.