שאלה: כיצד עושים 'פדיון הבן' לבן בכור שלא נפדה בזמנו וכיום אין לאימו קשר עם האב?
תשובה: מצוות הפדיון במקורה מוטלת על האב (ולא על האם). אם לא פדאו האב והגיע הבן למצוות, חייב הבן לפדות את עצמו.
בכור שלא פדאו אביו, אין בית-דין (או כל אדם אחר) מצוּוים לפדותו. אם אביו אינו רוצה או אינו יכול לפדותו, רוב הפוסקים סבורים שבית-דין רשאים לפדותו, מדין 'זכין לאדם שלא בפניו'. ההכרעה למעשה היא שפודים אותו בלי ברכה, ועושים זאת על-תנאי, שכשיגדל, אם ירצה, יוכל לפדות את עצמו כדין, ובברכה.
בית-הדין לעניין זה יכול להיות גם בית-דין מאולתר, המורכב מ'שלושה אנשים כשרים'.
שליח בית-הדין יאמר: "זה הבכור הוא פטר רחם לאימו הישראלית".
הכוהן שואל את השליח: "במה את רוצה יותר, לתת לי את הבן הבכור, או לתת חמישה סלעים המתחייבים להינתן בפדיונו?".
השליח אומר: "חפץ אני לפדות את הבכור הזה, והא לך חמישה סלעים דמי פדיונו". ואז הוא נותן לכוהן את הסכום. שווי 'חמישה סלעים' כיום הוא כ-250 ש"ח (לשיטת הרב נאה).
רצוי להשיג פרי חדש, כדי שהפודה יוכל לברך 'שהחיינו' אחר הפדיון.
כבכל פדיון, ראוי לעשות סעודה. אחרי ברכת 'המוציא' יעשו את הפדיון, ואז יברך הכוהן 'בורא פרי הגפן' על כוס יין.
מקורות: קידושין כט,א. רמב"ם הל' בכורות פי"א ה"א. שו"ע יו"ד סי' שה ס"ב, ס"י ונו"כ. שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רצג, רצה, רצז. 'פדיון הבן כהלכתו' פ"א סעיפים טו-כז, וש"נ. וע"ע שו"ת יביע אומר ח"ח חיו"ד סי' לא. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
