בריאת האדם הייתה שונה מבריאת שאר היצורים. כל היצורים האחרים נבראו על-ידי המאמר האלוקי כגוף ונפש, שנוצרו בעת ובעונה אחת. לעומת זה, בבריאת האדם מודגשת החלוקה בין הגוף לבין הנפש. הגוף נברא כמציאות לעצמה – "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה", ולאחר מכן הכניס בו הקב"ה את הנשמה – "וייפח באפיו נשמת חיים".
דרך בריאתו של האדם משקפת את הפער האין-סופי בין הנשמה לבין הגוף. הנשמה באה מהמקום העליון ביותר – "נשמה שנתת בי טהורה היא" – ואילו הגוף הוא גשמי וחומרי, בעולם הזה התחתון. החיבור בין הנשמה לבין הגוף פלאי ביותר, ועל כך אנו מברכים "ומפליא לעשות", שזה הפלא שבחיבור הנשמה והגוף.
התכלית היא התחייה
מה התכלית בירידה הגדולה הזאת של הנשמה? לא דיי שהנשמה תישאר בשלמותה, כמו שכתוב "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך", שעל זה אומרת הגמרא: "שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם". שכן אם זה כל הישגה של הנשמה, לשם מה נדרשה לרדת לתוך גוף גשמי ולסבול בעולם הזה. אלא שהתכלית היא, שהנשמה תעלה ותרומם עמה את הגוף.
זו המטרה של ירידת הנשמה למטה, ולכן תכלית השכר על עבודת התורה והמצוות היא דווקא בתחיית המתים, כאשר גם הגוף יוכל ליהנות מהשכר. זו ההכרעה במחלוקת הקיימת בעניין זה, שגן-העדן לנשמות הוא מצב זמני עד עת התחייה, שהיא הייעוד השלם והסופי, לנשמות בגופים דווקא.
מה התועלת?
לכן חיוני לשתף את הגוף בכל עליותיה של הנשמה, ועבודת ה' צריכה לבוא לידי ביטוי בגוף הגשמי. על הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם" אמרו חז"ל: "איזו היא עבודה שבלב... זו תפילה". היינו שהעבודה צריכה להיות בתוך הלב ועם הלב, וכפי שמבואר בתורת החסידות, שאהבת ה' ויראתו צריכות לבוא לידי ביטוי בבשר הלב הגשמי – התרחבות הלב מאהבת ה' וכיווץ הלב מיראתו.
אך כאן נשאלת שאלה גדולה: מה התועלת בהעלאת הגוף, כאשר סופו של הגוף הוא ככתוב בפרשתנו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"?
העבודה נשמרת
התשובה על כך היא, שיש באדם 'עצם לוז', שגם לאחר שמתקיים "ואל עפר תשוב" היא נשארת בקיומה. לכן אי-אפשר לטעון שהגוף אובד וחדל מלהתקיים, כי בזכות העצם הזאת הוא נשאר בקיומו.
ויתרה מזו, תחיית המתים מתחילה מהעצם הזאת, שממנה נבנה הגוף כולו מחדש. נמצא אפוא, שהגוף אינו כלה ואינו אובד, אלא הוא נשאר בקיומו עד זמן התחייה, שאז ייבנה מחדש מעצם ה'לוז' הגוף כולו, עם רמ"ח האיברים ושס"ה הגידים, שהיו קשורים עמו בהיותו חי בעולם הזה. על-כן העבודה שהנשמה עבדה להעלאת הגוף ולזיכוכו נשארת ונשמרת לעולם ועד.
(תורת מנחם כרך ל, עמ' 58) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
