במקום שאין בו יראת-שמים, אין גם עכבות מוסריות מפני ביצוע פשע. האמונה היא הבסיס לערכים מוחלטים וקבועים, שאינם נתונים לשיקול-דעתו של האדם
הרצח האכזרי של משפחה שלמה בראשון-לציון – סבא וסבתא, אב ואם, ילדה בת שלוש ותינוק בן ארבעה חודשים – הוא נקודת-שפל חדשה גם במציאות האלימה שאולי מישהו התרגל אליה. אפשר להמשיך בהבעות זעזוע ובהצעות להגברת הענישה, אך האמת היא שאין מנוס מחזרה לערכים של אמונה, שהם המחסום האמיתי בפני הזוועות האלה.
עם כל הכבוד לשוטרים ולאמצעי הענישה, לא הפחד מפניהם יסלק את המעשים הנפשעים האלה מרחובותינו. בני-אדם יודעים שייתפסו וישבו בכלא, ובכל-זאת הם רוצחים. לעיתים בסתם רגע של התלהטות יצרים ולעיתים אחרי תכנון קר ומחושב. בית-הכלא אינו מרתיע אותם. אם לא יהיה לבני-האדם מחסום פנימי אמיתי מפני נטילת חייו של הזולת, המעשים האלה יוסיפו להתרחש.
משמעות 'צלם אלוקים'
בלי אמונה אין סיבה חד-משמעית לשלילת הפשע. ובכלל, אם החיים התפתחו באקראי ואם האדם אינו אלא קוף בדרגה מפותחת יותר, מה מותר האדם מן הבהמה? הלוא בעולם החי האלימות נחשבת תכונה חיובית. בעלי-חיים הורגים זה את זה בתחרות על משאבים, והחוקרים מסבירים כי זו תכונה חיובית, שמבטיחה את הישרדות המין, בכך שהחזקים שורדים. מדוע לנו אסור להתנהג כך?
אם אין חלילה בורא לעולם, שקובע ערכים מוחלטים ובלתי-ניתנים לערעור, אין קיום לערכים שמקורם בבני-אנוש. ערכים אנושיים אינם מוחלטים, והם נתונים לשינויים. הביטו לאורך הדורות ותראו איך התחלפו הערכים והשתנו מושגי הטוב והרע. וגם אם החברה כולה מקבלת ערך כלשהו, עדיין אין היא יכולה להיכנס לתוך ליבו של הפרט, כשהוא מחליט לקרוא תיגר על הערך הזה.
בזה יתרונה הגדול של האמונה בערכים שניתנו לנו מאת בורא העולם. אלה ערכים מוחלטים וקבועים, ואין הם נתונים לשיקול-דעתו של האדם. כשהאדם איננו 'קוף מפותח', אלא הוא נברא בצלם אלוקים, יש משמעות למושג 'קדושת החיים'. אם מחנכים ילד על ברכי האמונה, יהדהדו בליבו כל ימי חייו המילים שאמר הקב"ה לנח ולבניו בצאתם מן התיבה: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש... מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם... כי בצלם אלוקים עשה את האדם".
האמת הפשוטה הזאת נאמרה מפי אברהם אבינו: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה – והרגוני". כלומר, במקום שאין בו יראת-שמים, אין גם עכבות מוסריות מפני ביצוע פשע. הכרח אפוא לטפח את האמונה הבסיסית בבורא-עולם, ב"עין רואה ואוזן שומעת", ובכך שיש בעל-בית לעולם ושהאדם עתיד לתת דין וחשבון על מעשיו – דין וחשבון שממנו אי-אפשר להימלט על-ידי התאבדות.
עיוותים תמיד יהיו
לעומת הדברים האלה נשמעת טענה, שלא-מעט מעשי פשע נעשו בידי אנשים מאמינים, ולפעמים אפילו בשם האמונה. זו טענה שחשוב להתייחס אליה.
אכן, הבחירה החופשית אינה ניטלת מהאדם המאמין. הוא אף עלול להשתמש באמונה עצמה כדי להרע. איש לא הבטיח שהאמונה תעניק הגנה של מאה אחוזים מפני בחירה ברע. מקרים חריגים ומעוּותים תמיד היו וכנראה גם יהיו, אבל הכול יודעים כי שיעור מעשי הפשע בקרב אנשים מאמינים נמוך לאין-ערוך מבציבור שאינו מתחנך על ברכי האמונה.
היו ימים שבהם ניטש ויכוח בדבר הצורך בחגורות בטיחות בעת נסיעה ברכב. מתנגדי החגורות נופפו במקרים שבהם דווקא החגורות מנעו אפשרות להיחלץ מהרכב בעת תאונה. הוויכוח הזה נגמר, לא מפני שאין מקרים כאלה. הוא נגמר משום שהסטטיסטיקה הוכיחה שאלה מקרים יוצאי-דופן, ואילו ברוב המקרים החגורות מצילות חיים.
האמונה בבורא-עולם היא 'חגורת הבטיחות' שבכוחה לבסס את קדושת החיים ולמנוע את מעשי הפשע המחרידים. זה הפתרון האמיתי לבעיה ואין בלתו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
