אחת השעות היפות ביותר בעולמה של חסידות חב"ד היא שעת 'רעווא דרעווין' (מנחה של שבת), כאשר הכול יושבים יחדיו ושרים בדבקות מניגוני ליובאוויטש, כהכנה למאמר החסידות שייאמר אחר-כך. זו שעה של התעלות-הרוח, וכל ניגון מוסיף נופך משלו לאווירה מיוחדת זו.

הניגון הוא חלק בלתי-נפרד מהווייתה של החסידות. יתרה מזו: הניגונים של כל ענף מענפי החסידות משקפים את רוחו ואת שיטתו בעבודת ה'. מי שיש לו התמצאות מספקת בגוניהם של ענפי החסידות, יוכל לקבוע לאיזו חצר שייך ניגון כלשהו, גם אם ישמע אותו בפעם הראשונה, כי הניגון מבטא את רוחה של החסידות.

מפתח כללי

אמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש: "שלוש דרגות בניגון: ניגון 'שוטה' - שאינו אומר דבר ואינו מכוון למאומה; ניגון 'ממולא' - ניגון של חסידים הראשונים, המעורר לתשובה, להתבוננות, או לאהבת רעים; ניגון 'מכוון' - ניגון שחיבר או בחר אחד האדמו"רים והוא מכוון לעניינים שלמעלה".

והרבי מהר"ש מליובאוויטש אמר: "שלושה ניגונים הם: ניגון חזנים - על-אודות ניגון כזה אין אנו מדברים כלל; ניגון של תפילה - בא מתוך הכוונה בתפילה; ניגון חסידי - יוצר את הכוונה".

ביטויים מופלאים נאמרו על כוחו של הניגון. הנה מבחר אמרות: "ניגון חסידי והתוועדות חסידית - הם מלח ופלפל בעבודת החסיד". "לכל מנעול מפתח משלו, אולם בידי האומן מפתח כללי, שבו הוא יכול לפתוח את כל המנעולים; זוהי הנגינה". "כאשר מנגנים ניגון - ההתקשרות היא במחשבתו של הרבי". "בכוחו של הניגון לחלץ את האדם אף מן הבוץ העמוק ביותר". ורבנו הזקן בעל התניא אמר: "הלשון היא קולמוס הלב, והשיר - קולמוס הנפש".

יהודי סיפר לרבי הרש"ב מליובאוויטש, ששמע בשם הרב הקדוש ר' מענדל מקוצק, שזמירות מגביהות את האדם שלושה טפחים מהקרקע. הגיב הרבי: "הרי שצריכים לדעת לזמר; יש בחינה של 'וישרנה הפרות', ושירה זו ודאי שאינה מגביהה". ופעם אחת, בעת התוועדות עם הרבי הרש"ב, ניגנו המסובים ניגון. הם שרו במהירות ובחיפזון. נענה הרבי ואמר: "כשעומדים בעניין אחד וממהרים לעניין שני, הרי זה אחד בפה ואחד בלב; ומי התיר זאת?".

לכל חסיד ניגון משלו

בחסידות מייחסים חשיבות רבה גם לדרך השירה.באחרון של פסח אחד קרא הרבי הרש"ב לאחד הבחורים וביקשו לקבץ אליו את כל התלמידים היודעים פרק בשירה ושישירו יחדיו, בניצוחו. הוא הורה להקפיד שהשירה תתנהל בדרך מסודרת, והסביר כי ניגון בכלל הוא עניין של יופי והוא מעורר את היופי שבנפש. "הסדר של הניגון הוא כליל יופי", אמר הרבי.

בנו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ, הדגיש כמה פעמים שצריך ללמוד לשיר ניגון חסידי כראוי. לשיר אותו כפי שהוא, בלא 'סלסולים חזניים'. בכמה הזדמנויות ביקש לשיר את הניגונים במתינות ובלא חיפזון. הוא סיפר כי אביו הרש"ב העיר לחסיד ששר בקול רם: "השירה צריכה להיות בקול דממה דקה - כשהיא באופן של 'דממה', אזי היא גם 'דקה'"...

בימי-קדם היה לכל חסיד ניגון משלו ובו הרגיש עונג וערבות. כששר אותו - היה הניגון מנתק אותו מפשטותו ומרומם אותו ממצבו. היו חסידים שכאשר התלוננו ב'יחידות' על 'טמטום הלב' (קהות של הלב, שאינו מרגיש את האור האלוקי), זכו לעצה: לשיר ניגון בתפילה.