המוסר אינו יכול לעמוד בפני-עצמו, כיליד התבונה וההיגיון, אלא הוא חייב להתבסס על צו אלוקי עליון. רק כך אנו יודעים מה נכון ומה פסול, מה מוסרי ומה בלתי-מוסרי
מעמד הר-סיני היה אירוע רב-עוצמה שאין לנו שום יכולת לתארו. בפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה נתגלה הקב"ה לעיני עם שלם, במעמד נורא-הוד, ונתן לנו את עשרת הדיברות, שהם יסוד התורה כולה. אבל כשאנו מתבוננים בדיברות האלה מתברר שרבים מתוכם הם דברים פשוטים ומובנים מאליהם: 'לא תרצח', 'לא תגנוב' וכדומה. לכאורה אלה ערכים מוסריים בסיסיים, שבלעדיהם אין חברה אנושית יכולה להתקיים. למה הייתה דרושה התגלות עצומה של הקב"ה כדי להנחיל דברים פשוטים כאלה, שההיגיון האנושי מחייב את קיומם?
מסבירים חכמי ישראל שבכך הקב"ה מלמד אותנו שאין מוסר אנושי המנותק מהאמונה בבורא-עולם. המוסר אינו יכול לעמוד בפני-עצמו, כיליד התבונה וההיגיון, אלא הוא חייב להתבסס על צו אלוקי עליון. ערכים שמתבססים על ההיגיון האנושי בלבד – הם בהכרח מעוּותים ובלתי-נכונים.
האם הרוב קובע?
אין שום אפשרות לקבוע ערכים על סמך השכל האנושי לבדו. כל חברה קבעה לה קודים מוסריים על סמך מה שנראה לה נכון. בספרטה חשבו שצריך להרוג ילדים חלשים ובעלי-מום, כדי שלא יסבלו וכדי שלא יפגעו בחישול הצבאי. האסקימואים סברו שיש להפקיר זקנים וחולים, כדי שלא יהיו נטל על הצעירים והחזקים. והגרמנים חשבו שנכון מאוד לרצוח את הגזעים ה'נחותים', כדי לשמור על עליונותו של 'הגזע העליון'.
כל חברה כזאת הייתה יכולה להגן בהיגיון רב על 'ערכיה', ולהסביר מדוע הם מוצדקים ונכונים ביותר. ובאמת, מניין לנו שהם אינם צודקים? מהיכן אנו שואבים את הביטחון שהתנהגותם הייתה בלתי-מוסרית, מחרידה ופושעת? האם הרוב קובע בשאלות של מוסר וערכים? ואם הרוב הופך את דעתו, האם ערכי המוסר משתנים על-פי תנודות דעת-הקהל?
יש לנו בסיס איתן אחד – התורה. בתורה מסר לנו הקב"ה את הקודים המוסריים האמיתיים, וכך אנו יודעים מה נכון ומה פסול, מה מוסרי ומה בלתי-מוסרי.
חברה שאינה משתיתה את המוסר שלה על אמונה בבורא עולם, עלולה לחטוא לא רק באימוץ נורמות אכזריות ורצחניות, אלא עלולה לפנות גם לקצה השני – למוסריות-יתר, מוסריות מעוּותת ומזוייפת. כך אנו מוצאים כיום בתוכנו מי שחסים ומרחמים על פושעים רצחניים, נטולי צלם אנוש. זה מה שקורה כאשר המוסר נשען על מחשבה אנושית ואין לו עוגן מוצק שמקורו בצו אלוקי.
שכל ערמומי
מתברר שגם כדי לקיים דיבר פשוט כמו 'לא תגנוב' נדרשת התגלות אלוקית אדירה. השכל האנושי יודע להיות ערמומי ומפותל כדי למצוא צידוקים לכל דבר. הוא כבר יטהר את השרץ בק"ן טעמים. הוא יסביר שבעצם זו לא גנֵבה, אלא הלוואה לזמן קצר. ובכלל, למה לא לקחת קצת מכספו של איש עשיר, שהכסף הזה לא חסר לו, ואולי הוא אפילו לא ירגיש בהיעלמותו. מחסנית התירוצים תספק נימוקים בשפע.
יהודים יראי-שמים ומדקדקים במצוות מכירים היטב את עורמת היצר דווקא במצוות פשוטות כאלה. בעוד בהלכות כשרות, שמירת שבת ותפילין פסק-ההלכה הכתוב בשולחן-ערוך מתקבל כדבר סופי ומחייב, הרי בעניינים שבין אדם לחברו נדרש מאמץ מיוחד, כי השכל תמיד מוצא 'היתרים' כאלה ואחרים.
לכן גם הדיברות 'לא תרצח' ו'לא תגנוב' ניתנו לנו באותו מעמד אלוקי נורא-הוד. הדבר נועד להטמיע בתודעתנו שקיומן של המצוות האלה צריך להיות מבוסס על אותה התבטלות וקבלת-עול שאנו חשים כלפי מצוות על-שכליות. כשם שאין איש מעלה על דעתו לערב את שכלו בענייני שבת וטומאה וטהרה, אלא הוא מקבל ללא היסוס את הכתוב בתורה – כך עלינו לקבל בקבלת-עול מוחלטת את פסק התורה בעניינים שבין אדם לחברו. כי האמונה והכניעה המוחלטת לצו האלוקי הן הבסיס האמיתי של המוסר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
