לרגלי הרי הקרפטים, במחוז קולומיה, חי יוסקה. איש עני ואביון היה, ביש-מזל ולא-יוצלח. בקושי הצליח להתפרנס, ולעיתים קרובות נזקק לחסדי מיודעיו ומכריו.
והנה, שמחה בביתו. בתו הבכירה השתדכה לבחור ממשפחה הגונה ומיוחסת. נכתבו ה'תנאים', הורמו כוסיות, וברכות לרוב הורעפו על ראש בני-הזוג.
למחרת החל יוסקה לחשב את הסכום הנדרש לעריכת החתונה, בתוספת סכום הנדוניה שהבטיח. הוא הבין מיד כי גם אם יאסוף הלוואות מכל מכריו לא יגיע לסכום הדרוש, שכמותו לא ראה מימיו.
החליט יוסקה לקום ולנסוע אל הצדיק רבי מנחם-מענדל מקוסוב. הוא שפך לפני הצדיק את מר-ליבו, ותיאר את מצבו הקשה. "מאין יבוא עזרי", סיים את דבריו בדמעות.
הביט בו הצדיק בעיניים טובות ומרגיעות, והורה: "סע לעיר למברג".
יוסקה יצא נבוך כולו. מה לו ולעיר הגדולה שלא היה בה מעולם? מי לו בלמברג שיוכל לעזור לו? מדוכדך וחסר-אונים שב לביתו בלא מוצא.
אשתו לא נתנה לו מנוח. "ודאי לא הבהרת את מצבך כראוי באוזני הצדיק", טענה. עברו כמה ימים והוא החליט לשוב על עקבותיו ושוב לנסוע אל הצדיק מקוסוב, כדי להבהיר יותר את מצבו.
כשנכנס אל הצדיק שב ותיאר את העוני והדלות שבהם חיים אשתו וילדיו, ושאין לו שום יכולת להתמודד עם הוצאות החתונה המרובות. כשסיים הגיב הצדיק: "והלוא אמרתי לך לנסוע ללמברג"...
אך אין הוא יודע דבר על העיר למברג וכיצד נוסעים אליה. הוא התבייש לשאול את החסידים, כי חשש שעצם השאלה תעשה אותו ללעג ולקלס בפי הבריות.
בייאושו עלה שוב לעגלה המובילה לקולומייה, אבל בדרך המתפתלת תקפוהו הרהורי חרטה על שאינו מציית להוראת הצדיק. הוא גם ידע מה מחכה לו בבית כאשר ישוב ריקם.
כשירד יוסקה מן העגלה בקולומיה, שמע פתאום עגלון מכריז: "מיד יוצא ללמברג! סוסים טובים, מחיר טוב!". הצעה בתזמון מושלם כל-כך לא היה מעלה על דעתו. מיד עלה אל העגלה בדרכו ללמברג.
למברג. עיר מסחר מפותחת, הומה וסואנת. אישוני עיניו של יוסקה התרחבו והלכו. כרכרות דוהרות בכבישים הרחבים, ים של בני-אדם הנחפזים לדרכם. הכול נראה שונה וזר.
סוף-סוף התעשת והבחין בבתי-כנסת, שגגותיהם נישאים מעל שאר הבתים. יוסקה נכנס אל אחד מבתי-הכנסת, שם התקבל בחמימות והופנה אל ביתו של מכניס אורחים גדול. לאחר שסעד ולן את הלילה, הציע לפניו מארחו רשימה ובה שמות וכתובות של עשירי העיר. "סבורני שבעזרת הרשומים כאן תוכל להגיע לסכום יפה", אמר המארח.
יוסקה החל לשרך את רגליו בעיר הגדולה, בדרכו לכתובת הראשונה. זו הייתה חנות גדולה. החנות המתה מקונים ומסוחרים הפורקים סחורה, ועל כולם ניצח בעל החנות, יהודי נכבד, שאין החיוך סר מעל פניו.
מיד כשהבחין ביוסקה והבין את מבוקשו, ביקש ממשרתו לקחתו לביתו, להגיש לפניו ארוחה טובה ולהעמיד לשירותו חדר לנוח.
בערב בא בעל-הבית לביתו, התנצל על איחורו וישב עם האורח לסעודת הערב. אחרי הארוחה האזין לקורות חייו של יוסקה ולמצוקתו העכשווית, ואז קרא למשרת וביקש ממנו להביא פנס, כי הם יוצאים אל החנות.
כעבור כמה דקות כבר היו השלושה בחנות. הגביר החל לשאול את יוסקה כמה מטר בד נדרשים להלבשת הכלה וכל בני-המשפחה, כמה כסף ייקח החייט בעבור העבודה, כמה כסף יידרש להוצאות האחרות וכמה הבטיח לנדוניה.
יוסקה היה מבולבל לגמרי והחל לגמגם, אך הגביר סייע לו ובעזרת משרתו ערכו רשימה מדוייקת, וגזרו כמות בד לפי מספר ילדיו של יוסקה. לאחר מכן פתח הגביר את קופת החנות, והחל להוציא שִטרות כסף במלמלו לעצמו: "זה לחייט, זה להוצאות אלה ואלה, וזה לנדוניה".
כל אותה עת עמד יוסקה משתומם ולא מאמין למראה עיניו. פיו לא פסק מלמלמל שירות ותשבחות לקב"ה, שעזר לו בדרך לא-צפויה כל-כך. למחרת העמיס את כל החבילות על העגלה, ובלב מוצף אושר עשה את דרכו לביתו.
בבואו לביתו מיהר לפרוק את הסחורה, ומיד פנה לנסוע לקוסוב, להודות לצדיק על עצתו וברכתו. בטרם הספיק לומר מילה, הקדימו הצדיק: "נו, סוחר למברגאי מוצלח, סחורה טובה השגת שם?"...
עברו שנים, יוסקה חזר להיות אביון העיירה, ואז הגיע יום בהיר ושמח, ובתו הצעירה נעשתה כלה. יוסקה כבר יודע מה עושים. כסוחר מנוסה שכר עגלה ויצא ללמברג. שם פנה היישר אל מעונו של מיודעו הגביר בעל החסד. הגביר קיבל את פניו בחמימות, וכששמע את בקשתו, הכניס את ידו לכיסו, הוציא רובל כסף ונתן בידו.
יוסקה קפא על עומדו. לאחר רגע של מבוכה הרים את עיניו וגמגם: "והלוא אז"...
חייך אליו הגביר והסביר: "וכי מה חשבת, שאני יכול לספק את צרכיו של כל נזקק? כשבאת אליי אז עשה הקב"ה שאחוש כלפיך רגש רחמים יוצא מן הרגיל, ולכן קיבלתי עליי את כל צורכי חתונת בתך. עכשיו לא התעורר בליבי רגש כזה. קח אפוא את תרומתי, ואני בטוח שבעזרת בעלי ההון האחרים בעיר תוכל לקבץ את הסכום הנחוץ לך". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
