שאלה: האם אפשר למכור לגוי ב'מכירת חמץ' גם חמץ גמור, כמו לחם, עוגיות, בירה ועוד?
תשובה: במשנה ובתלמוד מדובר במכירה רגילה, שהיהודי שנותר לו חמץ מוציאו מרשותו ומוכרו לגוי קודם זמן איסור החמץ. בתוספתא כבר מדובר על "ישראל וגוי שהיו באים בספינה, וחמץ ביד ישראל - הרי זה מוכרו לגוי... וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח".
לפני כארבע-מאות שנה, בתקופות שיהודים עסקו בייצור ובמסחר בחמץ גמור, שלא היה אפשר להוציאו פיזית מרשותם (כמו משקאות חריפים), פסקו למכור אותו פורמלית לגוי (על-ידי מעשה-קניין, כגון: כסף, חליפין, ועוד), ולקבל ממנו רק חלק משווי החמץ, ועל השאר לקבל עירבון. באותה תקופה החלו לחזק את הצד הפורמלי על-ידי כתיבת 'שטר מכירה'. אדמו"ר הזקן דרש להעמיד 'ערב קבלן' על יתרת הסכום.
למעשה, אילו לא היו מוכרים חמץ-גמור במכירת החמץ הציבורית, לא היה בנמצא קמח כדי לאפות לחם מיד אחרי חג-הפסח, ולכן הדבר נהוג ומקובל בכל תפוצות ישראל.
יש אנשים פרטיים המחמירים בזה, ואינם מוכרים חמץ גמור שלהם (ומהם שאינם קונים אחרי פסח חמץ-בעין שנמכר לגוי. אבל בקמח גם הם מקילים). לעומת זה, אדמו"רי חב"ד נהגו במפורש למכור גם חמץ גמור לגוי, כנראה מפני שבזה מדגישים כי המכירה איננה סתם 'הערמה' אלא מכירה גמורה ושלמה.
(דווקא בדורנו רואים במוחש כי מכירה איננה דווקא בהעברה פיזית של סחורה. באמצעי המסחר הבין-לאומיים מוכרים כיום מחסנים שלמים, ממגוון סחורות, באמצעות חתימה על נייר בלבד, והמכירה תקפה לחלוטין).
מקורות: פסחים כא,א. טושו"ע סי' תמח, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם, ובסידורו (נדפס בסוף השו"ע, במהדורה הישנה חלק ג-ד עמ' 1399, ובחדשה ח"ג עמ' תנג). 'המועדים בהלכה' עמ' רמה. פסקי תשובות סי' תמח ס"ק י. 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-סיוון עמ' פ-פב. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
