על-ידי הציפייה לגאולה – שם הוא נמצא!
ויהי רצון שמהדיבור אודות עניין הגאולה... נבוא תיכף ומיד לעניין הגאולה בפועל ממש. ואז יהיה לא רק העניין ד"נשלמה פרים שפתינו", כי אם הקרבת הפרים בפועל ממש – תכלית השלמות דעניין הקרבנות, "כמצוות רצונך"[...]
והרי ידועה תורת הבעל שם טוב שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא, היינו שעל-ידי המחשבה וההתבוננות בעניין הגאולה, ובפרט על-ידי הציפייה והתשוקה לגאולה [כפי שאומרים בתפלת כל יום "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישועתך קוינו כל היום", וגם בשבת ויום-טוב – אומרים "ותחזינה עינינו בשובך לציון"] – "שם הוא נמצא", ועד שעל-ידי זה ממהרים ומזרזים את הגאולה בפועל ממש, באופן ד"אחישנה".
ומובן, שאין זה בסתירה למאמר רז"ל שמשיח צדקנו יבוא בהיסח הדעת דווקא – כידוע שיחת בעל הגאולה שאין הכוונה בזה שלא יחשבו חס-ושלום אודות הגאולה, אלא הפירוש ד"היסח הדעת" הוא ביחס לעניין אחר כו'. ובהכרח לומר כן – שהרי עניין התשוקה והציפייה לגאולה אינו עניין שנתחדש לאחרונה . . וכפסק דין הרמב"ם "כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו כו'" – היינו, שישנו פסק דין מפורש שצריכים לחכות לביאת המשיח. וזהו גם מה שהרמב"ם כותב כמה עניינים פרטיים בקשר לביאת המשיח, וזאת – לא בתור עניין של אגדה או מוסר וכיוצא בזה, כי אם בתור פסק דין להלכה. ולכן, בהכרח לומר שהפירוש ד"היסח הדעת" הוא ביחס לעניין אחר כו'.
ועד כדי כך – שאפילו הקב"ה ממתין ומצפה לגאולה, כמאמר רז"ל "מה לו לאב שהגלה את בניו כו'", וכן אמרו חז"ל ששכינה "מנהמת כיונה ואומרת כו'".
וכל זה נפעל על-ידי מעשינו ועבודתנו ובכללות על-ידי הציפייה והתשוקה לגאולה, שעל-ידי זה ממהרים ומזרזים את הגאולה.
(התוועדויות תשמ"ג כרך ד, עמ' 1782-1793)
לא "חידוש של ליובאוויטש"
האמונה בביאת המשיח והציפייה לקראתו – "אני מאמין בביאת המשיח... אחכה לו בכל יום שיבוא" – מעיקרי האמונה היא, אחד מי"ג העיקרים. כל יהודי מבקש בכל תפילה ותפילה מימות החול – ג' פעמים ביום: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח... כי לישועתך קיווינו כל היום" [...]
ולאחר כל זה ישנם "טיפשים" הטוענים שהבקשה והצעקה על היציאה מהגלות אל הגאולה – "דאלאָי גלות", "משיח נאו" – היא "חידוש של ליובאוויטש"!...
[...] הדבר מודגש ביותר בפסוק: "כאייל תערוג על אפיקי מים": פסוק זה מבטא את גודל צערם של בני-ישראל על הגלות והציפייה לגאולה, ולא רק באופן שרוצים "משיח עכשיו", רצון סתם, אלא עוד זאת, שנמצאים בתנועה של ציפייה וגעגועים "כאיל תערוג על אפיקי מים", "צמאה נפשי", בדוגמת מי שאין לו מים משך זמן, שצמא ומשתוקק ביותר למים כדי להשיב את נפשו. היינו שהכוסף והצימאון לגאולה הוא דבר הנוגע לחייו ממש.
(שיחת חג השבועות תשמ"ה. התוועדויות תשמ"ה כרך ד, עמ' 2010) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
