חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:15 כ"ב בחשון התש"פ, 20/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מחברון לירושלים
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1222 - כל המדורים ברצף
מרוב 'פתרונות' שוקעים יותר
יש חדש
מצוות חלה ברוחניות
חינוך
לא להוציא דיבה
מחברון לירושלים
מעלת התחייה
לעלות תמיד
ויתורו את ארץ ישראל
עטרה לטלית

שלושת הסוחרים, שעשו את דרכם מחברון לירושלים, לא חשדו במורה הדרך התמים למראה, עלי, שהיה אמור להובילם ליעדם. הם לא העלו על דעתם כי הוא זומם להורגם ולשדוד את כספם.

הם היו שלושה סוחרים שיצאו למסע ארוך מנמל נאפולי שבאיטליה, לפני יותר מחמש-מאות שנה (בשנת הרמ"ה). הרפתקאות רבות עברו עליהם במסעם לארץ-ישראל ובחזרה. את קורותיהם סיפר אחד מהם, משולם בן-מנחם מוולטרה, ביומן מסע נדיר ששמו 'מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל'.

השלושה היו בעלי מעמד מכובד בקהילתם: משולם היה תלמיד-חכם ושוּלחני (חלפן) עשיר. שני חבריו היו יוסף, סוכן ומתווך, ורפאל, סוחר. נוסף על מטרותיהם המסחריות, ביקשו להכיר מקרוב את חיי היהודים בארצות האזור ובמיוחד בארץ-ישראל, ולפקוד את אתרי הארץ.

את מסעם בארץ החלו בעזה, ומשם המשיכו לחברון. תיאור הארץ בימים ההם מעורר חרדה. בדרכים אורבים שודדים. כשהם מגלים קבוצה קטנה וחסרת-כוח, הם מתנפלים עליה באכזריות ושודדים אותה.

מושלי הערים הגדולות, כמו ירושלים וחברון, ניסו להילחם בשודדים האלה. חיילים הסרים למרותם היו פושטים מדי פעם בפעם על קיני השודדים והורגים בהם, אך לא הצליחו להדביר את התופעה.

לאחר הביקור בחברון ביקשו הסוחרים לעלות לירושלים. נאמר להם כי יהיה עליהם להמתין כמה ימים ואולי שבועות עד שתתרכז שיירה גדולה דיה, לעשות את הדרך בביטחון. זמנם היה יקר והם החליטו לצאת לדרך ולא להמתין לשיירה הגדולה.

לשמחתם, פגשו שני ממלוכּים העושים גם הם את דרכם לירושלים. הממלוכים היו חיל פרשים מצרי, שנקראו להגן על יושבי הארץ בימי השלטון הטורקי, ונחשבו טובי-לב ונאמנים. את החבורה הקטנה הוביל מורה דרך מקומי, עלי שמו, ששכרוהו הממלוכים.

בשקט וברוגע התנהלו הנוסעים בשיירה הקטנה, על סוסיהם וחמוריהם. כשהשמש נטתה לשקוע הגיעו סמוך לכפר קטן. הם עצרו למנוחה, ומורה הדרך ביקש את רשותם ללכת לשאול בשלום קרובי משפחתו הגרים בכפר. הוא הבטיח לחזור מיד, ובקשתו התמימה נענתה בחיוב.

כשחזר עלי אמר כי קרוביו הציעו לו לעבור בדרך עוקפת, כדי שלא לפגוש את נציגי השלטון הגובים מס דרכים. הוא גם אמר כי הדרך השנייה בטוחה יותר. אך בתמורה ביקש לקבל בסוף המסע דוקאט זהב.

הנוסעים היהודים והממלוכים האמינו לעלי וסמכו על דבריו, וגם הבטיחו לשלם לו כפי שביקש. הם לא ידעו כי בביקורו בכפר תיאם עלי עם שלושה ערבים לתקוף את השיירה בחשכת הלילה ולשדוד את הסוחרים היהודים.

הלילה ירד והחבורה יצאה לדרך. עלי הוביל אותם בדרכים עקלקלות, ופתאום עצר באמצע יער. הוא ירד מסוסו, ניגש אל הסוחרים היהודים ואמר: "כעת תנו לי את שני דוקאטי הזהב שהבטחתם לי".

יוסף הממולח החל לחשוד כי עלי מנסה לבדוק אם ברשותם כסף רב. הוא השיב לו: "ראשית, הבטחנו רק דוקאט זהב אחד. שנית, סיכמנו שתקבל את הכסף בסוף המסע. כאן יש לנו רק חצי דוקאט, ואת היתר נוכל להשלים רק בירושלים".

עלי הנוכל קפץ על סוסו והתרחק מהם, מותיר את החבורה נבוכה. פתאום שמעו הנוסעים שריקות חדות, ואחריהן את קולו של עלי קורא לעזרה.

הם החלו להבין כי נפלו בפח. הסוחרים הבהירו לממלוכים כי עליהם תוטל האשמה אם עלי יפגע בהם: "בטרם יצאנו מחברון ביקרנו אצל מושל העיר ואמרנו לו כי אנו מצטרפים אליכם בדרך לירושלים".

הממלוכים לא נזקקו לאזהרה הזאת. הם הרגיעו את היהודים ואמרו כי יעשו הכול כדי להגן עליהם. השניים זינקו אל סוסיהם, נשקם בידם, ודהרו בעקבותיו של עלי.

משולם ורפאל נשארו במקום חנייתם, ויוסף החליט לעקוב מקרוב אחר הנעשה. הוא הלך חרש- חרש, ומצא מסתור סמוך למקום שבו פגשו הממלוכים את עלי.

"עוד מעט יבואו חבריי ועמם נהרוג את היהודים וניקח את כספם", ניסה עלי לשכנע את הממלוכים. "היו שותפים עמנו ונחלוק עמכם שווה בשווה".

הממלוכים השיבו לו: "מושל חברון יודע כי היהודים נוסעים עמנו, ויטיל עלינו את האשמה אם ייפגעו היהודים".

עלי ניסה לשכנעם כי יוכלו לספר למושל שבדואים חמושים התנפלו על השיירה, ושרק הם הצליחו להימלט, אולם הממלוכים הבהירו לו: "לשווא כל דבריך. בידך הברירה, לבוא עמנו ולהמשיך במסע, או שנחסל אותך מיד, בטרם יבואו לכאן חבריך".

עלי נאלץ להיכנע. יוסף חזר אל חבריו וסיפר להם את אשר שמע. כשחזרו הממלוכים ועלי עמם, העמידו פנים שאינם יודעים דבר.

מעתה רכב עלי בין שני הממלוכים, נתון להשגחתם. כשהגיעו לקבר רחל עצרו הסוחרים לשפוך את שיחם לפני ה' ולהודות בלב נרגש על הצלתם. עלי חשש פן יסגירוהו לידי מושל ירושלים. הוא ביקש מהממלוכים לשחררו באמתלה כלשהי, ולאחר שווידאו כי לא נשקפת להם עוד סכנה, שחררוהו.

מסע הסוחרים לירושלים הגיע לקיצו. כל אחד מהממלוכים קיבל מאת היהודים מטבע זהב, והם הודו להם מעומק ליבם. הסוחרים ראו בממלוכים שלוחי ההשגחה העליונה להגן עליהם ולהצילם מהמזימה הנוראה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)