פסח הוא לה' (יב,יא)

פסח הוא לה': הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג... ואתם עשו כל עבודותיו... דרך דילוג וקפיצה (רש"י)

מה הצורך ב"דילוג" בשעת יציאת מצרים?

לאחר שבמשך כמה דורות היו בני ישראל משועבדים למצרים, "ערוות הארץ", הם עמדו עתה להשתחרר מעבדות ולקבל את התורה על הר סיני. מעבר קיצוני שכזה אינו יכול להתרחש אלא בדרך של "דילוג וקפיצה".

 (לקוטי-שיחות כרך יב עמ' תפה-תפו)  

וככה תאכלו אותו, מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם (יב,יא)

חיי האדם נחלקים, בדרך כלל, לשלושה תחומים: האדם עצמו, קשריו עם הזולת ועם סביבתו הקרובה, יחסו אל הסביבה הרחוקה יותר (מה שנראה כלא שייך אליו). שלושה חלקים אלה נרמזים בשלושת הפרטים האמורים - "מותניכם", "נעליכם", "מקלכם":

"מותניכם" - אדם צריך להגיע לחירות בכל הקשור לו עצמו. חירות זו נרמזת ב"מותניכם", שכן "המותנים הם דבר המעמיד כל הגוף עם הראש הניצב ועומד עליהם".

"נעליכם" - על האדם לסייע לאנשים שאיתם הוא בא במגע. באופן כללי יותר - להכניס אלוקות וקדושה בכל סביבתו. עניין זה רמוז ב"נעליים", שהרי באמצעות הרגל בא האדם במגע עם האדמה.

"מקלכם" - אדם חייב להשפיע גם על חלק זה בעולם הרחוק ממנו, שאינו מסוגל להגיע אליו, שהרי "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". דבר זה נרמז ב"מקל", שכן באמצעותו אפשר להגיע למקומות שהיד קצרה מלהגיע אליהם.

 (ממכתב-כללי י"א בניסן תשמ"ו)

משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח (יב,כא)

קרבן פסח, שהיה הכנה לגאולת מצרים, בא מן הצאן דווקא, כי בתיבה זו נרמז עניין יציאת מצרים (צאן מלשון "צאינה וראינה").

(אור-התורה - שמות כרך א עמ' רפה)  

וטבלתם בדם אשר בסף (יב,כב)

במדרש כאן אמרו, ש"דם" רומז ללימוד התורה.

וסימנך: "סף" רומז ל"שישים המה מלכות", שישים מסכתות, "ושמונים פילגשים" - שמונים ברייתות (ראה במדב"ר פי"ח).

(אור-התורה שמות כרך א עמ' שכה)