עם כניסתם לארץ-ישראל ציווה משה את בני-ישראל לקיים מעמד מיוחד של קבלת התורה באלה ובשבועה. שישה שבטים נצטוו לעלות אל הר גריזים, ושישה להר עיבל. הכוהנים והלוויים וארון הקודש עמדו באמצע. הלוויים הפנו את פניהם לעבר הר גריזים ופתחו בברכה: "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה...", והכול ענו: 'אמן'. לאחר מכן הפכו את פניהם לעבר הר עיבל ופתחו בקללה: "ארור האיש אשר יעשה פסל...". כך אמרו שורה של 'ברוך' ו'ארור'.
אך למרבה הפלא, התורה מפרטת דווקא את הקללות ("ארור האיש"), ואילו הברכות ("ברוך האיש") אינן מפורטות כלל. אמנם אנחנו מבינים מהקללות מה היו הברכות, אך התורה מפרטת אך ורק את הקללות ולא את הברכות, אף-על-פי שהברכות נאמרו תחילה ורק אחר-כך הקללות!
דור נעלה
התמיהה גוברת עוד יותר בשל העובדה שהדברים נאמרו אל הדור שנכנס לארץ, דור שעליו משה רבנו עצמו אמר: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום". בני-ישראל עמדו אז בדרגה רוחנית עליונה, לאחר שבני דור המדבר כבר מתו, והנותרים היו "כולם שלמים ועומדים להיכנס לארץ".
אמנם גם לבני הדור הנעלה הזה יש בחירה חופשית, ותמיד יכולה להיות אפשרות שיחול שינוי בהתנהגותם, אבל התורה עצמה מעידה כי הם "הדבקים בה' אלוקיכם" וכי ידוע בוודאות שייכנסו לארץ-ישראל. אם-כן, מדוע לבני דור נעלה כזה צריכים לומר דווקא דברי קללה קשים, ועד שהתורה מפרטת רק את הקללות ולא את הברכות!
ברכה עליונה
ברור אפוא שהקללות המפורטות כאן אינן קללות כפשוטם של דברים, אלא הן מייצגות ברכה עליונה ביותר, שאליה מגיעים דווקא על-ידי הפיכת הקללות לברכות.
התורה בכלל עניינה ברכה. היא נפתחת באות ב ('בראשית'), שהיא ראש התיבה 'ברכה'. כמו-כן, כל מה שברא הקב"ה הוא טוב, ויתרה מזו – טוב מאוד, כמו שנאמר בתום מלאכת הבריאה: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". מזה ברור שכל הדברים שברא הקב"ה בעולם בכלל וכתב בתורה בפרט – הם ענייני טוב וברכה.
אהבה יתרה
אלא שבענייני הברכה יש שתי דרגות. יש ענייני ברכה גלויים, שבהם רואים מיד כי הם ענייני ברכה, ויש דברים שבתחילה הם נראים לא-רצויים ואף ענייני קללה, אבל בפנימיותם גם הם ענייני ברכה, ואף ברכה עליונה ביותר, אלא שכדי להגיע אליהם יש להפוך את הקללה לברכה, בבחינת "יתרון האור מן החושך", הפיכת החושך לאור והמר למתוק.
על הפיכת הקללה לברכה נאמר בפרשה הקודמת: "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך". רואים כאן שבהפיכת הקללה לברכה באה לידי ביטוי גדול יותר האהבה שהקב"ה אוהב את עמו ישראל, כי כאשר החושך עצמו מאיר – זה אור באיכות אחרת לגמרי, אור נעלה באין-ערוך לעומת האור הרגיל. וזה עניינן של ה'קללות' המנויות בפרשתנו.
(התוועדויות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2947) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
