שאלה: מה משמעות קריאת 'שניים מקרא ואחד תרגום'?
תשובה: תיקנו חכמים שחייב אדם לקרוא לעצמו בכל שבוע את פרשת השבוע - פעמיים את המקרא עצמו ופעם אחת את התרגום (תרגומו הארמי של אונקלוס, הנדפס בחומשים), אף-על-פי שהוא שומע את קריאת הפרשה כל שבת בציבור.
זמן הקריאה הוא מתחילת השבוע, אך רצוי להתחיל בה ביום שישי אחר-הצהריים, אחרי הטבילה, וטוב לסיימה קודם סעודת שחרית של שבת. מי שלא הספיק, ישלים עד המנחה. ואם לאו, עד סוף יום שלישי הבא. ואם לאו, עד שמחת-תורה הבא.
נכון לקרוא כל פסוק פעמיים ומיד את תרגומו, כי כך עשו כשהיו מתרגמים את התורה בקריאתה בציבור. אבל מן הדין אפשר לקרוא זאת בכל דרך שרוצים. יש נזהרים מהפסק כלשהו בעת הקריאה.
מעיקר הדין, הקורא פעמיים את המקרא ובשלישית לומד את כל הפרשה עם פירוש רש"י, הבנוי על יסוד התלמוד ומפרש יותר מן התרגום - מנהגו עדיף ממי שנוהג לקרוא את התרגום בלבד. אך מכיוון שיש מעלה מיוחדת בתרגום, יקרא כל ירא-שמים תרגום וגם פירוש רש"י (ומנהג חב"ד ללמוד בכל יום חומש ורש"י על-פי הסדר: יום ראשון עד 'שני', יום שני עד 'שלישי' וכו'). בסיום הפרשה נהוג לקרוא גם את ההפטרה.
כבר נפסק שאף מי שתורתו אומנותו אינו פטור ממצווה זו, כשם שאינו פטור מכל מצווה דרבנן, ואין לו לחשוש שבאותו זמן הוא 'מפסיד' עניינים אחרים, שהרי כבר הבטיחו חז"ל "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו".
מקורות: ברכות ח,א. שו"ע או"ח סי' רפה, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם. ילקוט יוסף שם. קונטרסים: 'ואלה שמות', אה"ק תשל"ד. 'אוצר שמו"ת', אה"ק תש"נ. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' קלב. 'ספר המנהגים - מנהגי חב"ד' עמ' 25. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
