אפילו דוד בן-גוריון, בנאומו לפני 'ועדת פיל', ידע להתבסס על התנ"ך כדי להוכיח את זיקתו של העם היהודי לארץ-ישראל
ההסתמכות על התנ"ך כבסיס לזכותנו על ארץ-ישראל נראית לחלקים בציבור כנאיבית או כתלושה מהמציאות. הם מעדיפים להתבסס על החלטות בין-לאומיות ועל נימוקים משפטיים המקובלים בשיח הדיפלומטי. גישה כזאת נראית להם ריאלית ומתקבלת יותר על הדעת.
הבעיה עם הגישה הזאת שהיא משמיטה מתחת רגלינו את היסוד החזק ביותר – את הצדק. מולנו עומדים הערבים וטוענים בשם הצדק. לטענתם, עשקנו אותם, גירשנו אותם מבתיהם, באנו מקצוות עולם לאדמה שבה התגוררו אבות-אבותיהם, השתלטנו על ארץ לא-לנו. גם אם נתמוך את טענותיהם בהחלטות האו"ם, עדיין הצדק שלהם יישמע משכנע יותר. מול כל הטענות האלה יש לנו קלף אחד מנצח – הצדק שלנו.
ה'מייפלאוור' ויציאת מצרים
אפילו אדם שלא היה שומר מצוות כלל הבין זאת. דוד בן-גוריון, בנאומו לפני 'ועדת פיל', ידע להתבסס על התנ"ך כדי להוכיח את זיקתו של העם היהודי לארץ-ישראל. ועדת פיל הייתה ועדת חקירה ממלכתית שמינתה ממשלת בריטניה בשנת תרצ"ו (1936), בעקבות פריצת 'המרד הערבי הגדול'. הערבים השמיעו אז אותן טענות שהם משמיעים היום.
כאשר בן-גוריון התייצב לפני הוועדה שאל אותו ראש הוועדה, הלורד פיל: "רוב הנציגים היהודים שהופיעו לפני הוועדה לא נולדו פה. אתם באים לבית שאדם נולד בו ואומרים 'זה הבית שלנו'. באיזו זכות אתם תובעים בעלות על הארץ הזאת?". בן-גוריון הרים את ספר התנ"ך ואמר: "זה הקושאן שלנו".
בן-גוריון המשיך ואמר: "לפני פחות ממאתיים שנה יצאו ראשוני המהגרים לאמריקה באנייה שנקראת 'מייפלאוור'. זה היה יום גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. האם מישהו יודע באיזה יום בדיוק יצאה הספינה? מה התפריט שאכלו על סיפונה?". פיל גיחך במבוכה.
אמר בן-גוריון: "לא חלפו מאתיים שנה ושום אנגלי או אמריקני אינו זוכר את יום ההפלגה ואת התפריט ב'מייפלאוור', אבל כשאבותיי יצאו לפני יותר משלושת-אלפים שנה ממצרים, שזו ה'מייפלאוור' שלנו, יודע כל ילד יהודי בעולם באיזה יום בדיוק הם יצאו – בחמישה-עשר בניסן. הוא גם יודע מה הם אכלו – מצות. הוא יודע לאן הלכו ואיפה נדדו עד שנכנסו לארץ-ישראל. כל זה בזכות הספר הזה, התנ"ך".
הגויים מאמינים
הטיעון הזה נושא בתוכו את הצדק שלנו. לא כבשנו ארץ של אחרים. לא נישלנו איש מאדמתו. חזרנו לארץ שלנו, לנחלת אבותינו, שממנה גורשנו בכוח הזרוע. ארץ-ישראל היא שלנו, כי היא הוענקה לנו על-ידי בורא העולם, כפי שיודע כל מי שקרא אי-פעם את התנ"ך, וכאלה יש מיליארדים ברחבי העולם. לכן הטיעון הזה הוא החזק ביותר והמשכנע ביותר.
עצוב לא-אחת לגלות כי מה שמתביישים יהודים מסויימים לומר אומרים הגויים בעוז ובנחישות. כמעט כל מי שנזדמן לו לשוטט בעולם פגש לא-יהודים שמאמינים בזכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל. הם מאמינים בזה לא בגלל החלטות האו"ם, אלא מפני שכך קראו בתנ"ך.
את הטיעון הזה צריך להשמיע שוב ושוב – לפני כל הטיעונים המשפטיים והביטחוניים. כי אם בבסיס אינך צודק, לא יועילו לך כל הנימוקים המשפטיים, והם ייתפסו תמיד כתירוצים גרועים לאי-עשיית הצדק. לכן אנחנו מוכרחים להציג לפני העולם כולו את הצדק שלנו ואת הזכות המוסרית שבשמה אנחנו תובעים את ארץ-ישראל.
הקפאת הבנייה בשטחי ארץ-ישראל פוגעת בזכות הזאת, ויש בה כניעה לעמדה הערבית שהארץ כביכול שייכת להם. הפרטים אינם חשובים כאן, וגם לא התמורות שכביכול נקבל. עצם העובדה שאנחנו מוכנים להקפיא את הבנייה בחלקים מארץ-ישראל – יש בה הודאה כביכול שאיננו בעליה של הארץ הזאת. לכן אסור לקבל שום הקפאה נוספת, אלא בדיוק להפך – צריך לעמוד בתוקף על זכותנו לבנות בכל חלקי הארץ, ולהצהיר בבירור שזו ארצנו ונחלתנו עד עולם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
