אבי סיפר לי שבעיר שקלוב התגורר גביר גדול שהיה נדיב ובעל צדקה ושמו ר' משה מענק'ס. הוא היה מהמתונים, לא חסיד ולא מתנגד, אבל היה נכבד בעיני עצמו. ואכן, היו לו לר' משה מענק'ס, סיבות טובות מאוד להיות מרוצה מעצמו - הוא היה בעל מעשים טובים, קיים מצוות צדקה וגמילות חסדים בהידור שבהידור והיה מכובד בעיני הבריות. משנה לשנה גדל עושרו, ובד בבד התרחבו גם פעולותיו הטובות בצדקה וגמילות חסדים בגלוי ובסתר, וכבודו עלה וגדל בעיני הבריות מיום ליום.

בכל ענייני הצדקה וגמילות החסדים, בענייני הכלל או הפרט שבשקלוב וסביבותיה, היה ר' משה מענק'ס הראשון. מעולם לא כעס ולא קצף, גם כשנתבקש לתרום כמה פעמים לאותה מטרה. בנוסף לכך, היה מקבל פני תלמידי-חכמים בהדרת כבוד. כאשר היה מגיע תלמיד-חכם לעיר, היה ר' משה מענק'ס מגיע אליו ומברך אותו בברכת "שלום עליכם".

ואולם, בד בבד, עלתה וגאתה גסות-רוחו של ר' משה מענק'ס מיום ליום. הדבר לא התבטא בבקשה שהזולת ידבר בשבחו ויעניק לו כבוד - הייתה זו גסות-רוח פנימית, בלי אומר ודברים, ועל כל תנועה שלו היה ניכר כי הוא נכבד וחשוב בעיני עצמו.

אמרו עליו על ר' משה מענק'ס שעשירותו הגיעה במציאה, וכי מצא אוצר שאדוניו טמן אותו בעת מלחמת רוסיה-צרפת, שכן מיד עם תום המלחמה נתעשר בעושר מופלג וקנה כמה בתים שאותם השכיר למטרת מגורים. אך האמת היתה שהוא היה אמיד כבר מנעוריו. גם אביו, ר' מנחם, שעסק בחכירת שדות, היה אדם אמיד. הוא היה חוכר כמה אחוזות של שדות, גנים ונהרות מאת אדוני האחוזות, ואחרי מות אביו ירש בנו-יחידו, ר' משה, את כל עסקי החכירה הללו ואף הוסיף עליהם עסקים משלו וכך נתעשר. הוא התגורר באחת האחוזות הסמוכות לשקלוב ולאחר המלחמה עבר לגור בשקלוב והתחיל לפזר כספי צדקה לרוב.

בפעם הראשונה שהגיע כ"ק אדמו"ר האמצעי לבקר בשקלוב, לאחר שהגיע להתיישב בליובאוויטש, בא אליו ר' משה מענק'ס לברכו בברכת "שלום עליכם", וכאשר יצא מאת פניו, אמר: "תלמיד-חכם זה 'אפה' לי את הלב". כשבועיים התעכב אדמו"ר האמצעי בשקלוב ובמהלכם ביקר ר' משה מענק'ס אצלו פעמים אחדות. לאחר שהרבי נסע משקלוב, ניכר כי שינוי גדול התחולל בר' משה מענק'ס. הוא לא הפך להיות חסיד, אבל גסות-רוחו פקעה, והדבר היה לפלא.

כשסיפר זאת החסיד ר' פנחס רייזעס, מתוך התפעלות רבה, לפני הרה"צ ר' לייב, אחיו של כ"ק אדמו"ר הזקן, ולפני כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק'' (שהיה אז צעיר לימים), הגיב ה'צמח צדק': "ממה ההתפעלות? אמרו חז"ל 'אמר מלכא - עקר טורא'. צדיקים דומים לבוראן, כשם שדיבורו של הקב"ה עושה מעשה, כך דיבורן של צדיקים עושה רושם כמו מעשה, ואמר מלכא - עקר טורא: הצדיק בדיבורו, עוקר את גסות-הרוח".

(אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ד עמ' קפב)